גם בעונות הקשות ביותר של מכבי תל אביב, לאוהדיה הייתה אפשרות להתנחם בזכות הנוסטלגיה. כאן משחק ישן בגולד, שם קליפ נושן ביוטיוב. כיום, כדי לצפות ביקום המקביל של קבוצתם, הם לא צריכים לחפש שום דבר מההיסטוריה, אלא רק ללחוץ 99 בשלט ולהגיע לערוץ הכנסת. כאן, כמו שם, יש תככים, מזימות, כיפופי ידיים, יחסים רעילים, משברים קואליציוניים, אי אמון, בריחה מאחריות, ספינים, הרבה ספינים, המון ספינים.
לכאורה, הכל בסדר: עונת בלהות אחת ביורוליג - בפרט כשיש מלחמה ואין בית ו/או כסף - יכולה להתקבל בהבנה, בוודאי כשגביע המדינה חזר לארון והמקום הראשון בליגת העל מוחזק כרגע בכיסם של הצהובים. אפילו חוסר הרלוונטיות בזירה האירופית נשכח מעט, הודות לשלושת הניצחונות הרצופים. אלא שמקבוצה לא מנוהלת, כפי שהצבענו בקיץ החולף, מכבי הכניסה את עצמה למצב של מועדון בשיתוק.
הפיצוץ הפומבי והמתוקשר בין הבעלים בשבועיים האחרונים הוביל לנקודת מבחן משמעותית; חלקים גדולים בקהל בנו על כך שרק אירוע קיצוני שכזה, חסר קלאס ככל שיהיה, יוכל לטלטל את הספינה הטובעת ולהסיט אותה מהמסלול המוביל לקרחון. האם הם צדקו? מוקדם להעריך איך הכל ייגמר, אבל גם כעת - לאחר שהעימות ירד לכאורה מהכותרות - לא מעט דברים מתרחשים מתחת לפני השטח.
נוח לחשוב שהכתבה באתר היווני "גאזטה", שבה דווח כי מעמדה של משפחת פדרמן במפת הבעלות נמצא בסכנה, היא זו שהביאה לפיצוץ. כלומר, היא בוודאי לא הרגיעה את הרוחות - והובילה לתגובה מיידית של דני פדרמן בהצהרה ל"ישראל היום", שבה האשים את שי רקנאטי בלא פחות מ"בגידה" - אבל הרקע לכך עמוק הרבה יותר.
התקופה האחרונה הייתה מתוחה ביחסים המורכבים ממילא שבין המשפחות השולטות על מכבי תל אביב. תחת המעמסה הכלכלית שהביאה איתה המלחמה, נאלצו במועדון לעבוד שעות נוספות במחשבה כיצד לשרוד. רק לשרוד. אין זה סוד שיש מי שמוכנים/מעוניינים להגדיל את ההשקעה הכספית, כדי שהקבוצה תישאר תחרותית, גם בתנאים שנכפו עליה וגם במבט לעתיד - כשאת הגרעונות העמוקים היא תיאלץ מן הסתם לסחוב הלאה.
ההיגיון אומר שפדרמן הבן סימן את רקנאטי הבן כמקור לדיווח ההוא ביוון, וזה מה שעמד מאחורי התגובה האגרסיבית שלו למחרת. הוא ניסה לפנות לסנטימנט של האוהדים, כשהציג אותו כמי שניהל מגעים עם הסדין האדום שלהם, בעלי הפועל תל אביב עופר ינאי, וטען נגדו שהיה מוכן להעביר לרשותו נכס חשוב למועדון כמו ערוץ הספורט. או במילותיו של פדרמן עצמו, "זה לא סוד שיש על מכבי ושאר השותפים בה השלכות כתוצאה מניגוד העניינים של רקנאטי כבעלים של ערוץ 5".
דבר אחד הוא לא ציין בתגובתו: המו"מ על מכירת הערוץ לינאי התנהל וגם התפוצץ לפני שנה - ורק עכשיו נשלף כטיעון נגד רקנאטי.
