תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 59:23.
סיימה את העונה: מקום 14 במערב.
אחרי קיץ בעייתי במקרה הטוב, בפיניקס נכנסו לעונה כשאחד מהשחקנים הכי טובים שלהם, הפאוור פורוורד מרקיף מוריס, מבקש טרייד באופן פומבי. הוא לא היה הילד הבעייתי היחיד בכיתה, והמאמן ג'ף הורנאסק התקשה להשתלט על חדר ההלבשה שלו. המאמן לא שרד עד פגרת האולסטאר, ופוטר אחרי שהקבוצה ניצחה רק שניים מ-21 משחקיה האחרונים תחתיו (ואחרי ששניים מעוזריו פוטרו קודם לכן, משום מה). במקומו עלה אחד מעוזריו המנוסים פחות, שחקן העבר ארל ווטסון. המאמן הטרי נאלץ לחכות למשחקו העשירי כדי לטעום טעמו של ניצחון, ובשלב הזה כולם כבר ידעו שהעונה הזו הולכת לפח. מרקיף לפחות עבר בטרייד לוושינגטון, אחרי שווטסון עזר לו לשקם את ערכו מעט. הסאנס רצו, והרבה, עם קצב המשחק השלישי במהירותו. אך פציעות לשחקני מפתח צמד הגארדים אריק בלדסו וברנדון נייט שיחקו 81 משחקים בסך הכל תרמו לעובדה שהקבוצה הייתה במקום השלישי מהסוף ביעילות התקפית.
על אף כל זאת, הסאנס יצאו עם סיבה אחת לפחות לאופטימיות זהירה הרוקי דווין בוקר. בוקר פרץ לתודעה במחצית השנייה של העונה, כשפציעות פתחו לו נתיב לשחק, וצוות האימון החליט לשים את הכדור בידיו. על אף שהיה השחקן הצעיר בליגה, השוטינג-גארד בן ה-19 סיפק מספרים נהדרים שהראו כי מדובר באחד מעמודי התווך של הפרנצ'ייז בשנים הקרובות. בינתיים הוא בדרך הנכונה. בעונה מקוללת, גם זה משהו.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: דראגן בנדר (רוקי), מרקיז כריס (רוקי), ג'ארד דאדלי, ליאנדרו ברבוסה, טיילר יוליס (רוקי).
עזבו: מירזה טלטוביץ', ג'ון לור, סוני ווימס, רוני פרייס, צ'ייס באדינגר.
ראשית, הסאנס סגרו את פינת המאמן. ווטסון עשה רושם טוב מספיק על ההנהלה, ועל השחקנים שתמכו בו בקול רם, וקיבל חוזה לשלוש שנים. כמיטב המסורת של הבעלים רוברט סארבר, ווטסון וצוותו יהיו איפשהו בתחתית המשתכרים בליגה.
מעבר לכך, מרבית הפעילות בקיץ של הסאנס קרתה עוד בערב הדראפט. הדעות היו חלוקות כמעט שווה בשווה בכל הקשור להשוואה שבין דראגן בנדר מול מרקיז כריס. שני השחקנים משחקים באותה עמדה, אך מביאים למגרש יכולות שונות בתכלית. הסאנס ידעו שלפחות אחד מהם יהיה על הלוח בבחירה הרביעית, וכשהגיעה העת לענות על השאלה "כריס או בנדר?" הסאנס ענו "כן".
בבחירה הרביעית השמשות הלכו על בנדר. הפרויקט שלנו מתל אביב מגיע לליגה אחרי שנים שהוא על הרדאר. קשה לדמיין את המשחק של בנדר מתורגם לרמות של כוכב-על במקצוענים. האתלטיות והמנטליות הקבוצתית שלו לא ירשו זאת. מה שכן, אין לו חולשות כמעט, וזה ביג-דיל. הוא אמור להיות אופציה סבירה בהגנה בפיק-נ-רול, עם אפשרות שיתפתח לחוסם המגן על הצבע, ובהתקפה הקליעה שלו אמורה להימתח עד אחרי קשת השלוש. אם בפיניקס יצליחו לממש את הפוטנציאל של בנדר כעושה משחק בגובה 2.15 מטר, אפשר לראות בו סוג של טוני קוקוץ'. התחושה שלו למשחק היא משהו שאין ללמד.
