בהתחשב בכאוס שהתחולל לאחר המשחק באואקה, מסיבת עיתונאים רשמית, סדורה, בהתאם לתקנון היורוליג, הייתה בגדר משימת התאבדות אדמיניסטרטיבית. מאחורי הקלעים, באזור חדרי ההלבשה, התנפלו העיתונאים והמקורבים המקומיים על שחקני פנאתינייקוס. לאנשי מכבי תל אביב ממילא לא היה חשק לדבר. משחק חמישי, דרמה של פעם בחיים, אז לעזאזל התקנון; במדינה שבה עדיין מעשנים סיגריות בתוך אולם ספורט סגור, אפילו בתוך יציע העיתונאים עצמו, מי בכלל סופר תקנונים.
כלל לא היה משנה שלא נערכה מסיבת עיתונאים אלמלא ההאשמות הסנסציוניות, חסרות התקדים, שהטיח דיוויד בלאט בשופטי המשחק. "שערורייה, שיפוט בלתי נסלח, הם נתנו להם את הסדרה", ירה בלאט באוזנינו, קומץ העיתונאים מישראל, ואנשי פנאתינייקוס לא היו שם כדי להגיב.
ישבתי על חבית אבק שריפה. הצעד העיתונאי הטבעי היה לקרב אליה את החומר הדליק ביותר על פני הגלובוס: ת'נאסיס ינאקופולוס.
"השופטים עזרו לנו? לא, לא, לא. למעשה, אני חושב שקרה בדיוק ההפך", צייץ-לחש באוזניי הסנדק היווני. "לדוגמא, שלוש זריקות העונשין של פניני: ברור שלא היה שם כלום. אני מציע שמיסטר בלאט יראה את כל הטעויות של השופטים נגדנו ואז ידבר שוב".
ינאקופולוס לוחץ את ידי ואני מתרחק, אך לפתע מסמנים לי עוזריו לשוב, שכן הדון רוצה לחדד את המסר. "לגבי הפאול של שלוש הזריקות, תכתוב שאני אומר שהשופט עשה טעות. ראו את זה בבירור בטלוויזיה. זו הייתה טעות מוחלטת של השופט", אומר ינאקופולוס ומוסיף שתי סטירות-לחי קטנות, של חיבה, בסגנון הרב עובדיה.
אוהדי אולימפיאקוס מכנים את אנשי פנאתינייקוס "וזלינוס", וזלין ביוונית, רמז לנטייה המיוחסת להם 'להחליק דברים' עם בעלי פונקציות בכירות בענף. פעם עסקן בכיר, פעם שופט, פעם איש הקבוצה היריבה; האדומים טוענים כי לאורך שנים דואגת פאו לשמן את דרכה אל פסגת הכדורסל המקומית והאירופאית, וכי היא שולטת לחלוטין בשיבוץ השופטים בליגה היוונית ונהנית מחסותם.
את ז'ליקו אובראדוביץ' איתרתי רק בשעה אחת בלילה, כשהוא עושה את דרכו אל מחוץ לאולם. ביקשתי גם את התייחסותו לדברים שאמר בלאט. "שכל אחד יראה את וידאו המשחק ויחליט מי קיבל שריקות מוזרות", רמז הסרבי. "לא ניצחנו בגלל השופטים, אלא כי שיחקנו טוב יותר ממכבי. אני חושב שהגיע לנו לנצח. בסך הכל זו הייתה סדרה שלא תישכח. זה אחד הלילות שנזכור לכל החיים".
***
גם מי שעמד מחוץ לחדר ההלבשה של מכבי לאחר המשחק יכול היה לשמוע היטב את השטיפה שמעביר בלאט לשחקניו. חברי ההנהלה לא אהבו את זה. בשביל מה הוא צריך לצעוק עליהם עכשיו, הם תהו.
השחקנים זלגו מן החדר אחד-אחד, מכונסים ושקטים. יוגב אוחיון, שספג מבלאט גערות אין-ספור על הפרקט וגם בחדר ההלבשה, נראה נסער. בסביבות הקבוצה סיפרו שאוחיון זועם על היחס שמקבל מבלאט, ולמרות הסדרה הפנטסטית עדיין מרגיש לא מספיק מוערך.
