הפער בין יוסי בניון לאנתוני וואקמה: סיכום מחזור בליגת העל

אנתוני וואקמה הוא שחקן הרכש של השנה. וואקמה הצטרף לאחת החוליות הכי חזקות בהפועל באר שבע, והפך אותה לחוליה עוד יותר חזקה. הוא משחק בבאר שבע בדיוק כמו שהוא שיחק ברעננה. כאילו מדובר באותה קבוצה, באותו אתגר. כמו שחקני הרכש המשפיעים מפעם, שעברו מקבוצות קטנות יותר לקבוצות גדולות יותר, הוא צמח עם האתגר. השתפר דרכו. התאים את עצמו מהר מאוד לדרישות החדשות ונכנס לנעליים הענקיות כאילו הן היו שלו כל הזמן.

וואקמה הוא מסוג השחקנים שיכלו גם להיות במכבי חיפה, אבל מדיניות הרכש הבעייתית של המועדון הזה מפספסת את השחקנים הטובים באמת שמתבלטים בליגה כבר הרבה מאוד שנים. בשבוע שבו אותו וואקמה עוזר לבאר שבע לצלוח את אחד ממבחני הבגרות הקשים ומכבי חיפה מספרת לכל העולם שהיא רוצה להשאיר את יוסי בניון, העניין הזה הופך מוזר אפילו הרבה יותר. אתם מבינים? במקום לנצל את התקרית האחרונה עם בניון ולוותר על הטיפול בתיק הבלתי אפשרי הזה, מכבי חיפה רוצה עוד. ועוד. ועוד. במין סוג של מזוכיזם, מכבי חיפה לא מסוגלת להיגמל מהכאב. הכאב הפך להרגל, הסבל הפך לנוהג.

וזה לא רק וואקמה. תראו את הסגל הבנוי לתפארת של הפועל באר שבע, ותמצאו שם לא מעט גיבורי ליגה שמכבי חיפה יכלה לעשות איתם קבוצה הרבה יותר טובה, תחרותית ושמחה. שיר צדק הוא דוגמה מצוינת. נכון, אותו מכבי חיפה רצתה בקיץ, אבל מה זה משנה שהיא רצתה. בסופו של יום היא פספסה את הבלם הגדול הבא שיצא לשוק השחקנים, בלם שעיצב העונה הגנה של אליפות.

תחת זאת, מכבי חיפה הולכת לרוב על פרויקטים מסובכים. ורמוט, שכטר ועטר באותה קבוצה, בניון. במקום לזהות את השחקנים רגע לפני שהם הופכים לגדולים, מכבי חיפה מחפשת את הכוכבים שנייה לפני שהם מתחילים להיות יותר קטנים. היא מתעקשת על פרויקטים כמו טוואטחה, במקום לרפא באמת את הסגל מכל הצרות האלה. אלא שהתגובה של מכבי חיפה להתפרצות האחרונה של בניון מלמדת: במועדון של יעקב שחר לא רק שלא לומדים מטעויות, אלא מתעקשים לחזור עליהן שוב ושוב. ע"ע משומר.

בסיום המשחק בנתניה יעקב שחר היה צריך לפוצץ את הסיפור הזה עם בניון. לשאול איך שחקן מוציא הודעה כזו לא אחראית בזמן שאפילו המאמן שלו לא הגיע לעמדת הראיונות, ולקרוא לסדר אמיתי את כל המעורבים בפארסה. מה, מצב הרוח של בניון חשוב יותר משמחת הניצחון של הקבוצה? מה, יכול להיות שכוכב הקבוצה שולח לי מסרים דרך הקבוצה עצמה, בטיימינג הכי לא ראוי? זה קרה כבר לבניון, זה קרה כבר למכבי חיפה. אתה בטוח שבמקרה הבא המועדון ינצל את ההזדמנות ויוותר על התיק הבלתי אפשרי הזה. אבל אז אתה מגלה שמכבי חיפה עוד חושבת להחתים אותו על חוזה חדש.

כשמועדון מתעסק כל היום בשטויות האלה, איך הוא יהיה מרוכז בזיהוי שחקני רכש מהסוג של וואקמה?


