מועדוני הפרמיירליג הוציאו בחלון ההעברות בינואר כ-815 מיליון ליש"ט על שחקני רכש - הרבה יותר מכל הליגות האחרות ברחבי אירופה גם יחד. מנצ'סטר סיטי אמנם לא השתתפה בחגיגה בחודש הספציפי, אבל היא הקבוצה העשירה והמצליחה ביותר בליגה בעשור האחרון. בקיצור, היא מצליחה לשלוט בתחרות בליגה שמחסלת בעצמה את התחרות אל מול כל יתר הליגות. לכן, כאשר היא מואשמת בהפרה בוטה של כללים לאורך שנים ארוכות, מדובר בנושא קריטי עבור הכדורגל כולו.
באופן כללי, אנחנו מעוניינים במסגרות תחרותיות יותר, והתקנות - הן של הליגה האנגלית עצמה, והן של אופ"א - נועדו בעיקר לדאוג לתחרותיות הזו. אחרת גורם עשיר במיוחד פשוט יכול לבוא ולקנות את הכל, וכך יאבד הענף את הרלוונטיות שלו. למדינות עשירות מאוד יש, באופן טבעי, כוח פיננסי גדול יותר מכל גורם פרטי, אמיד ככל שיהיה. לכן יש צדק בדבריהם של אלה שטוענים כי אסור לאפשר למדינות מסוג זה לקבל בעלות על מועדונים במדינות זרות.
זה נכון מבחינה מוסרית, כי מדינות עשירות אלה נוטות להיות בעייתיות מאוד, בלשון המעטה, בכל הקשור לזכויות אדם - ואין שום סיבה לאפשר להם לבצע sportswashing ולטהר את תדמיתן באמצעות ענף ספורט פופולרי. זה נכון מבחינה פוליטית, כי גם אם אי אפשר להפריד לגמרי בין פוליטיקה לספורט עדיין צריך לשאוף לעשות לפחות את המינימום לשם כך - אחרת מקבלים מצב הזוי בו נשיא צרפת משכנע את הכוכב המרכזי של נבחרת צרפת להישאר במועדון בבעלות קטארית (וזאת כאשר הנשיא המדובר אוהד בכלל את המועדון הגדול המתחרה).
אבל זה נכון גם מבחינה כלכלית נטו. גם אם מתעלמים מהסוגיות הבסיסיות של מוסר ופוליטיקה, לא נכון לתת למדינה להתחרות באנשי עסקים - כי זה לא כוחות. גם אם ממציאים תקנות נוקשות לכאורה שמגבילות את היתרון העצום הזה, מדינה תוכל לעקוף אותו בקלות. כאשר דורשים התאמה בין הכנסות להוצאות, אפשר להביא ספונסורים רבים שנמצאים בפועל בבעלות המדינה המדוברת, וכך תזרים המזומנים למועדון יהיה למעשה כמעט בלתי מוגבלת.
זו העבירה שנמצאת במרכזה של הפרשה המדוברת. אופ"א ניסתה להאשים בכך את מנצ'סטר סיטי לפני שנתיים, אבל נדחתה כאשר בית הדין לערעורים בשווייץ החליט שהתיק לא מבוסס מספיק, ועל חלק מהעבירות בו חלה התיישנות. כעת יש לפרמיירליג יש תיק מושקע יותר, ובחקירות שלה אין גם התיישנות. החשדות נותרו בעינם, הם רק התגברו.
בינינו, האם יש למישהו ספק קלוש שמנצ'סטר סיטי אשמה? אפשר להיתמם כמו פפ גווארדיולה, שטען כי הבטיחו לו שכל כשר, ואם יתברר חלילה שמשהו לא חוקי אז גם הוא רומה כמו הנהלת הליגה וחובבי הכדורגל כולם. אפשר, אבל זה לא חכם, כי הספונסורים של המועדון ידועים, וידוע גם למי הם שייכים.
עדיף כבר לצרוח שהתקנות אינן הוגנות, אבל זה ממש לא מעניק לגיטימיציה להפר אותן. עדיף גם לצעוק שיש כאן ראייה סלקטיבית, ובהתחשב בפעולות של מועדונים רבים אחרים באנגליה, שלא לדבר על פריז סן ז'רמן, זה בהחלט נכון. עם זאת, ריבוי עבריינים לא מהווה סיבה לבטל את החוקים. בדיוק להיפך - נדרשת החמרה בענישה. רצוי לעשות את הכל בבת אחת, אבל לפעמים אפשר פשוט להתחיל מהעבריין הכי שמן. זה יעביר היטב את המסר למען יראו וייראו.
