לשנה הבאה בירושלים?

בשנה שעברה, במשחק חוץ של בית"ר מול הפועל ת"א, בעת שדישדשנו בין החיים והמוות, שרו לנו אוהדי הפועל: "בשנה הבאה יהיה לכם דרבי". הפועל ירושלים, כזכור, היתה עדיין בליגה הארצית ודרבי עירוני היה בהחלט מתאפשר אם בית"ר היתה נושרת ליגה. כמובן שאף אוהד בית"ר לא פילל על ירידת ליגה אבל לפחות נחמה אחת ויחידה היתה יוצאת מזה - סוף סוף יכול להיות דרבי עירוני בירושלים.

תהיו בטוחים, הדרבי התל אביבי רחוק מאד מלעניין אותי. מצידי שיאכלו אחד השני וגם בלי מלח. אבל יש משהו שצובט לי, מאד צובט לי. דרבי זה לא עוד משחק, זה הרבה הרבה מעבר לכך. זה לא מאבק על 3 נקודות, זה מאבק על יוקרה, על שליטה בעיר, על היציאה למדרחוב בן יהודה ולככר ציון עם חזה נפוח , להגיד להם ישר בפנים: "השפלנו אתכם" ולשיר: "אבל בהסתדרות".

בית"ר שולטת בירושלים באין עוררין אבל השליטה הזו היא יותר מעוררת רחמים ליריבה מאשר תחושה של שליטה בלעדית. דרבי בירושלים לא היה כבר זמן רב, מאז עונת 98/99 בעצם לא התקיים משחק כזה בין בית"ר והפועל וגם כל עשר השנים האחרונות היו חד צדדיות כמעט לחלוטין. אוהדי בית"ר יגלו לכם בשקט בשקט שהם אפילו מסמפטים במידה מסויימת את היריבה העירונית, מסיבה מאד פשוטה: שהיא פשוט לא מאיימת על ההגמוניה שלנו. אבל זה נמאס, והגיע הזמן שגם בירושלים, כמו בת"א, כמו בחיפה, אפילו כמו בנצרת - יהיה מאבק אמיתי על הקבוצה הבכירה בעיר.

עד היום אני שומע סיפורים מפי האוהדים הותיקים על משחקי הדרבי של שנות ה-70, בימק"א ובקטמון, שומע ומקנא. אני רוצה דרבי! ודרבי אמיתי. אני רוצה יריבות אמיתית בעיר, בדיוק כמו שתהיה מחר באצטדיון ר"ג. האליפות בהן זכתה בית"ר מתוקות מדבש, הגביעים היו התרגשות כל פעם מחדש, אבל התחושה היא שיש לך הכל ואין לך כלום.

יש רק בעיה אחת והיא ידועה לכולם: גם אם הפועל ירושלים תעפיל לליגת העל, ותהיו בטוחים שאלפי אוהדים צהובים מייחלים לכך, קשה להאמין שבתקציב הזעום של הקבוצה, היא תוכל לתת לבית"ר פייט רציני ושוב פעם הקלישאה: לדרבי חוקים משלו תישאר כקלישאה בלבד. מצד שני, אם בית"ר, בתקציב של קבוצת צמרת, ממשיכה להתנהג ולשחק כמו קבוצת קו אדום, הכל עוד אפשרי.