נאפולי היתה מעדיפה לא לפגוש שוב את ברהים דיאס, לפחות לא העונה, בוודאות לא במשחק כה קריטי. רק לפני שבוע וחצי, הספרדי פשוט פירק את העורף של לוצ'אנו ספאלטי בהצגה אדירה, במיוחד במחצית הראשונה, כאשר מילאן רמסה את המובילה האיטלקית 0:4 - ועוד במבצרה הדרומי.
זו היתה הופעה עוצרת נשימה ברמה העולמית הגבוהה מול הגנה שממעטת מאוד לספוג. עד שפגשה את רוסונרי הוציאה נאפולי כדור אחד מהרשת בתשעת המשחקים הקודמים, ודיאס לבדו הכניע אותה פעמיים תוך דקות ספורות. תחילה הוא סידר את שער היתרון לרפאל לאאו במסירה מבריקה, ואז כבש בעצמו בעודו משכיב בהטעיה קלילה ברחבה את מריו רוי. אחרי ההפסקה המשיכה האלופה המכהנת והוסיפה שני שערים נוספים, תוך שהיא משדרגת מאוד את הבטחון העצמי ומשדרגת את מצבה בקרב על הכרטיס לליגת האלופות.
עבור נאפולי, לא היתה משמעות ספורטיבית נטו לתבוסה, כי האליפות שלה מובטחת בכל מקרה מזמן, אבל המכה המוראלית היתה לא פשוטה - במיוחד כי זו בדיוק היריבה שלה בצ'מפיונס ליג. איכשהו, האוויר יצא מהמפרשים, המובילה התקשתה גם מול לצ'ה במחזור הליגה האחרון, והיא כבר לא מגיעה לביקור בסן סירו הערב (רביעי, 22:00) על תקן הפייבוריטית הברורה. מובן שסיכוייה עדיין גבוהים יותר על הנייר, אבל המומנטום השתנה, ודיאס יודע היטב איזה נזק הוא מסוגל להסב ליריבה בתכלת.
עוד בכדורגל העולמי
למעשה, הספרדי אחראי על עצם ההעפלה של מילאן לשלב כה מתקדם. בשמינית הגמר מול טוטנהאם, שהרגיש באופן משונה קצת כמו דרבי בגלל נוכחותו של אנטוניו קונטה, האקס המיתולוגי של יובנטוס ואינטר, היה זה דיאס שכבש את השער היחיד בשני המפגשים. הוא היה במקום הנכון כאשר פרייזר פורסטר הדף את הבעיטה של תאו הרננדז, הצליח לדחוק את הכדור פנימה עם המון נחישות, ורשם את השער הכי מכוער בחייו - אבל גם הכי חשוב.
וזה די חריג, כי רוב הביצועים של ברהים מרהיבים. הצמד שלו לרשת מונצה, הקבוצה של סילביו ברלוסלקוני ואדריאנו גליאני, היה נהדר. עוד קודם לכן, הוא היה חתום על השער היפה ביותר באיטליה בחודש אוקטובר, כאשר לא ספר 3 שחקני יובנטוס בדהירה בלתי ניתנת לעצירה, הכניע את וויצ'ק שצ'סני, ויצא לחגיגה אמוציונלית מאוד עם הורדת חולצה. "תמיד חלמתי לעשות את זה", הוא העיד באופן ביזארי על ספיגת הכרטיס הצהוב המיותר, ואולי יש כאן גם רמז מסוים לסיבה בגללה טרם מיצה את הפוטנציאל העצום שלו - הוא לא בהכרח מתרכז בעיקר.
לו הכל היה הולך לפי התחזיות האופטימיות, דיאס היה אמור להיות מוגדר כאחד השחקנים הטובים בעולם. הוא כבר בן 23, ולא צריך לשעמם את הקוראים ברשימה ארוכה של שחקנים שהפכו לכוכבי על בגילאים צעירים יותר. את הכישרון של ברהים ראו מקילומטרים כאשר צמח באקדמיה של מלאגה, וסקאוטים רבים מאוד נהרו כדי לעקוב אחרי ביצועיו. פפ גווארדיולה זימן אותו אישית למבדקים בלה מאסיה כאשר היה בן 11, וזמן קצר לאחר מכן לקח אחיו, הסוכן פרה גווארדיולה, את הנער תחת חסותו.
עד כמה היכולת שלו היתה יוצאת דופן? ובכן, מאמן הנוער של מלאגה נהג לגרום לחניכיו לשדרג את הביצועים, ביקש מהם לשים גרב לבן על הרגל החזקה, וגרב כחול על הרגל החלשה - ואז להשתמש רק ברגל עם הגרב הכחול. ברהים הקטן לא ממש ידע מה לעשות, כי תמיד האשימו אותו שהוא רימה. כאשר שיחק רק בימין, היה ברור שזו הרגל החזקה שלו. כאשר שיחק רק בשמאל, היה ברור שזו הרגל החזקה שלו. אין אצלו הבדל, והוא אפילו לא היה צריך להתאמן על כך דקה. "נולדתי ככה, זה המזל שלי", הוא טען.