עם זאת, הדיבורים בחוגי הקבוצה על העברתו האפשרית לעמדת הסמול פורוורד מטרידים ביותר, וקצת מזכירים את ראמביס שחשב לשים שם את פורזינגיס (אנחנו יודעים איך זה נגמר...). על כל פנים, בנדר אמור להיות שחקן חמישייה ראוי למשך עשור לפחות, ויהיה לו קל להצדיק את הבחירה הגבוהה.
ידידו החדש כריס הוא כבר אגוז קשה יותר לפיצוח. את כריס הסאנס השיגו בטרייד עם הקינגס, בתמורה לזכויות על בוגדן בוגדנוביץ' (שאולי ינסה את מזלו ב-NBA מתישהו), הבחירה ה-15 והבחירה ה-28. אם היינו צריכים לתאר את כריס במילה אחת, המילה הזו תהיה "אפסייד". ואם לקצר עוד יותר "אפ". למעלה. כריס בן ה-19 קופץ לתקרה כמו בלון הליום, והוא לא מהסס להפוך מגנים לפוסטרים. את רוב הנקודות של כריס תוכלו כנראה לראות בספורטסנטר הרבה דאנקים מרשימים, מעט מאוד מכל השאר. יש לו פוטנציאל להפוך לקלעי טוב מאוד מבחוץ, וגם להיות כוכב בצד ההגנתי עם הכלים הפיזיים העל-אנושיים בהם ניחן. אך במונחים של כדורסל הוא עוד פג. כריס משחק כדורסל רק שנים בודדות לאחר שעשה הסבה מפוטבול כמתבגר (הוא עדיין מתבגר). הקריירה שלו יכולה להיות איפשהו בטווח הענק שבין טיירוס תומאס וסטרומייל סוויפט, ועד לרמה של רודי גיי או ג'וואן האוורד.
חוץ מצמד הפורוורדים, בחר ה-GM ראיין מקדונו בטיילר יוליס בבחירה ה-34. הרכז הדינמי מקנטאקי היה יכול להיות שחקן הכדורסל המושלם, אם הוא לא היה שוקל כמו ארוחת צהריים גדולה ומתנשא לגובה של 1.78 מטר, שנרשם בדף השחקן שלו בנדיבות רבה.
ליאנדרו ברבוסה וג'ארד דאדלי חזרו דרך שוק השחקנים החופשיים, וינסו להעמיד פנים שהשנה היא 2010. זה יהיה קשה ללא היד המכוונת של סטיב נאש. דאדלי קיבל 30 מיליון דולר לשלוש שנים, ולא מעט מתוך המשכורת שלו קשור בכך שהוא צפוי להיות הבייביסיטר העיקרי של הרוקיז. יותר מהכל, הסאנס צריכים להחליט מה הכיוון, והאם הם מרכזים את המשאבים שלהם למען ניצחונות בהווה או בעתיד. בוקר, שנראה מצוין בטרום העונה, יקבל השנה קידום לחמישייה על חשבון נייט, וזו התחלה של תשובה, אבל ווטסון יאלץ לנתב את דרכו החוצה משדה המוקשים שעשו מהסגל שלו. אה, ולספור כיפים לא יעזור, זה הרעיון הכי מטומטם ששמעתי.
מה מי מו
חמישייה: אריק בלדסו, דווין בוקר, טי.ג'יי וורן, ג'ארד דאדלי, טייסון צ'נדלר.
ספסל: ברנדון נייט, אלכס לן, פי.ג'יי טאקר, דראגן בנדר, מרקיז כריס, ליאנדרו ברבוסה, טיילר יוליס, אלן וויליאמס, ארצ'י גודווין, ג'ון ג'נקינס.
מאמן: ארל ווטסון, עונה שנייה לאחר שקיבל את הקבוצה באמצע העונה שעברה, מאזן 24:9.
מועמד לפריצה: אלכס לן. בוקר זה האובייסט, כמאמר ג'ורג' הווטרינר, אבל הוא פסול מחמת השנה השנייה. בכל הקשור ללן, "מועמד" זו מילת המפתח. איש לא מערער על הפוטנציאל של הסנטר האוקראיני ממרילנד, אך בעונתו הרביעית, הוא חייב להתחיל לפרוע את השטרות. כל מי שאוהב כדורסל איכותי חייב לקוות שהניסוי ששם אותו על המגרש יחד עם טייסון צ'נדלר לא יחזור על עצמו ונעשה למטרות טנקינג בלבד, מה שאומר שעל לן מוטלת המשימה לגבור על השועל הוותיק במלחמה על דקות, ואולי, מי ייתן, גם לתפוס את מקומו בחמישייה. הדרך לשם מתחילה בשיפור האחוזים מהשדה שחקן בגובה 2.15 מטר לא יכול לקלוע ב-42.3 אחוזים ולהתנהג כאילו הכל בסדר. העניין הוא שהכישרון שם, והוא כל כך מובהק, שקשה לא לחשוב עליו, כשבוחרים מועמד לפריצה, למשל.