בוקר קשה בהפועל תל אביב: "אנחנו המועמדים הבכירים לרדת"

דני גולן, אופיר חיים ופרדי דוד מועמדים להחליף את רן בן שמעון

ירון הוכנבוים סיכם לעונה הבאה בהפועל עכו, יחתום בימים הקרובים

עסקת הרכישה של בני יהודה היא מאוד מוזרה. כמה שהיא יותר חשאית, ככה היא יותר לא מובנת. למה שמשה דמאיו ימכור את הקבוצה דווקא כשנכנס כל כך הרבה כסף מזכויות שידור? מדוע שהבוס של בני יהודה יוותר דווקא עכשיו על אהבת חייו, כשהקבוצה יצאה לדרך מקצועית חדשה אחרי עזיבת יוסי אבוקסיס? ועוד לברק אברמוב? מי זה ברק אברמוב? זה לא איזה שם של מישהו שהיה שם תמיד ברקע, אבל לא הביא איתו שום דבר שאין לנו בכדורגל מלבד רעש? מה באמת קורה כאן? תסמכו על בקרת התקציבים וההתאחדות לכדורגל שגם הן לא יגלו לנו.

בכל מקרה, לא בטוח שזה הצעד קדימה שמבקרי דמאיו כל כך חיפשו, ובצדק, עבור בני יהודה. דמאיו הוא עסקת חבילה מאור ברורה – איש עם לא מעט איכויות בניהול כדורגל, אבל גם תקרה בעייתית מאוד ואופק לא מחמיא. כדי להחליף באמת את משה דמאיו, בני יהודה צריכה לעשות צעד קדימה ולא צעד אחורה. העסקה התמוהה הזו מספקת יותר סימני שאלה לבני יהודה, ומנהל שאין לו אחוז אחד מההבנה שיש לדמאיו. עוד אדם שלא מתאים לענף ומשתלב בצורה לא מובנת דוגמת דורון אוסידון בנתניה. אדם שבסופו של דבר עשוי לגרום למבקרים הכי גדולים של דמאיו ללכת אליו הביתה ולבקש: תחזור, תחזור.

חמזה בארי (מכבי נתניה), גל שיש (וולין לוצק), נמניה ניקוליץ' (באטה בוריסוב), קאווה (נפטצ'י באקו), ארון שוינפלד (מכבי נתניה), פאדי נג'אר (מכבי נתניה), אביחי ידין (מכבי חיפה), אלון תורג'מן (מכבי חיפה), לוטם זינו (תון), גיא אסולין (חופשי).

אלו שחקני הרכש שהגיעו להפועל תל אביב בינואר, אבל אף אחד מהם לא בלם. על פניו, אפשר להבין את הסיפור. הפועל תל אביב בקושי כובשת, הפועל תל אביב בקושי שולטת במשחקים שלה – צריך להביא שחקנים שיעזרו לגוטמן לכבוש ולשלוט הרבה יותר.

אבל בעצם הפאשלה הזו, מסתתר אחד המסרים הכי בעייתיים של מהפכת גוטמן בהפועל תל אביב. מסר שאומר – אנחנו סומכים על גוטמן, לא צריך לעשות יותר מזה. גוטמן זה המשיח, גוטמן הוא הפתרון להכול. נכון, הבלמים שלנו מביכים כמעט כל השנה. אבל הוא כבר יספוג את זה. הוא כבר יסדר הכול.

וגוטמן הוא מאמן מצוין, אבל הוא לא יכול להיות מועדון שלם. גם הוא נגרר לפעמים למלכודת הסופרמן. הוא מת על זה. ולכן גם הוא מאמין יותר מדי בכוחו. גם הוא בטוח שהוא יסתדר עם הבלמים האלה. הוא מוכן אפילו לקחת סיכון ולבנות קבוצה חדשה לגמרי, באופן די מופרז, בשלב מאוד מאוחר של העונה, מתוך אמונה שבכוחו לסדר הכול. זה מה שכולם אומרים עליי, לא?

