איש וואלה מ-2005 ועד 2025. כתב את הספר הכושל "שש בש עם ברוס לי" (מכר 100 עותקים, פלוס מינוס). חובב כדורגל ישראלי ומודה בזה, בין ספטמבר לינואר מתמכר לפוטבול בערבי ראשון. חובב ספרות ותיאטרון, כיאה לכל אוהד ספורט אמיתי. רואה פרקים חוזרים של "איש משפחה" בלופ אינסופי ועדיין צוחק מאותן בדיחות, במיוחד של עונות 4-6 המעולות. מתמוגג מסרטונים מטופשים על אנשים טיפשים, אוהב לנהוג ברכב בלי להאזין לרדיו ולהרגיש זקן מגילו (והוא אכן זקן מגילו. תמיד היה). מאמין גדול בפירותיו של עץ השווארמה ואה, כן – גם כותב פה על עצמו בגוף שלישי. מגה סאחי
הפטריוטס שרדו מותחן וניצחו בשניית הסיום 40:43. טאצ'דאון של אנטוניו בראון 10 שניות לסיום הקנה לסטילרס 21:28 חשוב בקרב על ה-AFC צפון. אטלנטה שמרה בשיניים על ה-29:34 על טמפה ביי, סיאטל הביסה בלונדון את אוקלנד 3:27, הראמס עדיין בלתי מנוצחים
האיגלס המשיכו את פתיחת העונה המסויטת של הג'איינטס עם 13:34 במדולנדס, שלושה טאצ'דאונים לקרסון וונץ. מאנינג סיים ללא טאצ'דאון
סאונד נוראי, זיופים מביכים ולא מעט ביצועים רעים שעירבו בין חוסר יכולת לשעמום, הפכו את ההופעה של להקת אמריקה, שחובביה בישראל חיכו לה מאז שנאלצה לבטל את הופעתה ב-2014, לערב שעדיף יהיה לשכוח
הרד סוקס ניצחו בפעם השנייה בתוך יומיים ביאנקי סטדיום, 3:4 את היאנקיז, סגרו את הסדרה על 1:3 ויפגשו את יוסטון. ב-NL: מילווקי מול הדודג'רס
הישג היסטורי לקוורטרבק של ניו אורלינס סיינטס, שהגיע ל-72,103 יארדים בקריירה ב-19:43 של ניו אורלינס על וושינגטון. ברט פארב בירך: "גאה להיות אחריך", לברון הצטרף. וגם: סרטון הפרגון המעולה של פייטון מאנינג
אחרי שגברו על הפטריוטס לפני שבועיים, הליונס ניצלו מחצית ראשונה גדולה כדי לנצח את ארון רוג'רס והפאקרס 23:31. האיגלס נכנעו למינסוטה, סינסינטי ממשיכה לדהור, הסיוט של הג'איינטס נמשך, קנזס סיטי כבר ב-0:5
תלאותיו של גיבור "הראיון האחרון", שמשלח ידו הוא סופר, מעידים ללא ספק על אשכול נבו עצמו, שבין היתר מודה במחזור. אלא שהתבוננות ברומן החדש כעל מדריך ללבו של הסופר הגנרי עושה עם הספר חסד גדול יותר
עם אותם משקפי השמש, תלתלים וקול שלא השתנה כבר 40 שנה, ההופעה של ג'ף לין עם ההרכב האלטרנטיבי של ELO הייתה קרובה לשלמות. ההיעדרות של שירים מרכזיים אמנם הותירה טעם של החמצה, אבל אם אתם באירופה בחודש וחצי הקרובים, כדאי לכם לנסות להשיג כרטיס
הבוסריות של "מחזה חדש" של תיאטרון הספרייה ניכרת - אך עדיין נסלחת. עם משחק מצוין, דיאלוגים איכותיים ואפילו מניפוצליות רגשיות קטנות, אפשר להגיד שנהנינו. ואפילו יצאנו עם חומר למחשבה
