1. אוי לבושה, אוי לחרפה
"מה זו הליגה המוזרה הזאת?", שאל אותי אתמול (חמישי) אחד מאנשי מכבי תל אביב בשעת בוקר מוקדמת, לאור הצטופפות טבלת היורוליג. "אתה מנצח ומנצח, ובסוף לא עולה לפלייאוף". וכך, כשהיא חרדה לעתידה ולגורל רצף הניצחונות הבאמת מרשים שלה, התייצבה הקבוצה למשחק המפתח מול אולימפיה מילאנו. היא ידעה היטב מה מונח על הפרק: ניצחון יבטיח באופן מעשי - שאולי יהפוך הלילה לרשמי - את ההעפלה לרבע הגמר; הפסד עלול להיות מבוא להסתבכות לא פשוטה.
ובכן, החששות המוקדמים התאמתו והפכו למציאות. כמעט מציאות כואבת. אוי לבושה: 18 שניות בתוך הרבע השלישי, הואיל ג'ייק כהן לקטוף את ריבאונד ההתקפה הראשון של הצהובים במשחק כולו. ואוי לחרפה: במהלך הרבע הזה הם איבדו שלושה כדורים שלמים - שלושה יותר מאשר במחצית הראשונה כולה. לא סתם אומרים, כנראה, שלמילאנזים יש את קבוצת ההגנה הטובה ביותר במפעל...
ובנימה רצינית: מכבי לא לקחה כדורים חוזרים בהתקפה, כי לא היו כאלה. היא פגעה ב-20 הדקות הראשונות ב-19 מ-23 לשתיים. 23-19, 82.6%, קצב של שיא כל הזמנים. ובזמן הזה, שבו עמדה על אפס איבודי כדור, חילקו שחקניה 14 אסיסטים ל-22 סלי שדה (ועוד אסיסט אחד, מספר 15, לקליעת עונשין). אין נתונים שיוכלו להעיד טוב יותר על קבוצה שמשחקת כדורסל נכון, שוטף, שמח ויעיל. וגם יפה. כנראה הכדורסל הכי יפה ביורוליג, נכון לסוף חודש מרץ 2023.
עוד במכבי תל אביב
2. נו, אז הוא "מאמן יורוליג" או לא?
במשך 17 שנים תמימות ניסו מיטב המוחות בכדורסל הישראלי לפצח את אטורה מסינה, ולא הצליחו. ב-1990 הפסיד המכשף האיטלקי לאפי בירנבוים ולמכבי רמת גן בגביע אירופה למחזיקות גביע, 96:95 בתום הארכה; רק ב-2007 הגיע ההפסד הבא שלו למאמן דובר עברית, כשנכנע ביורוליג לאולימפיאקוס של פיני גרשון. 17 שנים, 14 ניצחונות רצופים, על שישה מאמנים שונים. מי לא נפלו בדרך? בירנבוים וגרשון, צביקה שרף, דיוויד בלאט, גדי קידר, יעקב אדלר ז"ל. כולם הפסידו לו בזה אחר זה, כשאימן בווירטוס בולוניה, בבנטון טרוויזו, בצסק"א מוסקבה ובנבחרת איטליה.
התורה מסיני היה ונותר מאמן בסדר גודל היסטורי. בשבוע שעבר הזכרנו כאן את אתר "מכבי לא קיימת", שהציג בעבר את טבלת הליגה הישראלית תוך התעלמות מהצהובים; באתר "ז'ליקו אוברדוביץ' לא קיימת", מסינה היה הופך למעוטר מספר 1 בתולדות הכדורסל האירופי. אף אחד, מלבד הגאון מסרביה, לא הניף יותר גביעים יבשתיים ממנו.
אבל משהו פג מזמן בקסם של מסינה. 15 שנים חלפו מאז הזכייה הרביעית והאחרונה שלו ביורוליג, וככל שנוקפות העונות שלו במילאנו, מעמדו רק הולך ונשחק. ויש אחד שמביט עליו מהצד ולא מבין על מה המהומה. עד לפני כמה שבועות געשו הרשתות החברתיות אחרי כל הפסד של מכבי תל אביב, ובכל פעם מחדש עלתה התהייה האם עודד קטש הוא סו-קולד "מאמן יורוליג". האיש עומד על מאזן מושלם של 0:3 על האגדה מאיטליה. 83:86 ב-2021 עם פנאתינייקוס, 71:77 בשלהי 2022 עם הצהובים ו-66:85 חד, מהדהד וברור אמש.
"גרמנו למכבי תל אביב לחשוב", עקץ מסינה באופייניות לאחר שההגנה האזורית שלו פיצחה את מכבי באחד המשחקים בשנות ה-90. הוא ניסה לעשות זאת גם אתמול, ולרגע נדמה היה שהקטשים נתקעים ומאבדים את הראש. אז הם עצרו לרגע, חשבו - וניטרלו עוד מוקש, כפי שנהגה לעשות הקבוצה ההיא מ-2011, שהגיעה עד לגמר. לא בטוח שזו הפעם האחרונה שבה נשווה העונה בין מכבי הנוכחית לסינדרלה מימי בלאט, דורון פרקינס, ג'רמי פארגו, צ'אק אידסון, גיא פניני וסופו שחורצאניטיס. דבר אחד כן בטוח: זהו ההפרש הגבוה ביותר שבו הפסיד המאמן האיטלקי ליריבה ישראלית אי פעם.