לאחר הפיצוץ הלא מבוקר נכנסו המבוגרים האחראים לתמונה. כמו תמיד, בעצם. בימים הראשונים נדמה היה שהסערה תשכך, הסולחה תושג והגורמים השונים ימצאו את הדרך לעבוד איכשהו יחד - גם אם לא באהבה גדולה או בהרמוניה אידילית.
דייויד פדרמן ביצע מהלך מעניין בניסיון לפשר ולהרגיע, כשהכניס לסוד העניינים את בנו האחר עדי פדרמן, שלרוב אינו מעורב בענייני הקבוצה. במקביל, ריצ'רד דיץ נענה לפני כמה ימים לבקשת נציגי האוהדים, וקיים עמם שיחת זום בניסיון לייצר ערוץ תקשורת ישיר.
אלא שבד בבד, נמשכו הספינים: התגובה הראשונה והרשמית לפרסום ב"גאזטה" הייתה כי "מדובר בפייק ניוז", למחרת הגיע הציטוט של דני פדרמן נגד רקנאטי, ובהמשך אותו שבוע יצאה הודעת מועדון שבה נכתב בין היתר "בגופים שבהם הבעלות נמצאת בידיהם של מספר בעלים, מתגלים לעיתים חילוקי דעות".
כלומר, הפעם כבר לא הכחישו את המתחים, רק את הסיבות. חלפו עוד כמה ימים, והתקשורת כבר הוצפה בידיעות (שאת מקורן לא קשה לזהות) ולפיהן נמצא רוכש - אבל דווקא אודי רקנאטי ושמעון מזרחי הם שמסרבים למכור את חלקם.
אחד הנושאים שמסעירים את המועדון, בין בשיחות בתוך שדרת הבעלים ובין בקרב העובדים, נוגע להצעה שהוצגה לכאורה באחת הישיבות האחרונות - ועל פיה ביקש אחד הבעלים "להחזיר" כספים ממחלקת הנוער לקבוצה הבוגרת.
בפועל, מדובר בשני גופים שונים: קבוצות הנוער ובית הספר לכדורסל הם עמותה בפני עצמה, שמתוקצבת ממקורות מימון חיצוניים, פרטיים וציבוריים, וכמובן מתשלומים של הורי הכדורסלנים הרשומים. בעבר קיבלה העמותה הקצבות קבועות גם מהבוגרים (המוגדרים בחוק כחברה פרטית), אבל כבר שנים ארוכות שלא כך הם פני הדברים, והיא מחזיקה את עצמה מבחינה כלכלית ללא הסיוע הזה.
לטענת גורמים במכבי, ההצעה שעלתה גררה תגובה נזעמת מצד בעלים אחרים. מטעם אותם הבעלים טענו אחר כך כי מדובר רק בהחזר על חלק מההקצבות שניתנו בעבר.
ומה בנוגע לתיחזוק הסגל הנוכחי? בצר לה, הפכה מכבי תל אביב בשנה האחרונה לייצואנית שחקנים, כמעט קבוצת פיתוח, ומכרה בזה אחר זה את לורנזו בראון, ווייד בולדווין ובונזי קולסון, אחר כך את ג'ורדן לויד ולבסוף גם את ווניין גבריאל. כבר חודשים תוהים האוהדים לאן הלך הכסף מסכומי הבייאאוט הגבוהים שנכנסו לקופה, או לפחות משכר שבע הספרות בחוזהו המבוטל של לויד, וגם מהחוזים שנחתכו עם דריל מייקון וסייבן לי.
תשובה לשאלה הזו - אין ממש. במכבי התעקשו במפגש שקיימו עם הקהל לפני חודש וחצי ש"התקציב של השנה גבוה יותר מלפני שנתיים" (פדרמן) ו"לא קרה מצב שדחינו שחקן בגלל כסף" (רקנאטי), אבל המציאות מציגה תמונה שונה. אפילו הבאתם של טרביון וויליאמס וג'ימי קלארק, לא בדיוק שני המשתכרים הבכירים בקבוצה, לוותה בשחרור של שחקנים אחרים.
