מחזור 2015 מורכב מהשחקנים שהחלו כעת את עונתם השנייה ב-NBA. זהו מחזור שכבר בשלב מוקדם מאוד בולט מעל פני השטח ומאיים להתפתח לאחד ממחזורי הדראפט האלה שזוכרים שנים רבות. רבים משחקני השנה השנייה כבר ביצרו את מעמדם כשחקני מפתח בקבוצות שלהם, לא מעט קבוצות כבר מתחילות לתכנן את העתיד שלהן סביב שחקנים שעוד לא סגרו 100 משחקי NBA. למחזור כזה מגיע פרוייקט משלו, ובמהלך העונה נעקוב אחרי שחקני השנה השנייה הבולטים וגם אחרי כמה כישרונות שרק מתחילים להבין את מקומם בליגה. חשוב להבהיר שהכוונה היא לשחקני שנה שנייה, רובם נבחרו בדראפט 2015 אך יש גם אחרים, כמו ניקולה יוקיץ', שנבחרו מוקדם יותר.
פרט לאיכות, המחזור הזה עומד גם במוקד אחת התופעות המסקרנות של הזמן האחרון: התפתחותם של שחקני פנים המתאימים לעידן החדש. לאחר היעלמותו של הסנטר הקלאסי, הליגה מתחילה להתמלא מחדש בשחקני פנים מזן אחר, כאלה שמשתלבים עם טרנד הקליעה מבחוץ והחילופים האוטומטיים ובמקביל משלבים איכויות של סנטר קלאסי. מחזור 2015 הוא, קודם כל, מחזור של שחקני פנים ייחודיים שיחד עם אנתוני דייויס ו-(בתקווה, רק שיישאר בריא) ג'ואל אמביד מרכיבים את הפנים של המהפכה שאחרי המהפכה.
עוד בנושא:
מינסוטה נוצחה בברוקלין, אטלנטה הנחילה לקליבלנד הפסד ראשון
הסיבה לספסול של כספי? ייגר זועם על האיבודים: "זה הורג אותנו"
גם ב-NBA המומים מהניצחון של טראמפ: "מישהו באירופה מחפש שחקנים?"
אין מתאים מקארל אנתוני טאונס לפתוח פרויקט כזה. הוא כוכב השכבה, היהלום שבכתר, הוא גם המנייה הבטוחה ביותר להפוך לסנטר הגדול הבא. קל להתחיל איתו, כי לעומת רוב האחרים שבעונת הרוקי הניחו יסודות ועכשיו מתחילים לבנות עליהם שחקן NBA לגיטימי, טאונס נראה מוכן מהרגע הראשון שלו בליגה ובפתיחת העונה הנוכחית ממשיך מהיכן שעצר בעונת הרוקי. אין צורך לפרט מחדש בהרחבה את שלל היכולות שלו, ניתן להסתפק בתזכורת לכך שמדובר בחבילה השלמה: סנטר שקולע מבחוץ, עם משחק פוסט נהדר, עם נוכחות הגנתית בצבע, עם זריזות שמאפשרת לו להתמודד עם שחקני חוץ, עם יכולת מסירה טובה, עם קבלת החלטות נהדרת, עם ניצנים של מנהיגות שקטה. יש סיבה לכך שבסקר פתיחת העונה מחצית מהמנהלים בליגה בחרו בו כשחקן הראשון שסביבו היו רוצים לבנות פרנצ'ייז.
אך רק אחד יכול לבנות סביבו קבוצה ומי שזכה בכך הוא טום תיבודו, שפרט למאמן משמש גם כמקבל ההחלטות המרכזי בהנהלת מינסוטה. תיבודו הצטרף בקיץ, וטאונס כבר מדבר על האופן בו הוא חושב על התהליך, על הטווח הארוך. החלטה עם מחשבה לטווח ארוך שתיבודו כבר קיבל הייתה להחתים את גורגי ג'נג לארבע שנים נוספות, מה שבעצם הופך אותו לשותף של טאונס לקו הקדמי של הוולבס בחמש השנים הקרובות. הסנגלי היעיל הוא חצי סנטר בעצמו והשילוב שלו עם טאונס מכיל פוטנציאל מאוד מעניין אך גם כמה סימני שאלה שבאחד מהם ניגע בהמשך.