הפועל באר שבע רגילה לדשדש בפתיחת העונה, אבל הבעיות הפעם עמוקות מתמיד ולא בטוח שמה שיש יספיק לאליפות רביעית ברציפות. מצד שני, גם סביב מכבי תל אביב מרחפים לא מעט סימני שאלה. רגע לפני בעיטת הפתיחה, דוד רוזנטל מנתח את מערכת היחסים בין האלופה וסגניתה
העיבוד המחודש למחזה "אל נקמות" משנות ה-30, הוא לא יותר ממופע אלים, שוביניסטי ופורנוגרפי. למעט כמה נקודות אור בגזרת הליהוקים, רצוי שתיאטרון הקאמרי ישקול מחדש אם ראוי להציג אותו בשנת 2018. ביקורת
למרות כניסת ה-VAR, אנשי מקצוע עדיין לא התרגלו לקדמה הטכנולוגית בכדורגל. הספר "הטיות או לא להיות" של טל מונטל מציג עובדות ונתונים מפתיעים על המשחק, מפריך מיתוסים ויכול לשנות את פני הענף בישראל כמו שעשה "מאניבול" בארה"ב. השאלה היא אם יהיה מי שיקרא ויישם
"שלוק - מסע אל תוך מערכת העיכול", לא מנסה להתייפייף או לקרוא לקקי שלכם בשמות מכובדים, הוא פשוט שם את המציאות כפי שהיא - קקי, חרא ונודים הם נושאים מעניינים שיש לתת עליהם את הדעת בלי להתבייש. ביקורת ספר
"הפרקליט" של תיאטרון החאן יכלה בקלות להיות הצגה מעוררת הזדהות ואולי אפילו מרגשת. אך למעט רגע אחד של נחת (בזכות ליהוק מצוין של אריה צ'רנר) נותרה בעיקר תחושת בלבול עמומה. ביקורת
בספרו החדש מעניק ירון פריד הצצה אל מאחורי הקלעים של עולם התיאטרון הישראלי דרך עיניה של שחקנית ותיקה בשנות ה-60 לחייה. את הספר הוא פתח בהקדשה לגילה אלמגור - וקשה שלא לחשוב אם מדובר ברמז או סתם מחווה חברית. כך או כך, מדובר בסאטירה מצוינת
ההפקה החדשה של תיאטרון הקאמרי מוגדרת כקומדיה שמנסה להצחיק באופן צפוי ולעוס - דרך המצוקות של עיירות הפיתוח. עם זאת ולמרבה ההפתעה, דווקא הרגעים הדרמטיים הם אלו שהצליחו להצטיין ולברוח מהקלישאות
בקובץ הסיפורים החדש ניכר שהקסם של אתגר קרת עוד שם, אלא שהוא שחוק ומהוה. יש בספר הרבה מן הבינוניות, מושג שאף פעם לא כיף לצייר אותו, במיוחד לא בהקשר של קרת. לא שמדובר בספר רע, זו פשוט השבלונה הקבועה שלו הזאת שמעיקה
העיבוד של הקאמרי לא חושש למתוח את שייקספיר לקצה גבולות ההומור והאקטואליה. הוא יוצר סאטירה הן בהקשרים והן בשפה, ומצליח לעשות זאת בצורה לא מלאכותית. התרגום השובבי נועז ועדיין מצליח לכבד את המקור, והבימוי הולך למחוזות מקוריים
"האחרים" (הקאמרי) של הלל מיטלפונקט הוא פשוט מחזה נפלא שעשוי היטב, מרגש ומעניק חוויה בלתי רגילה. הבימוי, המשחק והעלילה רוויית התפניות הופכים אותו למחזה חשוב אך נטול פאתוס, מה שנותן לו ציון כמעט מושלם
רשף לוי מספק הוכחה לכך שגם כשהחיים שלך כותבים את עצמם, אתה עדיין צריך לדעת כיצד להציג אותם על הבמה. המחזה שלו, "החולה ההודי" בגרסתו הנוכחית, הוא עדיין מחזה טוב וצנוע, שמתאים כמו כפפה ליד לבימוי, למשחק ולתפאורה של תיאטרון הספרייה
