הרשתות החברתיות התפוצצו בסיום משחק הגומלין בין מכבי חיפה לשריף. "חייזר", "אגדת המועדון", "שולט בסיטואציה", "גאון" וזה רק על קצה המזלג. צ'ארון שרי סיפק הרבה רגעי קסם בשנים שלו במכבי חיפה, אבל ההופעה מול שריף, בתוספת הנתון 15.977 ק"מ ריצה ב-120 פלוס דקות, שמה אותו במקום אפילו גבוה יותר. עם שרי זה כבר מעבר למחמאות, התלהבות או קונצנזוס. הוא הגיע למקום השמור ליחידי סגולה. לכל קבוצה יש שחקנים גדולים ואגדות, אבל לא כולם זוכים להגיע לרגע בו השם שלהם עולה בסוגיית 'האם הוא הגדול ביותר?'. לשרי זה קרה. התשובה לשאלה, אגב, ממש לא משנה. השם שלו נחקק סופית בהיסטוריה של מכבי חיפה.
סוגיית הגדול ביותר בהיסטוריה סובייקטיבית ודי מעצבנת. לא משנה איזה נתון סטטיסטי נשלוף, אי אפשר באמת לכמת גדולה של שחקן. גדולה של שחקן באה לידי ביטוי גם בפרמטרים אחרים לא מדידים. איך הוא גורם לאוהד במגרש או בבית להרגיש, החיבור למועדון, למדינה ולקהל, האפקט שהוא מייצר, השינוי שהוא מביא איתו, ההשפעה שלו על שחקנים אחרים, על ההישגים של הקבוצה ועל הליגה בה הוא משחק באופן כללי. רבים מאוהדי מכבי חיפה - וגם לא מעט שחקני עבר ופרשנים - משוכנעים ששרי הוא הזר הגדול בהיסטוריה של המועדון. ייתכן שהם לא טועים, אבל אין צורך להכריע. אנחנו כאן כדי לדבר על תופעה.
מרוב נתונים, אנחנו נוטים לפעמים לשכוח את הבסיס. כדורגל אמור לייצר רגש. לגרום לנו לצרוח, לקפוץ, לבכות, להשתולל, וגם להתעצבן, להתאכזב ולכאוב. זה גם מה שנשאר שנים אחרי. זוכרים איך הרגשנו ברגע מסוים ולא כמה מסירות מפתח היו לשחקן באותו משחק. שחקנים גדולים באמת הם אלה שמעוררים אצלנו מגוון רגשות. אנחנו לא יכולים לדמיין את חיינו בלעדיהם כשהם איתנו. כשהם בקבוצה היריבה, אנחנו שונאים אותם, מתפללים שלא ישחקו נגדנו, אבל זה מגיע מתוך תחושת כבוד והערכה כי עמוק בפנים, היינו רוצים שהם יהיו איתנו ויגרמו לנו להתרגש.
שחקנים גדולים באמת הם אלה שממש גורמים לנו להרגיש אליהם משהו. הם השחקנים שגורמים לכם לבכות או לכעוס כשהם עוזבים או לספר עליהם לילדים שלכם. הם השחקנים שמקללים אותם ביציעים יריבים גם שנים אחרי שפרשו כי הם יצרו משהו. מורשת. הנוכחות שלהם כל כך חזקה וההשפעה שלהם חוצה דורות. מעטים השחקנים שמגיעים למעמד כזה. זה עוד פחות שכיח כשמדובר בשחקן זר, שמסוגל לעורר עוצמה כזאת של אמוציות בזמן יחסית קצר. אין ספק, בפרמטרים הלא מדידים, שרי כנראה מנצח כל שחקן זר אחר ששיחק במכבי חיפה.