טאונס החל את העונה עם שלושה משחקים רגועים, אחריהם הגיעו שתי התפוצצויות התקפיות, שני משחקים בהם קלע 32 ו-33 נקודות. הלילה הוא "נרגע" עם 21 נקודות, 7 ריבאונדים ו-4 אסיסטים מול ברוקלין. ניתן לדמיין שיחה שלו עם תיבודו בין המשחק השלישי לרביעי, שיחה בה המאמן הבהיר לו שהוא כוכב הקבוצה וצריך להיות הסקורר המוביל, שהוא רוצה לראות אותו תוקף את הטבעת בכל הזדמנות, גם על חשבון מסירה לשחקן פנוי. בשני המשחקים האלה ביחד טאונס זרק 26 פעמים מהצבע והגיע 15 פעמים לקו העונשין. בשתי המחציות הראשונות של שני המשחקים, שבשתיהן טאונס קלע מעל 20 נקודות, כמעט כל כדור שהגיע אליו הסתיים בזריקה לסל. זו אגרסיביות שעד אז לא נראתה אצל השחקן עם הסגנון המלוטש, טאונס החל לקלוע גם סלים מכוערים.
התצוגות ההתקפיות הדגישו את הגיוון יוצא הדופן של טאונס. הוא משיג נקודות בפוסט בשלל דרכים: חפירה קלאסית, הטעיות קליעה, הוק-שוט בשתי הידיים, זיהוי נתיבים לשחרור זריקה. הקליעה שלו מבחוץ נראית נהדר, הוא זורק עם ביטחון ורבות מהזריקות נכנסות חלק. הוא ויתר כמעט לחלוטין על חצי המרחק כדי לזרוק שלשות וקולע בינתיים 1.6 שלשות למשחק ב-50 אחוזים. מול אוקלהומה סיטי היה אפילו מהלך בו הוא יצא מחסימה לשלשה בתנועה אותה קלע, כאילו מדובר בקייל קורבר, זה כבר לא אמור היה להיות בטווח היכולות שלו.
אך הדרך המרשימה ביותר בה טאונס משיג נקודות היא בתנועה עם הפנים לסל. כשהוא מקבל כדור על קו השלוש ואין לו זריקה פנויה הוא מיד חודר ומגיע עד לטבעת, לפעמים הוא עושה זאת גם בהתקפות מעבר. השילוב בין גובה, זריזות, גמישות שמאפשרת לו לשנות כיוון תוך כדי תנועה, מוכנות לספוג ולפעמים ליצור מגע ויד רכה בצבע הופכת את משחק הפנים לסל שלו לכלי התקפי משמעותי. וזה כלי חדש. בשנה שעברה הוא ביצע 1.4 חדירות למשחק, בחמשת המשחקים הראשונים השנה הוא עומד על חמש חדירות בממוצע למשחק, ראשון במינסוטה (לפני אנדרו וויגינס וזאק לאבין) ושני לדמרקוס קאזינס בין הסנטרים בליגה. היכולת החדשה הזאת מקשה עוד יותר על היכולת לשמור עליו ומאפשרת לו ליצור לעצמו מצבי זריקה טובים בלי יותר מדי עזרה.
בשני המשחקים המדוברים, כמעט כל מה שנכתב בשתי הפסקאות האחרונות היה רלוונטי בעיקר למחצית הראשונה. בשני המקרים טאונס נחלש מאוד במהלך הרבע השלישי. מול דנבר בלט מאוד הקושי שלו בהתמודדות הפיזית מול יוסוף נורקיץ' ברבע הזה, בשלב מסוים הוא הראה סימני עייפות והחל לזייף בריבאונד ובהגנה. זו תופעה טבעית לשחקן צעיר. אחת המשימות החשובות של השנים הראשונות של שחקנים בכירים בליגה קשורה ליכולת להתמודד פיזית עם מעמסה שהולכת וגדלה, גם ללמוד לחלק נכון כוחות וגם להגדיל את העומס הניתן להכלה. זו סיבה מרכזית לכך שלוקח לרוב השחקנים מספר שנים להגיע לשיאם. לא רק טאונס, כל הקבוצה נעלמה ברבע השלישי של שני המשחקים, מה שנכון לסנטר של הוולבס נכון גם לשאר הצעירים. זו צפויה להיות בעיה שלהם לכל אורך העונה והיכולת להימנע מנפילות כאלה ככל שהעונה תתקדם תהווה אינדיקציה טובה לשיפור.