3. מרתקת בקיץ, משעממת בחורף
התבוסה בתל אביב חרצה באופן רשמי, סופי ומתמטי את גורל העונה הכושלת של מילאנו, ואיפסה את סיכוייה להתברג בשמינייה המובילה. כשמסינה נשאל על ידי אור שקדי מה היה גורם לכך, הוא פצח בפירוט על הפציעות של קווין פאנגוס ושאבון שילדס ודבון הול וג'יג'י דאטומה. "אם לורנזו בראון היה מושבת לחודשיים וחצי, אתה חושב שמכבי הייתה נהנית מריצה כזאת?", שאל בתגובה.
מסינה לא טעה בעובדות, אבל עשה לעצמו הנחות. הוא בנה את הקבוצה סביב טריו שלא יכול לשחק על אותו מגרש באותם מדים; פאנגוס, ניקולו מלי וברנדון דייויס מייצרים כדורסל כבד ושבלוני, חסר ברק ונטול איום מבחוץ. אין זה מקרי שמסע ההתאוששות הכמעט מופלא של החבורה הזאת החל כששבאז נאפייר (חתכת שחקן זה) הצטרף, ולצידו הוקם יוהאנס פוגטמן לתחייה כדי לייצר עבורו את הספייסינג הנדרש.
הפאזל של מילאנו ישפיע במידה רבה על מפת היורוליג לעונה הבאה. האם המאמן מסינה יקבל גיבוי מהנשיא לענייני כדורסל במועדון, ששמו במקרה הוא אטורה מסינה? ואם יחליט לעזוב, מי יחליף אותו? ומה יעשו בבירת האופנה עם חוזיהם הכבדים של השחקנים שאינם מתאימים זה לזה? ועל מי ישפוך ג'ורג'יו ארמאני את המיליונים הבאים? התשובה לכל אחת מהשאלות הללו תוביל לאפקט דומינו מרתק על לא מעט יריבות במפעל, כך שאם אולימפיה הייתה משעממת להחריד במהלך העונה - נראה שלפחות בקיץ היא שוב תהפוך (כהרגלה) לאחת הקבוצות המרתקות ביבשת.
4. שישה ימים בשנה במאזן שלילי
דבר אחד כבר מובטח למכבי תל אביב: אפילו אם אתמול רשמה בטעות את ניצחונה האחרון, היא תסיים את העונה במאזן חיובי. גם אם תפסיד בשני המשחקים שנותרו לה בליגה הסדירה, וגם אם תובס 3:0 בפלייאוף, תעמוד הקבוצה הישראלית על 18:19. למעשה, היא נקלעה לרקורד שלילי רק לשישה ימים במהלך העונה כולה, לאחר שנכנעה לבאיירן מינכן אי אז במחזור ה-11.
לא ברור עדיין כיצד תסתיים העונה הזאת של הצהובים, אבל הבדל מהותי ומשמעותי אחד כבר אפשר לסמן - ולסמל באמצעותו את התהליך הבריא שעבר על המועדון מאז חרפת בני הרצליה בפלייאוף אשתקד: בניגוד לכל השנים האחרונות, יש לקבוצה בסיס איתן ומוצק שעל גביו היא תוכל לבנות את עצמה ולנסות להשתדרג לקראת העתיד.
לורנזו בראון, בונזי קולסון, ג'רל מרטין, ג'וש ניבו, ג'ון דיברתולומיאו, רומן סורקין, ג'ייק כהן (כן, ג'ייק כהן!). ועוד אחד, ווייד בולדווין. מתי לאחרונה היה למכבי שלד כל כך רחב שצריך מבחינתה להישמר מכל משמר? "הוא צהוב, הוא צהוב", שרו לו בשער 11 אחרי הבאזר האחרון, בתגובה לידיעה שפורסמה כאן בהפסקת המחצית על הסיכום בנוגע להארכת חוזהו של הכוכב. עם השיופים הנכונים וההתאמות המתבקשות, ייתכן שהמסע המופלא שמתפתח כרגע בשכונת יד אליהו הוא רק הפרומו לימים יפים שעוד נכונים למועדון.
5. ישראלים ובאסקים מסרבים להיות אויבים
לאורך שבועות ארוכים התרגלו אוהדי מכבי לעידוד יריבותיהן התורניות של פרטיזן בלגרד, באסקוניה, ז'לגיריס קובנה ואנאדולו אפס. עכשיו הם צריכים להפוך את הצעיפים, ובמקום להביט מטה - עליהם להסתכל למעלה. לפתע, האינטרס שלהם הוא שהבאסקים ינצחו הערב את פנרבחצ'ה. אף אחד כבר לא חושב על השתחלות לשמינייה; על הפרק עומד המאבק על מקומות 6-5 והימנעות מירידה למקום השביעי. מי היה מאמין.
אז מצד אחד, כפי שהוסבר לעיל, מכבי תל אביב הנוכחית מזכירה את הפיינליסטית מ-2011. ומצד שני, אתמול היא טרקה את הדלת בפני מילאנו עם ניצחון 66:85, בעוד האלופה האגדית מ-2014 הדיחה את אותה היריבה עם ניצחון 66:86 (ואחר כך הכניעה את מסינה בחצי הגמר).
ומצד שלישי, אולי מכבי הזו היא שכפול של הקבוצה מ-2000? בדיוק אתמול מלאו 23 שנים לניצחון על פאף בולוניה במשחק שהחזיר את הצהובים לפיינל פור אחרי תשע שנות היעדרות. אנשים ישנו ברחבת ההיכל ביד אליהו כדי להיות ראשונים בתור לכרטיסים, המשטרה נאלצה לשגר לזירה סוסים ופרשים כדי למנוע כאוס (ויצרה, כמובן, כאוס בעצמה), והטירוף מסביב מתחיל להזכיר את הימים ההם.
2000, 2011, 2014. בחירה קשה. והאמת, גם מוקדמת.