עוד במכבי חיפה
הסוד הגדול בתופעת שרי נעוץ בחיבור ההזוי שלו עם הקהל. כשמדברים על השוואה לזרים גדולים בהיסטוריה הירוקה, השם הבולט שעולה לראש הוא ג'ובאני רוסו. הקרואטי, בוודאי מהזרים הגדולים ששיחקו בישראל, עזב כזכור למכבי תל אביב וכשחזר, לא כולם מיהרו לסלוח. למעשה, גם במועדון היו אז כאלה שהיססו אם להחזירו. שרי, לעומת זאת, כבש את אוהדי מכבי חיפה בסערה. החולצה שלו היא הנמכרת ביותר, השיר שלו מרעיד את סמי עופר, מספרים שהוא שולח מאות סרטוני ברכה לילדים מדי שבוע, תמיד מחייך, תמיד מוכן להצטלם עם אוהדים ואפילו לייעץ לכאלה שמקעקעים את דמותו על גופם (ויש לא מעט).
שרי מסמל יותר מכל את המעבר של מכבי חיפה משנים רעות לשנים טובות. תזכורת: הוא הגיע לישראל בקיץ 2019 אחרי שנים שבהן מכבי חיפה איבדה את כוחה וראתה את ההגמוניה זזה הלוך חזור מתל אביב לבאר שבע. הירוקים רדפו אחרי היריבות ובעיקר ניסו לחקות באיחור תהליכים שעזרו למכבי תל אביב ולהפועל באר שבע לפתוח פער מקצועי עצום. הם החליפו מאמנים ומנהלים ספורטיביים, הסתערו על ליגיונרים חוזרים והחתימו זרים יקרים, אבל במשך שמונה שנים לא הצליחו לדגדג את מאבק האליפות. שרי, כזכור, החליף את קרים פריי. שחקן שבניצוצות בודדים הראה פוטנציאל של קסם שיכול להדליק מחדש את העסק.
הקהל הירוק אהב מאוד את פריי. שרי, מבחינתם, נתפס עם ההחתמה כעוד אחד מהזרים המתבגרים הפלופים שבאו לעשות סיבוב של כסף. הדיבור ברשתות היה על "עוד זקן מטורקיה". שרי שמע וחייך. רועי שני, המנהל האדמיניסטרטיבי של הירוקים, כתב לפני למעלה משנה ברשתות: "כששרי הגיע וקיבלנו אותו, הייתה לנו שיחת חולין אופיינית על כדורגל, החיים והחולצה מספר 10. לי היה קשר מאוד טוב עם פריי, הוא היה בנאדם מעולה, לא מתנשא וכמו רוב האוהדים גם אהבתי לראות אותו משחק. היה כוכב. אבל בלי המספרים. אמרתי לשרי שמספר 10 שהיה לפניו שחקן טוב בעיניי. הוא נתן לי את ה-מבט ואמר לי: 'פריי? תן לי לשחק ואתה תשכח אותו...' וצחק. ושרי לא שחצן".
הוא לא שחצן. הוא פשוט חי מאתגרים. כשאומרים לו שהוא טוב, אבל לא מספיק כדי להגיע לטופ, הוא עושה הכל כדי להוכיח ההפך. על עצמו העיד בעבר כאחד שאי אפשר לשבור אותו או להקטין. לכן, כשהגיע לחיפה, לכל מי שרצה לשמוע, הוא הבטיח שתוך חודש-חודשיים אף אחד לא יזכור מי זה פריי. הוא ביקש וקיבל מענק אליפות מקבוצה ששנה לפני הגעתו הייתה בפלייאוף התחתון. הוא לא נתן למצב הנתון שהיה מסביבו לדכא אותו או להוריד אותו, ובטח לא בא רק לאסוף את המשכורת. מבחינתו, הוא בא לקחת אליפות. הוא הדביק את הקבוצה בווינריות, באמונה ובתחושה שאפשר להפוך את המצב. העונה הראשונה שלו, בה מכבי חיפה סיימה שנייה, אבל לא איימה על התואר, הייתה הכרחית למה שעתיד לקרות בהמשך בשלוש שנים תחת ברק בכר. יותר מכל אחד אחר, אולי אפילו גם מבכר עצמו, שרי הוא האיש שאחראי על המהפך מקבוצה גדולה בדימוס, שהפכה לבינונית ונטולת אופי, למפלצת עוצמתית מנצחת שזוכה בתארים.