העניין הוא כי הנהלת הפרמיירליג נמצאת בדילמה מורכבת מאוד. מצד אחד, היא רוצה לשמור על הסדר ולייצר אווירה תחרותית. מצד שני, הון עתק שמוזרם על ידי המדינות מעצים את כוחה הכלכלי של הליגה כולה, וזו הסיבה בגללה נרתעו עד כה מהגבלות בנושא. ההשתלטות של קרן סעודית על ניוקאסל, בטענה מגוכחת ומופכרת על כך שאין לה קשר למשטר עצמו, היא הדוגמא האחרונה לכך, ואין שום הגיון להכות במנצ'סטר סיטי ובשייחים מאבו דאבי אם זה רק יסלול דרכה של הדיקטטורה הסעודית לפסגת הטבלה.
ההרס המוחלט של המסגרות הפיננסיות בכדורגל האירופי החל עם השתלטותו של רומן אברמוביץ' על צ'לסי ב-2003, ומאז המצב רק הלך והחמיר. האוליגרך הרוסי, שהיה מקושר מאוד לשלטון במדינתו, הראה את הדרך למשקיעים זרים, הם באו בהמוניהם, הפכו את הכדורגל האנגלי למגרש המשחקים הפרטי שלהם, העשירו אותו מאוד, ועל הדרך פגעו בו ובנשמתו העדינה.
הפקידים עמדו מנגד ולא עשו מספיק כדי להסדיר את העסק, בעיקר כי הם נהנו מהפריחה הכלכלית חסרת המעצורים של הליגה, כולל הכנסות לא שפויות ממכירת זכויות השידור. בשנות ה-90', היה חלומו של כל שחקן אנגלי לשחק באיטליה - יעידו על כך פול אינס, דייויד פלאט, פול גtסקוין ועוד רבים וטובים. כיום רוב השחקנים מעדיפים לשחק באנגליה, ורק שם יש יכולת לשלם סכומי עתק. ניקולו זאניולו רצה לעבור בינואר למילאן, אבל רק בורנמות היתה מוכנה לשלם את הסכומים שדרשה רומא. בורנמות, שהיתה בבעלות רוסית עד לפני חודשיים, חזקה היום כלכלית הרבה יותר ממילאן. מי יכול היה להאמין למצב ההזוי הזה במילניום הקודם?
לכן יש כאן מצוקה. מצד אחד, הפרמיירליג פתחה במלחמה מול מנצ'סטר סיטי על מנת לדאוג לשמירה על החוקים. מצד שני, היא לא עושה זאת בלב שלם, כי נפילתה של האימפריה מאבו דאבי פירושה הודאה בכך שכל התחרות מאז ההשתלטות השייחים על המועדון ב-2008 היתה לא הוגנת, והתוצאות לא בהכרח היו ספורטיביות. האישומים נגד יובנטוס, לה הופחתו העונה 15 נקודות בעיקר בגלל ניפוח ערך השחקנים וניהול חוזים כפולים, פוגעים באינטגריטי של הכדורגל האיטלקי כולו. האישומים נגד מנצ'סטר סיטי חמורים הרבה יותר, והם פוגעים לפיכך בכדורגל האנגלי כולו. הליגה, שכה מצליחה פיננסית, לא רוצה לחסל את המותג, ולכן תידרש להתהלך בין הטיפות.
העבירות, העונשים והצרה של פפ: כל הפרטים על החקירה של סיטי
סיטי בטוחה בחפותה, באנגליה צופים "עונש קיצוני, אבל לא העונה"
זו גם הסיבה בגללה עשויים עורכי הדין משני הצדדים להגיע לבסוף לפשרה כלשהי, אשר תשמור על האינטרסים החיוניים של כולם. ייתכן שהמלחמה תהיה קשה רק כלפי חוץ, בעוד בחדרי חדרים הטונים יהיו רגועים ונינוחים הרבה יותר. אוהדי הכדורגל שמעוניינים בשימור הענף האהוב שלהם צריכים לחשוש מהאפשרות הזו ולמחות נגדה. הפתרון הנכון, לפחות בטווח הבינוני, יהיה יצירת גוף פיקוח בינלאומי, אשר ישלוט בתקנות הפיננסיות ברחבי העולם, ימנע חריגות לא שפויות, יפעל לשקיפות וידאג לתחרות.
בעולם האידיאלי, הגוף הזה היה אמור להיות פיפ"א, והצעד הראשון בכיוון הנכון היה לאסור בתכלית האיסור בעלות של מדינות, וגם של גורמים המקורבים למשטרים פוליטיים (גם אם הדבר הרבה יותר קשה ליישום), על מועדוני כדורגל. ואולם, בעולם הרקוב בו אנחנו חיים, פיפ"א העניקה לקטאר את אירוח המונדיאל, ומג'אני אינפנטינו המושחת לא ניתן לצפות לצעדים חיוביים כלשהם. הדרך להבראת הענף תהיה ארוכה ובעייתית, ולא בטוח שהמשימה בכלל אפשרית. ענישה חומרה של מנצ'סטר סיטי תהווה צעד קטן בכיוון הנכון, אולם כלל לא בטוח שזה אכן יקרה בפועל.