בשבוע שעבר קליי תומפסון הפך לשחקן השני הכי מהיר בהיסטוריה של ה-NBA לקלוע אלף שלשות. השחקן המהיר ביותר מוכר לכם בתור ה-MVP המכהן, סטפן קרי. צמד האחים ספלאש עמד בציפיות גם בתחרות השלשות בסופ"ש האולסטאר, כשהגיע לגמר המשולש באירוע המכובד, ותומפסון דאג לשמור את התואר בתוך משפחה. הסיפור שלנו היום הוא על הבחור השלישי שהיה שם לצדם, ונתן פייט עד לרגע האחרון.
לא כולם השתגעו על דווין ארמני בוקר, בשבועות שלקראת הדראפט האחרון. רבים מתוך ציידי הכישרונות המאיישים את הרשת לא ראו מה כל כך מיוחד בשוטינג-גארד מקנטאקי, שמחייב להכניס אותו ללוטרי. ההנהלה בפיניקס, לעומת זאת, עשתה את שיעורי הבית שלה, והלכה על בוקר עם הבחירה ה-13. היום היא קוצרת את הפירות, זמן רב לפני מה שקיוותה גם בחלומות הכי ורודים שלה. בוקר קודם לחמישייה באמצע העונה והוא קולע בצרורות (17.9 נקודות מאז פגרת האולסטאר, לצד 4.3 אסיסטים) וטונות של כישרון שתפס אותנו לא מוכנים.
בהופעה החיצונית של בוקר אין שום רמז שמדובר בכוכב NBA בהתהוות. הוא נראה כמו הילד הזה בפעולות של הצופים, זה שאמא שלך תמיד רצתה שתהיה חבר שלו. בוקר, שחגג 19 במשחק השני שלו בליגה, היה אחד השמות שיצאו מהמפעל של ג'ון קאליפרי אחרי שנת וואן-אנד-דאן סמלית, יחד עם הבחירה הראשונה קארל אנתוני טאונס, ווילי קאולי-סטיין וטריי ליילס. כולם נבחרו בלוטרי. בוקר נבחר אחרי שלושתם. משהו בפוטנציאל שלו נצץ פחות מזה של חבריו לקבוצה. האפסייד של בוקר נבע הוא בתור קלעי. דיברו עליו בתור מי שעשוי להיות הקלע הכי טוב במחזור.
בכל מה שקשור לשאר האספקטים של המשחק, בוקר נתן טעימות, אבל איש לא ציפה שיעשה רבע מהדברים שהוא עושה העונה בפיניקס, ונגיע אליהם מיד. המדידות של בוקר גם הן לא קופצות לעין באופן שמייחד אותו כפרוספקט פסיק פחות מ-1.98 מטר עם נעליים, עם מוטת ידיים לא מרשימה במונחים של שחקן חוץ בליגה, 2.04 מטר. מעבר לכך, טרם כניסתו ל-NBA, בוקר נתפס כאתלט סביר ומטה. אז מה גרם לסאנס להמר על שחקן שעל פניו נדמה שיש לכישרון שלו תקרה נמוכה ביחס לשמות אחרים שעוד נותרו על הלוח?
עם אריק בלדסו וברנדון נייט שמאיישים את שתי עמדות הגארד בחמישייה, שניהם בתחילת החוזה הראשון שלהם אחרי חוזה הרוקי, בפיניקס הרגישו שהם צריכים שוטינג-גארד קלאסי, כזה שייצא על חסימות ללא כדור, יתפקד כאופציה משנית בהתקפה, ובעיקר ירווח את המשחק לשני הפליימייקרים בעזרת איום הקליעה שהוא מספק. הם הניחו שבוקר יתקשה להיכנס לרוטציה כבר העונה, כשלפניו על הספסל נמצאים שחקנים מנוסים ומבוגרים יותר דוגמת סוני ווימס, ארצ'י גודווין, טי.ג'יי וורן, וכמובן גם נייט ובלדסו, שמקבלים גם הם דקות בעמדות הכנף בשיטה של המאמן ג'ף הורנסק.
כבר בתחילת העונה הכל הלך לעזאזל, פחות או יותר, ומכת פציעות איומה חברה לבעיות בחדר ההלבשה כדי לגרום לשמשות לשקוע למצולות הליגה. מהבחינה הזו, העונה המרשימה שמספק הרוקי היא ממתיקה מעט את הגלולה המרה. בוקר מצא את עצמו בחמישייה מאמצע דצמבר, קיבל את הכדור לידיים ומאז הוא לא מסתכל אחורה.
לזכותו של בוקר ייאמר שהוא לא משחק כמו השחקן הכי צעיר בליגה. לזכותו של בוקר ייאמר גם, בפשטות, שהוא השחקן הכי צעיר בליגה. לפני שנגיע להפתעות הנעימות במשחק של הגארד, נתחיל במה שידענו שהוא אמור לעשות. בוקר לא בזבז זמן כדי להוכיח שהקליעה שלו עומדת בהבטחות שלבטח פוזרו על ידי הסוכן שלו, כשהפציץ משלוש ב-54 אחוזים בלתי ניתנים לשימור (20 מ-37) בחודשים של 2015. לבוקר יש ג'אמפ-שוט נקי וטאץ' נפלא שאפשרו לו להתרגל במהרה לקשת השלוש של המקצוענים.