הוא שחקן של מאני טיים וזה מה שגרם לאוהדים להתאהב בו. הוא חי ממשחקים גדולים והדביק מועדון שלם ברוח המיוחדת שלו. הקבוצות מולן כבש הכי הרבה שערים בישראל הן: בית"ר ירושלים (6), מכבי תל אביב (5), הפועל תל אביב (5) והפועל באר שבע (4). באליפות הראשונה, כבש חמישה שערים בפלייאוף העליון. בשנייה, זכורים השערים הקריטיים מול מכבי תל אביב (1:1 בתוספת הזמן) וסכנין שבוע לאחר מכן (0:1). לרשימה הזאת אפשר להזכיר את הצמד בבאקו בפלייאוף הקונפרנס ליג, הראשון ברביעייה מול אולימפיאקוס, שער ניצחון מול הכוכב האדום במשחק בארץ וההופעה מול סן ז'רמן בשלב הבתים. "חד משמעית הוא אחד הזרים הטובים שאימנתי, כיף שיש שחקן שיודע להתעלות במאני טיים. הוא ווינר אמיתי וכולם אוהבים אותו", אמר עליו בכר בעבר.
בחדר ההלבשה רואים בו כמנהיג הבלתי מעורער. נייס גאי רק מחוץ למגרש. כשצריך להרים את הקבוצה, כמו במשחק הביתי מול אשדוד בפלייאוף העליון בשנה שעברה אחרי ההרחקה המוקדמת, הוא מתייצב. כשצריך להילחם מול ההנהלה על עניינים כספיים, הוא מתייצב. הוא לא נעלם ולא מוריד קצב. להפך. בשנה שעברה, בתקופה מקצועית פחות טובה מבחינתו, שרי שמע ביקורות בתקשורת והתעצבן: "רק אנשים שלא מבינים מדברים נגדי", אמר לאחד ממקורביו. "שיבדקו כמה אני רץ, כמה אני מחלץ וכמה אני נותן מעצמי. רק בישראל אם אתה לא מבקיע ולא מבשל, אתה לא טוב".
מקצועית, הוא יצר סביבו הילה ומעצמו הרתעה. כשהוא מקבל את הכדור עם שטח לבעיטה, כמו במשחק מול שריף או באותה בעיטה חופשית בבלומפילד, אין אחד שלא יודע לאן הכדור ילך. ההיעדרות שלו מהמשחק הקרוב מול סלובן ברטיסלבה שימחה מאוד את הסלובקים. "שרי היה יכול בקלות לשחק בברצלונה. יש לו רגל שמאל נהדרת והוא מנהל את המשחק", החמיא בהגזמה ולדימיר וייס. הנה, עוד סממן להיותך שחקן גדול. מרגישים היטב בחסרונך והסוגייה אם תשחק או לא במשחק ספציפי הופכת לשיחת היום. מכבי חיפה הסתדרה בלעדיו בברטיסלבה, אבל היא מרגישה הרבה יותר נוח איתו.
למכבי חיפה יש סגל עמוק, אבל אין לה תחליף לרוגע שמייצר שרי. השבוע מלאו ארבע שנים להודעה הרשמית של מכבי חיפה על סיכום עם ההולנדי. "על פניו, שרי תפור על ה-DNA של מכבי חיפה. ההיסטוריה של הירוקים מלאה ב'מספרי 10' קטנים, ערמומיים, וירטואוזיים. קוסמים... שרי אמור להיכנס לאותה משבצת", כתבנו אז בספורט1. ארבע שנים עברו. הגדול מכולם? כל אחד ישפוט לפי ראות עיניו. דבר אחד בטוח, שרי בהחלט נכנס לאותה רשימה עם מספרי ה-10 (וה-9) הגדולים וההיסטוריים של מכבי חיפה - ישראלים וזרים.