סופוקליס שחורציאניטיס ביקש לחזק אותו. "יש כאן הרבה שחקנים שיכולים להגיע לטופ של אירופה, ויוגב הוא אחד מהם", אמר הסנטר. "אני מאמין ביוגב. יש לי ציפיות גדולות ממנו ואני סקרן לראות לאן תתפתח הקריירה שלו. הוא צעיר, רוקי ביורוליג, ועדיין נתן סדרה נהדרת מול שחקן גדול כמו דיאמנטידיס".
שחורציאניטיס, ג'נטלמן גם לאחר הפסדים צורבים, יודע שעתידו במועדון מעורפל, שבשלב זה קשה להאמין שיישאר. בדרך לאוטובוס הוא משאיר מעין צוואה רוחנית.
"יכול להיות שזה היה משחק היורוליג האחרון שלי במדי מכבי", הודה סופו, "אבל גם אם לא אהיה כאן, אני עדיין מאמין בקבוצה הזאת, בהנהלה, במועדון. אני מאמין שמכבי תשרוד את הכל. אני לא יודע אם אהיה כאן כדי לראות את זה בעצמי, אבל אני חושב שהמועדון הזה יכול עוד לגדול הרבה ולהשיג הישגים גדולים. אני מאמין ברעיון של מכבי תל אביב. הם עושים כאן עבודה מדהימה. מהיום הראשון שהגעתי לישראל הפתיעו אותי בהתייחסות, בהתנהלות, ולכן אני חושב שלמועדון כזה ולקהל כזה מגיע קבוצה שתמיד תשאף להגיע לפיינל פור ולזכות ביורוליג. בתור שחקן אני אומר שמכבי זה מקום נהדר עבור שחקנים לגדול ולהשתפר בו ולהשיג דברים גדולים. אולי פספסנו העפלה רגעית לפיינל פור, אבל אני עדיין מאמין בעתיד של מכבי".
סופו בדרך החוצה; פפאלוקאס, מאלט וג'יימס צפויים לעזוב; המו"מ עם הנדריקס ולנגפורד הוקפא בינתיים; בלו קרוב להחליט לפרוש. דומה שגם בקיץ הקרוב תצטרך ההנהלה לבנות הכל מחדש.
מזל שיש אתוס.
"אם היה אפשר, ואם זה יתאפשר, אנחנו רוצים להמשיך עם השלד, אבל יש פער בין הרצוי למצוי", אומר המנכ"ל דני פדרמן. "כולם מאוד רוצים שהקבוצה הזו תישאר, כפי שרצינו שהקבוצה של העונה שעברה תישאר. אני מקווה שבקיץ הקרוב נצליח להשאיר כאן יותר שחקנים. אבל אנחנו מוכיחים שנה אחר שנה שבמכבי יש יותר משם כזה או אחר. המועדון הזה מצליח להוציא ניצוץ משחקנים אנונימיים או שחקנים עם שמות גדול יותר. לא יודע אם זה שייך לשם של מכבי, או להנהלה, אבל היום, כשאנחנו לא מצליחים להחזיק שחקנים מסוימים, אנחנו יודעים שזה לא סוף העולם, כי המועדון שלנו יותר גדול מכולם, משחקנים וממאמנים".
***
אתה מבצע השוואה סטטיסטית סופית, מסכמת, של חמשת המשחקים בסדרה, ומוצא שפנאתינייקוס הובילה על מכבי בכל פרמטר: בנקודות (82.2 לעומת 77.2), באחוזים מ-2 (56.7% לעומת 52.6%), באחוזים מ-3 (41.2% לעומת 34.1%), באחוזים מהקו (69.3% לעומת 65.2%), בריבאונד (32.6 לעומת 31.4), באסיסטים (16.4 לעומת 12.4), בחטיפות (7 לעומת 6), בסחיטת כעבירות (27.2 לעומת 21.8), ובעיקר בנקודות המדד (95.2 לעומת 71.4). מבחינה מקצועית, זו אולי הייתה הסדרה הצמודה השקרית בהיסטוריה.