מועמד לדעיכה: ליאנדרו ברבוסה. טייסון צ'נדלר זה האובייסט. מה היה רע לברזילאי המחויך בגולדן סטייט? הכסף של השכן ירוק יותר, כנראה. קשה להאמין שהוא היה מקבל 4 מיליון לעונה מהווריורס, שלא כמו הסאנס, שהחתימו אותו לשנתיים (העונה השנייה בחוזה אינה מובטחת). הסקנד גארד אמנם עדיין מסוגל לשרוף את הפרקט עם המהירות שלו, אך שיאו הפיזי הרחק במראה האחורית, וברוטציית הגארדים של ווטסון יש לא מעט פיות שצריך להאכיל לפניו.
אקס פקטור: מטרות הקבוצה לעונה הקרובה. קצת מוזר, כן. אבל אנחנו לא באמת יודעים מה פיניקס רוצה להוציא מהעונה הקרובה. אם זה מאבק על הפלייאוף, הם יתבססו על הוותיקים המוכחים, ואם זו בחירת דראפט גבוהה (במה שמסתמן כמו שנתון אדיר בינתיים) וצבירת ניסיון לצעירים, אז זה כמובן משנה הכל. כאמור, אם נראה את צ'נדלר ולן יחד זה סימן מובהק שהכיוון הוא למטה, וזו רק דוגמה אחת. השחקנים וצוות האימון (כמעט) תמיד שואפים לנצח, אך אם ווטסון יקבל אינדיקציה מלמעלה שהופעתו תישפט על ידי קידום הצעירים, תהיה לכך השפעה על ההתנהלות שלו, כמו גם על טור הניצחונות.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: בלדסו משחק 70 משחקים ומעלה. בנדר תופס כיוון ומגיע לחמישיית הרוקיז, כריס בחמישייה השנייה. נייט מתחרה על תואר השחקן השישי, והספסל מתברר כעמוק מאוד. בוקר מקבל קצת באזז לאולסטאר, ואם לא השנה אז שנה הבאה. וורן עושה קפיצת מדרגה וגם לן, שמכריח את ההנהלה להעביר את צ'נדלר בטרייד. הסאנס רצים בכל הזדמנות ומקבלים שם של קוטלי אריות, ומאזן ביתי מעולה מקפיץ אותם למאבק על הפלייאוף. 43:39, מקום עשירי במערב. או בחירת דראפט בטופ 3.
תסריט פסימי: נייט מתמרמר על ההורדה בדרגה, וקואץ' ווטסון לא מסתדר עם חדר ההלבשה הבעייתי. הרוקיז נראים כמו דגים מחוץ למים, בלדסו מפסיד חצי עונה בגלל שבר בשקר כלשהו, וצ'נדלר פונה לעיתונות כדי לדאוג לטרייד שלו בעצמו. ההגנה שוקעת לתחתית, וההתקפה לא צפה בלי קלעים ויוצרים אמינים. 60:22, מקום אחרון בליגה. או בחירת דראפט מחוץ לטופ 10.
תחזית: יש כישרון בקבוצה, במיוחד כזה שאמור להוכיח את עצמו הרבה אחרי העונה הקרובה. נכון לעכשיו שחקן הכי טוב בקבוצה הוא בלדסו, שמוכשר כמעט כמו שהוא נוטה להיפצע, וקשה לראות את השמשות מגיעות רחוק בהנהגתו הבלעדית. השילוב של הוותיקים והצעירים רחוק מלהיות אידיאלי, ויש תחושה תמידית של איזשהו קצר תקשורתי בין הבעלים להנהלה לצוות אימון. פרידות מכוערות משחקנים הן כבר מזמן לא דבר חדש בפיניקס. עד שכל העניינים האלה יטופלו, הקבוצה מאריזונה תמשיך לנדוד במדבר, ללא זכר לארץ המובטחת. 52:30, מקום 13 במערב.