במחזור האחרון, מרוב דיבורים על הקרב בין האדום לצהוב, מי שצחקו אחרונים היו הכתומים (מראשון ומשכונת התקווה). אם גם הפעם לא תנצח אחת הקבוצות הבכירות של תל אביב, מי שתצחק אחרונה תהיה הירוקה.
אבל מעבר לחישובי טבלה, דרבי הוא חגיגה של יצרים, של רגשות, של צבעים וזיכרונות. לא יהיה מוגזם לומר שלאוהדים העסק חשוב לא פחות, ואולי יותר, מאשר לשחקנים. גם כתבי ספורט הם בני אדם, וגם הם אוהדים, וגם להם חשובה היוקרה הזו של הקרב העירוני. איזי עין דור הצהוב ועדי רובינשטיין האדום נערכים לקרב מילולי על דמותה של העיר באפור. אדום או צהוב? תחליטו אתם.
נקודת האור בחושך של סיני
עדי רובינשטיין סבל במשך התקופה של אגדת העבר כמאמן הפועל, אבל נזכר בפעם האחת בה סיפקה הפועל של משה סיני סיבה ללכת לבית הספר בגאווה
דרבי לנכדים
איזי עין דור מתרפק על זיכרו של הדרבי שבישר על תום שנות הבצורת, ומקווה שגם אחרי הדרבי הקרוב יחזרו הזמנים להיות צהובים יותר
הבית זהו בלומפילד ואותו לא מחליפים
עדי רובינשטיין, אדום גאה, מסביר למה מכבי היא בסך הכל חבורת הומלסים תאבי בצע, ומה תהיה ההפתעה הגדולה ביותר בדרבי הקרוב
רמת גן - איצטדיון מבית טוב
איזי עין דור טוען שרמת גן זה דווקא טוב לצהובים, מונה את מפתחות הניצחון (והעיקר לא לעשות שטויות) וכמו ילד טוב, מקשיב למה שאומרת אמו
לשנה הבאה בירושלים?
ליאור וייץ, אוהד בית"ר, מביט בקנאה על הדרבי התל אביבי כמו אל מסיבה שאליה הוא לא הוזמן. אליפויות הם כבר לקחו, גם גביעים, אבל כל עוד אין יריבה עירונית להשפיל - כלום לא שווה