אז כאשר מותר לו להשתמש בשתי הרגליים תוך כדי משחק, לשחקני היריב אין סיכוי לנחש לאיזה כיוון יבחר ללכת. הוא גם מסוגל למלא מגוון עמדות בחלק הקדמי - פליימייקר, קיצוני שמאלי, קיצוני ימני וחלוץ שני. זה לא ממש משנה מבחינתו, והוא שמח לבטא את עצמו בכל משבצת לפי הוראותיו של המאמן. כאשר המוזה נחה עליו, הוא בלתי ניתן לעצירה, כפי שהיה במשחק האחרון מול נאפולי, אז גם ביצע עבודה שחורה מרובה בהגנה.
העניין הוא שחייבים להתקיים שני תנאים כדי שזה יקרה. ראשית, המוזה באמת צריכה לבקר - וזה לא תמיד קורה. דיאס מעולם לא הצליח לייצר המשכיות ולהפוך לשחקן יציב. שנית, הוא פשוט צריך להיות על הדשא, וההחלטות שקיבל בתחילת הקריירה לא סייעו לו לזכות בדקות משחק כלשהן. גווארדיולה האח סידר לו את המעבר למנצ'סטר סיטי בגיל 15, ולמרות הגעתו של פפ עצמו בחלוף שנה לא היה לו סיכוי אמיתי להתברג בסגל הבכיר - והיהלום הצעיר איבד במהרה את הסבלנות. "אנחנו רוצים שברהים יישאר ומאמינים בו מאוד, אבל זה לא בידיים שלנו", אמר גווארדיולה, וראה את הקשר נוטש לטובת ריאל מדריד ב-2018.
וזו היתה החלטה די ביזארית, כי גם בסנטיאגו ברנבאו לא היתה אפשרות לקידום מהיר. היו שהגדירו אותו כשחקן מבטיח יותר מוויניסיוס, אבל הדחף של ברהים להצליח תמיד היה נמוך יותר, והוא ציפה שהדברים יסתדרו מעצמם. למרות שער נאה לרשת ריאל סוסיאדד בשלהי עונת הבכורה שלו בבירת ספרד, זה ממש לא קרה, ואחרי שנה נוספת בקצה הסגל בחר דיאס לצאת להרפתקה חדשה. כך הוא הגיע בהשאלה למילאן בעיצומה של מגיפת הקורונה, ומאז הוא שם, כי ב-2021 הוארכה תקופת ההשאלה בשנתיים נוספות.
אז בעונה שעברה הצטרף דיאס לרשימה מצומצמת מאוד של שחקנים שזכו באליפות באנגליה, ספרד ואיטליה. הוא השלישי שעשה זאת, אחרי כריסטיאנו רונאלדו ודנילו הברזילאי - רק עם כוכבית, כי תרומתו לתארים של מנצ'סטר סיטי וריאל מדריד היתה אפסית. לעומת זאת, במילאן הוא בהחלט היה שחקן רלוונטי מאוד. אחרי עונת התאקלמות, קיבל דיאס הזדמנויות רבות יותר מהמאמן סטפאנו פיולי אשתקד, והרגיש חלק אינטגרלי מהחגיגה המפתיעה. ומכיוון שהחזרה לריאל מרגישה כמו התאבדות ספורטיבית לנוכח הצטיינותם של ויניסיוס ורודריגו, השאיפה המוצהרת היא לקבל חוזה אמיתי בסן סירו ולהשלים את המעבר באופן מלא בקיץ הקרוב.
בהנהלת מילאן מרוצים ממנו באופן כללי, והיו שמחים מאוד לצרפו, אבל יידרשו למשא ומתן עם פלורנטינו פרס. לאחרונה דווח כי מחיר המקסימום שהוקצב על ידי האדומים-שחורים לעסקה הוא 18 מיליון יורו - הן בגלל המגבלות התקציביות, והן בגלל שהוא לא שווה יותר לדעתם. עם כל הכבוד לשערים מול יובנטוס וטוטנהאם, היו גם משחקים רבים בהם הוא נעלם, ורפאל לאאו הוא הכוכב המוביל בפער עצום בכל הקשור ליצירתיות. הפורטוגלי הוא הסופרסטאר של מילאן, והספרדי הוא שחקן שלא חייבים לשבור את השוק למענו.
זה הלך הרוח כרגע, וייתכן כי ריאל תסכים למכור אותו גם כך, אבל לדיאס חשוב מאוד להראות שהוא מסוגל ליותר. על סמך הפוטנציאל נטו, מחירו היה אמור להיות גבוה משמעותית. לו היה משחק כמו באיצטדיונה של נאפולי על בסיס שבועי, הוא באמת היה פנומן. אז הנה, יש לו עוד שני משחקים מול המובילה האיטלקית על הבמה הגדולה בליגת האלופות. אולי אפשר פשוט לנצל אותם ולהמריא לגבהים חדשים?