וככה גם הפועל תל אביב עולה לכל משחק. בתחושה שגוטמן ינצח, גוטמן יבריק, גוטמן יסדר. גוטמן, גוטמן, גוטמן. ככה גם שוכחים מהר מאוד שלקבוצה ביטחון עצמי ירוד, ובמשבר הכי קטן כל השחקנים חוזרים להרגלים הישנים. איך אפשר לזכור שבהפועל תל אביב משחקים בעיקר שכירי חרב שבמצבים כאלה נאטמים ונסגרים, יש הרי את גוטמן. מועדון רציני? ניהול חכם? מערכת מקצוענית? מי צריך את זה – הבאנו את גוטמן. עשינו את שלנו.

עם הגישה הזו להפועל תל אביב יכול להיות פלייאוף תחתון מאוד קשה, ואולי אפילו מסוכן.

אחד הדברים הכי מביכים שנאמרו השבוע היה – מועמדותו של רן בן שמעון לנבחרת ישראל נפגעה בעקבות התוצאות האחרונות של מכבי פתח תקוה. אתם מבינים, כאילו שהיינו צריכים את התוצאות האחרונות של מכבי פתח תקוה כדי לדעת שרן בן שמעון לנבחרת ישראל זה מוקדם מדי ולא רציני מספיק. האיש לא עמד בלחצים הרבה יותר קטנים מנבחרת ישראל, הוא עדיין לא מוכן למשימה. וממתי שמונה משחקים רעים הם פרספקטיבה לבחון את האדם לתפקיד הכי קשה שיש בכדורגל הישראלי? גם המאמנים הגדולים באמת יכולים להיקלע לתקופה כזו. זה לא אמר עליהם כלום.

רק שרן בן שמעון הוא עדיין לא מאמן גדול. הוא כבר המון שנים בעסק, אבל מאמן גדול הוא עדיין לא. הצורה שבה הוא נפרד מהמון מועדונים מלמדת גם עליו, למרות שבמקרה הזה יש לו קייס לא רע בכלל. הלוזונים שלפו בשבועות האחרונים את כל הלוזוניות שיש בהם כדי למרר את חייו, כנראה במטרה לגרש אותו. כמעט כל אדם שמכיר את הצדדים אמר שיש כאן גם מהלך מקיף יותר שנועד לפגוע במתחרים של גיא לוזון לתפקיד מאמן הנבחרת, למרות שזו בסופו של דבר פרשנות. אבל גם איתה – רן בן שמעון לא יוצא נקי מהסיפור הזה. לא משנה כמה רע התייחסו אליך, אתה לא בוחר לשבור את הכלים כשהקבוצה שלך מועמדת לירידה. זה יותר מדי לחשוב על עצמך.

ראשי מכבי פתח תקווה הם בושה הרבה יותר גדולה לענף מהגישה של בן שמעון, שלא תתבלבלו, אבל אותנו לא מעניינית מכבי פתח תקוה. פשוט תראו את מכבי פתח תקוה, ותראו את נבחרת ישראל. זה לא מקרי שהאיש שדרדר את הנבחרת שלנו לימים הכי אפלים שלה הוא גם האיש שדחף את בן שמעון לנהוג כך ולעזוב את הקבוצה שלו ערב פלייאוף תחתון מאוד קשה. האופן שבו בוחרים מאמנים לנבחרת לא השתנה ולא השתפר מאז שאבי לוזון הניח לנו, הוא אפילו נעשה מביך יותר. פעם לפחות היו שם דונאדוני וקומאן, היום מבטיחים לנו את לוזון ואוחנה.

התירוץ היחיד שאפשר לתת לזמן הרב מדי שבו נבחרת ישראל נשארת בלי מאמן, בלי מישהו שיבנה את הסגל מחדש ויעקוב אחר הליגה – הוא ניסיון לחסוך כמה משכורות. במקרה הטוב, מאמן נבחרת יתמנה באזור אפריל-מאי, ויהיו לו חודשים ספורים ומשחקים מעטים כדי להגיע מוכן למשחק מול איטליה בתחילת חודש ספטמבר. וזה עצוב. בליגה שבה משלמים מיליון יורו לשחקן ישראלי אין כסף למאמן נבחרת שיבחן שחקנים ויכין קמפיין חדש. למה אין כסף? תשאלו את אבי לוזון, שהיה כמה שנים טובות בהתאחדות לכדורגל. איך מאמן יכול להצליח במציאות הזו? תשאלו את רן בן שמעון.