חמושים במשקפי VR, צופים הורים וילדיהם במשך חלק ניכר מההצגה "גוליבר" במיקס מרתק של ישן וחדש, בתיאטרון רפרטוארי קלאסי המאמץ לחיקו בחום את הקידמה. ההורים קצת סבלו מסחרחורת אבל הילדים התלהבו. אף שההגשה עדיין בוסרית, הניסיון של "גשר" נועז ומרתק
ההיסטוריון הבריטי רוג'ר הווארד חוזר אל אחד המבצעים השנויים ביותר במחלוקת של המוסד, ומציג בפנינו תמונה מעט שונה וביקורתית מזו שלמדנו לקבל על הארגון. אף שהספר אינו חף מבעיות, הכתיבה הקולחת והמהנה ויכולת הניתוח הגבוהה הופכים אותו לקריאת חובה
אושרי כהן מתקשה לסחוב לבדו על הגב את "יום הדין", הצגת היחיד שלו בתיאטרון האינקובטור שנכתבה בהשראת "המשפט" של קפקא. הבעיה אינה במשחק של כהן: המינימליזם הבימתי מכשיל אותו והוא לא מצליח ליצור רושם אמיתי שכל העולם נגד יוסף ק'
המחזמר החדש של תיאטרון באר שבע מתהדר בסיפור מסקרן על הבחירה בין אהבה לבין המרת דת, אך על אף התמונה המאוזנת שהוא מציג בין הצדדים ניכרת בו רדידות. השיר של נסרין קדרי אמנם מהווה את רגע השיא שלו, אך זה לא מספיק כדי להפוך אותה להצגה ראויה
הרומן של דומניקו סטרנונה עוסק באופן בו קשרים זוגיים נפרמים ומתחברים מחדש, בתקווה שיחזיקו לאורך זמן. אף שהקדרות ניכרת בו היטב, סטרנונה מקפיד לעטוף את הסיפור באופטימיות שתגרום לקוראים להיאחז בתקווה, ובכך מעניק הרבה חומר למחשבה על טיבה של זוגיות
"פרפרים הם חופשיים" שעלה בתיאטרון באר שבע היא פשוט הצגה נפלאה שהכול בה יושב מדויק ונכון. זהו מופת של תיאטרון, מחזה חכם שיצלה אתכם אט-אט, עד שתמצאו את עצמכם בתוך קלחת מבעבעת של צחוק, בכי, עצב, אופטימיות ועוד אינספור רגשות
ספרו של סטפן ג' הארוויל, מגדולי היועצים העסקיים בארה"ב, לא מתיימר לספר לנו דברים שאנחנו לא יודעים. הרעיונות בהם הוא דוגל הם דווקא אלו שאנשי התחום נוהגים לזלזל בהם, וקשורים לחוויה של הלקוח. אף שאינו מאורגן לעתים, הוא פותח את הראש למי שמוכנים ללמוד
דווקא ביום הזיכרון לשואה העלה התיאטרון הלאומי בהחלטה אמיצה את המחזה של מרטין שרמן, העוסק בהימלטותם של זוג הומוסקסואלים מאנשי האס.אס. אף שההצגה אינה אחידה ברמתה, המשחק המצוין, המוזיקה המדויקת, התפאורה המרשימה והסיפור החשוב מצדיקים את המאמץ
נדרש אומץ מצדו של הבמאי ניצן להעלות את המחזה המופלא של חנוך לוין בהפקה דלילה (הפקה משותפת לקאמרי והבימה). ואכן, הבמה הצנועה נראתה מוגבלת וחשוכה משהו, אם כי ניצן והשחקנים עמדו במשימה בכבוד. דבר אחד ברור: לעולם תצא ממחזה של לוין כשיש לך המון חומר למחשבה
גם ברומן החדש שלו מצליח דויד פואנקינוס לגעת בעצב וההומור של החיים, מבלי לחזור על עצמו או לגרום לנו להרגיש שכבר נתקלנו בסיפור כזה בעבר. גיבורו הוא אדם שנאבק במשפחתו, בהוריו ובשמו בתוך מסע מתוק-מריר מקסים שייכנס לכם ללב