אפרופו קלארק: ספק אם רכישתו מבני הרצליה תיכנס לספר דברי הימים כמהלך מקצועי משנה מציאות בהיסטוריה, אבל הדרך שבה בוצעה מלמדת דבר או שניים על ההתנהלות. בדומה לסגירות עם תמיר בלאט ורומן סורקין בקיץ, גם המהלך הזה בוצע על ידי היו"ר מזרחי, שמאס בסחבת הבלתי נגמרת בהבאת שחקנים חדשים לאורך העונה כולה. דני פדרמן והמנהל המקצועי בפועל דייויד בלאט ידעו רק בדיעבד שהושג סיכום עם הגארד; יש מי שמוכן להישבע שאם זה היה תלוי בשניהם, עד היום לא היה מגיע אף אחד.
פציעתו החדשה של חסיאל ריברו, שמותירה (שוב) את הקו הקדמי קצר, דליל וחשוף - עם חשש ממשי שלא יוכל לחזור לשחק העונה - החזירה השבוע רבים מאנשי המועדון לוויתור על גבריאל לטובת פיצוי שמן מפנאתינייקוס, חרף התנגדות הצוות המקצועי. ניקולה וויצ'יץ', שעזב באופן רשמי את מכבי תל אביב כבר לפני שנתיים, סייע בסגירת העסקה עם אלופת היורוליג.
זו בעצם תמונת המצב: את גבריאל החליף למעשה וויליאמס, שהגיע מעט לפני עזיבתו; במכבי נאלצים כעת לחפש אחרי פלסטר נוסף כדי לסגור את העונה הנוכחית; ומה יהא על הבינגו הנדיר והגדול שהובא, ג'יילן הורד?
מעשית, שחקן הפנים שהגיע מהיריבה העירונית חתום לעונה הבאה - אך הצטיינותו גורמת להתעניינות בקרב מועדוני צמרת ביורוליג, והצהובים יצטרכו לקחת החלטה אסטרטגית: להחתימו על הסכם חדש בשכר גבוה יותר או למקסם את הסיטואציה הכספית ולשחרר אותו, גם במחיר של פגיעה מקצועית. כלומר, לייצר תחרותיות או לייצר הכנסה.
לאן כל זה הולך? הורד הוא דוגמה אחת בולטת, אך ממש לא יחידה. את ההחלטה עליו, ועל אחרים, צריך לקבל בעצם המנהל המקצועי. בשלב הזה של השנה, המועדונים שמכבדים את עצמם נמצאים כבר בעומק ההכנות לעונה הבאה. הם מסמנים את השחקנים המועמדים להצטרף, מנסים להאריך חוזים לאלו שהם רוצים להשאיר ובונים תוכנית סדורה לבניית הסגל. אלא שלמכבי תל אביב אין ג'נרל מנג'ר קבוע כבר חצי שנה.
מועמדים מרחבי אירופה קיבלו פניות והתראיינו לתפקיד, ושיחות התקיימו לאחרונה עם איש המקצוע המוערך של רג'ו אמיליה, קלאודיו קולדבלה. למה שחקן העבר האיטלקי לא סגר? כרגיל: קבוצה אחת בקרב הבעלים התרשמה ממנו ורצתה להחתימו, אך בעלים אחרים הביעו חוסר עניין ותמכו בבן ארצו ניקולה אלבראני משטרסבורג. ברקע אפילו החל לרחף שוב שמו של וויצ'יץ', אך הסיכוי שמהלך כזה יזכה לתמיכה הוא אפסי. כך או כך, ההחרפה ביחסים מונעת מהמערכת להגיע לכדי החלטה במינוי כל כך בסיסי ומשמעותי.
וכך, העתיד שממתין למכבי תל אביב מעבר לפינה קודר, ממש כמו ההווה. היא דואגת לסגור עם הורד או רוצה למכור אותו? היא ממנה מנהל מקצועי חדש או ממשיכה להיכנע לעצמה ואינה פועלת? היא עומדת להגדיל את התקציב, או ממשיכה להסתמך על הכנסות שבכלל אבדו ולהתפלל לקץ המלחמה?
השאלות הללו נותרות כרגע ללא מענה; כשתינתן התשובה, לא בטוח שאוהדי הקבוצה ישמחו לשמוע אותה. או בכלל להאמין לה.
במכבי תל אביב בחרו שלא להגיב לכתבה.