גם אנשי כדורסל המקורבים למכבי הסכימו שפאו הציגה לאורך השבועיים וחצי האחרונים כדורסל טוב יותר, איכותי יותר, מתודי יותר. ולכן, כדי להסביר כיצד הצליחה מכבי למתוח את הסדרה הזו עד הסוף ואפילו כמעט וגנבה את הכרטיס לאיסטנבול, כולם נאלצים לפנות לקלישאת הרוח, הנשמה. זהו בדרך כלל מפלטו של הנבל אך כשנזכרים שבארבע הדקות האחרונות של המשחק המטירה מכבי 20 נקודות, לרבות 4 מ-5 מהשדה ו-4 מ-4 מהקו בשתי הדקות האחרונות בלבד, ענייני אתוס ורוח הופכים לפתע להסבר הרציונאלי והסביר ביותר.
"היו כאן דברים שלא קשורים לכדורסל", אמר פדרמן הבן, "מסוג הדברים שאתה לא יודע להסביר אותם. פתאום מגיע פניני עם שתי שלשות משום מקום ועוד מוציא עבירה בזריקה לשלוש, או סל ועבירה על בלו... שמע, היו כאן דברים באמת מופרעים, ככה שאני לא יודע להסביר מה קרה. זה היופי בכדורסל: לפעמים אתה לא יכול להסביר אותו במושגים מקצועיים".
ואין שחקן שמגלם את רוחה של מכבי יותר מדיוויד בלו. לאחר שלושה משחקי נפל מתוך ארבעה בסדרה התאושש בלו וסחף את מכבי, כמעט בכוחות עצמו, ממש לפתחה של הארץ המובטחת; אלמלא סדרת הקליעות הבלתי-אפשרית שלו, המשחק הזה היה מסתיים הרבה קודם לכן.
בסיום נראה נרגש כפי שלא היה מעולם. "פספסנו את הדברים הקטנים", אמר בלו, "אבל החיים נמשכים. הכי חשוב זה להיות בריא ושמח", הוסיף איש הזן הטרי.
פרישה? "חלפה במוחי המחשבה שאולי זה יהיה משחק היורוליג האחרון שלי", גילה. "היה כיף לשחק את המשחק הזה, להיות בסיטואציה הזו, אבל היום אני מבין שיש דברים גדולים יותר בחיים מאשר כדורסל. אני עדיין לא אומר שלום, אבל צריך לחשוב על החיים שלי, על מה באמת חשוב עבורי".
הצוות המקצועי של מכבי כבר התניע חיפושים אחר מתאזרח שייכנס לנעליו. אם יעזוב, צפויה מכבי להשתמש בסכום שהרוויח כדי לפתות את סילבן לנדסברג. בשלב זה נדמה שלנדסברג או הלפרין יחתמו הקיץ במכבי, אף שכעת נדמה שהתקציב לא יאפשר את החתמתם המשותפת.
***
כמעט עד אמצע הלילה המה האואקה אדם. בזמן ששחקני מכבי כבר היו בעיצומה של ארוחת הערב המאוחרת במלון, המשיכו שחקני פאו להתרפק על הרגע; הם אומנם אלופי אירופה, אבל הסדרה הזו לגמרי הוציאה להם את המיץ.
יאן וויוקאס השתדל שלא להעניק למכבי קרדיט גדול מדי. "אני חושב שאת התקף הלב הזה בעיקר אנחנו עשינו לעצמנו", סיפר לי. "ברבע האחרון כבר הובלנו ב-10 וחשבנו שזה גמור. אפילו האוהדים שלנו התחילו לשיר שירים על אולימפיאקוס והפיינל פור. אבל פתאום מכבי חזרה. הם קלעו זריקות מדהימות, אנחנו טעינו והחטאנו. בסוף הריבאונד עשה את ההבדל.
"זו הייתה סדרה גדולה", אישר וויוקאס. "כל משחק היה צמוד, חוץ מהראשון. אבל אני עדיין חושב שאנחנו טובים יותר ממכבי, ולו רק בגלל שיש לנו שחקן כמו דימיטריס דיאמנטידיס. הוא מנצח עבורנו כל משחק צמוד. כל מה שהוא עושה על המגרש, התקפית והגנתית, זה דבר גדול. כשיש לנו את דיאמנטידיס והוא בכושר טוב, קשה לנצח אותנו".