ככל שהתקדמה העונה, יכולת הקליעה של בוקר ירדה לקרקע. בוקר גילה את קיר הרוקיז במקביל לעלייה חדה בדקות המשחק שלו. הנטל המוגדל, בשלב שבו הגוף חוטף לראשונה את השוק של עונת NBA מלאה, התבטא בצניחה חופשית באחוזים של בוקר מהשדה, ובעיקר מחוץ לקשת. בוקר עומד על 31.7 אחוזים משלוש מאז שהתחלפה השנה. עם זאת, אין סיבה לחשוש שהקליעה הרכה של בוקר לא תתיישר חזרה למחוזות ה-40 אחוזים משלוש בעונות הבאות, אחרי שהרגליים כבר יתרגלו למסע הפיזי המתיש שהוא עונת NBA מלאה.
נמשיך להפתעות הנעימות. בעוד שהירידה באחוזי הקליעה לא מלחיצה במיוחד, השיפור ביכולתו של בוקר להגיע לקו כבר מעודד את הסאנס באופן אקטיבי. אפילו כשהצבע פקוק עם צמד הסנטרים אלכס לן את טייסון צ'נדלר, בוקר מוצא נתיבים להסתנן פנימה ולסחוט עבירות בקצב טוב מאוד. היכולת הזו לעשות נקודות בדרך חדשה היא סימפטום של תגלית מעודדת בהרבה בוקר מראה לא מעט פוטנציאל כעושה משחק ומוביל כדור. זה יהיה זמן טוב להזכיר את אביו, מלווין, שהיה רכז מוערך באירופה, ואפילו פלרטט קצת עם מכבי תל אביב. דווין שיחק כרכז בתיכון, והוא מגלה חוש נהדר למשחק. הוא קר רוח עם הכדור וממעט לעשות טעויות באופן שלא משקף כלל את גילו ורמת הניסיון שלו. הוא קורא את האפשרויות בפיק-אנ-רול ברמה גבוהה, ומפגין יכולות מרשימות עם הכדור, שאינן תואמות את דו"חות הסקאוטינג שהיו עליו עת כניסתו לליגה.
בכל הקשור לאתלטיות, בדומה לחששות שעלו לקראת הדראפט, בוקר לא בדיוק בולט. הוא אתלטי יותר ממה שניתן לראות במבט ראשון, אבל בוודאי לא מעל לממוצע בסטנדרטים של הליגה. מה שהופך את בוקר למעניין הם אינסטינקטים חדים, קואורדינציה טובה, ועבודת רגליים משויפת שדואגים למקסם כל יתרון שיש לו על המגרש. בוקר היעיל לעולם אינו מבזבז תנועה או אנרגיה. זה לא אולי סקסי כמו הדאנקים של זאק לאבין או טרנס רוס למשל, אבל לעיתים רבות זה אפקטיבי לא פחות. לפעמים השאלה היא לא "כמה אתה אתלטי?" כמו שהיא "איך אתה מנצל את האתלטיות שלך?".
אם כן, בוקר לא ניחן באתלטיות גולמית שתעזור לחפות על החולשות בצד השני של המגרש, איפה שהדרך שלפניו ארוכה בהרבה. אחת הביקורות המרכזיות על בוקר בתקופתו בקולג', הייתה שהוא לא משפיע על המשחק בצד ההגנתי, ואחוזי החטיפות והחסימות הנמוכים שלו הובאו כדי לתמוך בטענה. בכל מה שקשור לחטיפות וחסימות בקולג'ים, הרבה מודלים סטטיסטיים מייחסים להם משקל רב ממה שהיינו מצפים, כאשר מנסים לנחש כיצד שחקן יסתדר בשלב הבא. ובאמת, בתור רוקי שעולה בחמישייה, בוקר משתדל בעיקר להימנע מטעויות קריטיות. וזה בסדר גמור. על פי רוב הוא עושה עבודה סבירה בלהתרכז במשימות שלו, לצפות חסימות ולעבור אותן בנתיב ובמהירות הנכונים. ועדיין, ההגנה של הסאנס, שאין לה הרבה נקודות חיוביות מלכתחילה, סובלת כשהוא על הפרקט.
הציפייה היא שבוקר ישתפר לרמה מתקבלת על הדעת, וילמד עם הניסיון שיש הבדל גדול בין להיות במקום הנכון לבין לעשות הגנה אחרי שהגעת לשם. עם הנתונים הפיזיים שלו בוקר לא הולך להיות סטופר מדופלם בשום שלב בקריירה שלו, אבל אם הוא יוכל למצוא דרך לא להיות מינוס בצד הזה של המגרש, משחק ההתקפה שלו יסדר לו מספיק זמן מסך.
יהיה מעניין לראות כיצד הנהלת הסאנס תנצל את הנכסים הרבים שצברה, לצד הפגיעה בהימור על בוקר, כדי לצאת מהבור שחפרה לעצמה בשתי העונות האחרונות. העלייה המטאורית של בוקר קצת מייתרת אחד הגארדים המבוססים יותר, קרוב לוודאי נייט ולא בלדסו, ובפיניקס יודעים כבר עכשיו שבוקר אמור להיות השוטינג-גארד שלהם בחמישייה לשנים הקרובות, גם כשהסגל מלא.
* הנתונים בכתבה נכונים ליום רביעי