ההגנה של טאונס, באופן כללי, פחות מרשימה מההתקפה. בדקות שהוא משחק מינסוטה היא קבוצת התקפה מצוינת וקבוצת הגנה חלשה. זה המשך של מגמה מהעונה שעברה, אך ניתן להניח שלאופן בו תיבודו משתמש בו יש בכך חלק. רוב היריבות כיום מעלות בחמישייה שחקן פנים קלאסי ושחקן עם יכולת קליעה מבחוץ שרוב הזמן נמצא על קו השלוש. בדרך כלל תיבודו מעדיף שג'נג ישמור על שחקן הפנים הקלאסי וטאונס על שחקן החוץ. במילים אחרות, בהגנה טאונס משמש יותר כפאוור פורוורד מאשר כסנטר, וב-NBA כיום זה אומר לתפקד כמעט כשחקן חוץ לכל דבר.
ההחלטה הזו של תיבודו מעוררת סימני שאלה משני כיוונים מרכזיים. הראשון הוא שג'נג שומר פחות טוב בצבע מטאונס. נתוני ההגנה שלו על הטבעת הרבה פחות טובים, הוא נמוך יותר ומתקשה מול סנטרים גבוהים ופיזיים. סימן השאלה השני קשור לכך שניכר שלטאונס קשה עם התפקיד הזה. הנטייה הטבעית שלו היא להיות בעזרה בצבע, מה שמשאיר לו שטח גדול מאוד לסגור מהשחקן שהוא שומר עליו. בעוד שליד הטבעת החושים שלו חדים, רחוק ממנה הוא נוטה לאחר בשנייה בקריאת מהלכים וליצור חורים רגעיים שיריבים איכותיים מנצלים בקלות.
למה תיבודו שולח את השחקן הכי טוב שלו למשימות הגנתיות מסובכות עבורו? סיבה אפשרית אחת היא שהוא רוצה למנוע ממנו את המאבקים הפיזיים הכרוכים בהגנה קבועה על הסנטר היריב ובתפקוד כריבאונדר המרכזי. זו כנראה גם הסיבה לירידה בכמות הריבאונדים שלו השנה. סיבה נוספת יכולה להיות שזה בדיוק חלק מהתהליך שתיבודו רוצה שטאונס יעבור. הוא הולך להעביר את השנים הקרובות לצד שחקן נוסף שמסוגל לתפקד כסנטר, חשוב שהוא ישלוט במשימות ההגנתיות של שתי עמדות הפנים, ובעידן בו קבוצות משחקות דקות ארוכות עם חמישה קלעי חוץ חשוב שטאונס ילמד לשמור על שחקנים מהסוג הזה. בדומה לאגרסיביות במחציות הראשונות שיש לה מחיר במחציות השניות, גם את התפקוד ההגנתי כדאי להעריך כחלק מתהליך של שנים ארוכות.
טאונס הוא לא הגבוה היחיד בדור החדש של שחקני הפנים שמסתדר טוב עם שחקני חוץ באחד על אחד, כשהוא מקבל אותם בחילוף, אך מתקשה יותר בהגנה על שחקני חוץ רחוק מהכדור. זו יכולה להיות מסקנה חשובה גם לקבוצות שמגבשות אסטרטגיה להתמודדות עם חילופים אוטומטיים מהסוג שהקשו מאוד אפילו על גולדן סטייט: אולי במקום לנסות לתקוף את שחקני הפנים עם הכדור כדאי לגרום להם לעבוד רחוק מהכדור, להכריח אותם לעבור חסימות, לעזור ולחזור לשחקן שלהם ולקחת חלק ברוטציות הגנתיות מורכבות. במקרה של טאונס, אל תתפלאו אם במהלך העונה הוא ילמד להשתלט גם על הטריטוריות הלא מוכרות האלו.