קוסטאס קאימקוגלו הסכים איתו. "מה שהכריע את הסדרה היו דברים טכניים כמו ריבאונד, כמות איבודים, ניסיון, אבל בהחלט לא השופטים", אמר. "לשתי הקבוצות הגיע להיות בפיינל פור. ה-MVP שלי? דיאמנטידיס, ברור. ברגעים הקשים רק שחקנים עם אישיות גדולה כמוהו דורשים לקבל את הכדור ליד ולעשות הכל. יש לו אומץ מדהים".
***
מניין הצופים הרשמי באואקה היה 18,000, אך כנראה שבמשחק נכחו למעלה מ-20,000 צופים. פנאתינייקוס הוציאה למכירה כרטיסי עמידה, ואלפים עמדו על המעקות ביציעים העליונים. מיטיבי הלכת טיפסו על הקונסטרוקציות שבפינות האולם כדי להשיג זווית טובה יותר לג'אמפרים של מייק באטיסט תוך שהם מסכנים את חייהם.
אבל מה הם החיים לעומת משחק שכזה; כפי שעבור חובבי הספורט במדינה הזו אין תמיד כסף לאוכל, אבל כסף לאבוקות ולחזיזים יש בשפע. הפירוטכניקה מזינה את נפשם של האוהדים, וזה חשוב עבורם יותר מלמלא את הבטן.
כדי לנצח לא בוחלת פאו באמצעים. המאמץ המלחמתי במכבי משולב: האוהדים מפוצצים נפצים ברעש אדיר, והכרוז המקומי בוחר להעביר הודעות דווקא כאשר שחקני מכבי עומדים על הקו. אז, בתזמון מקרי, גם נפתחת הסירנה מחרישת האוזניים, ומשווה לכל האירוע תחושה אמיתית של מלחמה.
האבוקות נדלקות ביציעים, בעיקר בלב הגרעין הקשה של שער 13, ברצף אחד ארוך, כאילו מדליקים האוהדים סיגריה בסיגריה. טכנית, הם גם מדליקים בתוך האולם סיגריות; עשן האבוקות מתערבב בעשן הסיגריות ויוצר מסך אפרפר שמעט מקשה על הראייה ביציעים העליונים.
אם יש דבר אחד שבאמת מחבר בין כל יושבי האולם העשירים דלמטה והעניים דלמעלה היא בוודאי השנאה לפפאלוקאס ושחורציאניטיס: לראשון שרים שהוא בן זונה ומאחלים לו שלל איחולים, וכשהשני מוקפץ לפרקט שולפים אוהדי פאו את שירם הישן על סופו מהארכיון, עוד מהימים בהם שיחק באולימפיאקוס ושקל עוד כמה עשרות קילוגרמים. הם מזמרים על משקל גופו, על כך שהוא אוכל יותר מדי, וקצת על אמא שחורציאניטיס. אחיו הקטן של סופו, אלכס, גדול ומאסיבי כמעט כמו אחיו, יושב לידינו ומתכווץ בכיסאו.
כשמכבי מתקרבת, חמש דקות לסיום, מפסיקים האוהדים לשיר ומתחילים לצרוח. וכשדיאמנטידיס עומד על הקו, חמש שניות לסיום, משתרר באולם הס. הכדור הראשון נכנס, הכדור השני חומק החוצה, מכבי נתקעת, פאו שוב חוגגת. בפעם הראשונה מאז שנת 2000 מקבלת פנאתינייקוס הזדמנות להגן על התואר שלה בפיינל פור.
שלשום תקע לעצמו מישהו כדור במרכז אתונה בגלל המשבר הכלכלי; בכיסו נמצא פתק בו כתב שאם אינו יכול להאכיל את משפחתו, הוא כבר מעדיף לסיים את חייו. כמעט 2,000 איש התאבדו באתונה בשנתיים האחרונות בלבד בנסיבות דומות.
באתונה אין כסף, אין עבודה, אין עתיד, והתקווה הולכת ואוזלת. אבל יש לה שתי קבוצות בפיינל פור, ולערב אחד העיר הזו כולה חציה הירוק וחציה האדום מאושרת.
ohad@walla.net.il
