הדינמיט שהרעיד רק את ריו: פרידה מרוברטו דינמיט, אגדת ואשקו דה גאמה

הידיעה על מותו של רוברטו דינמיט לא עשתה כותרות גדולות באירופה. זה הוזכר בשולי החדשות, צוין כי מדובר במלך השערים של הליגה הברזילאית בכל הזמנית (190), של אליפות מחוז ריו דה ז'ניירו בכל הזמנים (284), וגם המבקיע והסמל הגדול ביותר של ואשקו דה גאמה בכל הזמנים (502), אבל כל ההישגים הנפלאים האלה לא הפכו אותו לאייקון מחוץ למולדתו. רוב האוהדים ביבשת הישנה כלל לא יודעים את שמו, והמורשת שלו חשובה בברזיל בלבד. וזה יכול היה להיות אחרת, לו היה טלה סנטנה מקבל החלטה שונה במהלך מונדיאל 1982.

תארו לעצמכם את נבחרת ברזיל זוכה בגביע העולם עם הסגל האדיר שהידהד בכל רחבי העולם - סוקראטס, זיקו, פלקאו, אדר ודירסאו. ההפסד המפורסם שלהם לאיטליה היה אחד המשחקים המכוננים אי פעם, והוא שבר לבבות של מיליונים רבים לא רק בברזיל, אלא ברחבי העולם כולו. האם התוצאה היתה שונה לו בחוד היה מתייצב חלוץ אחר, ולא סרז'יניו שהוגדר על ידי ברזילאים כה רבים כלא מתאים לחלוטין מבחינה סגנונית? הסלידה ממנו היתה כה גדולה שהפרשן ז'ואאו סלדאניה אמר כאשר הוחלף סרז'יניו במשחק מול ניו זילנד: "סוף סוף הכדור שוב עגול". באופן טבעי, הוא הואשם במידה לא מבוטלת גם בפיאסקו נגד האיטלקים, ואי אפשר היה להתעלם מהשאלה - למה לא רוברטו דינמיט?

כי הוא היה בסגל, כזימון מאוחר במקומו של קארקה הפצוע, אבל לא קיבל דקה על המגרש במהלך כל הטורניר. 4 שנים קודם לכן, ב-1978, הוא כבר הוכיח את ערכו כאשר לא היה בתוכניות בהתחלה, אבל שולב בהרכב במהלך הטורניר, ושם 3 כדורים ברשת, כולל צמד בניצחון הקריטי 1:3 על פולין שהיה אמור להעלות את סלסאו לגמר - אלמלא הבקיעה המארחת ארגנטינה את השישיה הידועה לשמצה מול פרו במשחק שנחשד כמכור כדי לעקוף את היריבה המושבעת. זה לא היה קמפיין מזהיר של ברזיל, אבל ההזדמנות לזכות בתואר נגזלה ממנה בלי שהפסידה במשחק כלשהו, וזה בדיוק מה שאיפיין את הקשר בין רוברטו דינמיט לזיקו. החלוץ התגאה מאוד כי בכל 25 המשחקים המשותפים שלהם בחולצה הצהובה הם לא הפסידו כלל.

"לדעתי, זיקו הוא השחקן הגדול ביותר בדורי. היה זה כבוד עצום לשחק לצידו בנבחרת, וגם להיות החבר שלו. יש לנו יחסים מיוחדים מאוד, אנחנו אוהבים אחד את השני", סיפר רוברטו. וזה הרי לא דבר של מה בכך, כי הם היו הכוכבים הבולטים של שני המועדונים הגדולים של ריו דה ז'ניירו, ונאבקו זה מול זה בתדירות גבוהה ב"דרבי המיליונים". רוברטו דינמיט היה האליל הבלתי מעורער של ואשקו דה גאמה, זיקו היה כוכב גדול אפילו יותר של פלמנגו, ועל הדשא הם לא עשו זה לזה הנחות, אבל בחיים הפרטיים הידידות פרחה. היא החלה עוד כאשר הם שיחקו בקבוצות ילדים קטנות, והוריהם באו לאסוף אותם. המשפחות התחברו, והבנים חשו חיבה הדדית. היא נותרה חזקה מאוד במהלך כל השנים, וגרמה לזיקו לעשות מחווה מדהימה, כמעט בלתי נתפסת, כאשר חברו תלה את הנעליים ב-1993.

נסו לדמיין את ליאו מסי לובש את מדי ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו כדי לעשות כבוד לסרחיו ראמוס במשחק הוקרה. זיקו שיחק אך ורק בפלמנגו במולדתו, אבל כאשר ואשקו דה גאמה אירחה את דפורטיבו לה קורוניה במשחק הפרישה של רוברטו דינמיט, הוא הגיע והצטרף לשורות ואשקו דה גמאה בחולצה הלבנה עם הפס האלכסוני השחור, כדי לשתף פעולה עם חברו הקרוב בפעם האחרונה. לה קורוניה נבחרה למעמד בזכות בבטו, שבדיוק עבר לשורותיה מ-ואשקו, והתמונה של שלושת הכוכבים הגדולים ביחד היתה מרגשת בכל קנה מידה.

בבטו הפך ללהיט ענק בליגה הספרדית בתקופה בה זה היה טבעי, אבל לכוכבים הברזילאים הבודדים שהגיעו לשם בעשורים שקדמו לכך ציפו אתגרים קשים יותר. רוברטו דינמיט היה אחד מהם, אבל אוהדי ברצלונה רבים מהדורות החדשים כלל לא שמעו עליו, כי הקדנציה שלו בקאמפ נואו היתה קצרה וכושלת במיוחד. היה זה בתחילת 1980, אז היו הקטלונים בעיצומו של משבר עמוק ומתמשך, וחיפשו נואשות מישהו שיוכל להושיע אותם במאבק מול ריאל מדריד שלקחה אליפות אחרי אליפות. יוהאן קרויף עזב שנתיים קודם לכן והותיר חלל עצום - בלעדיו לא היה לבלאוגרנה כוכב על אמיתי. אז ההנהלה סברה כי הברזילאי שכבש ללא הפסקה במדי ואשקו עשוי להיות הפתרון, ורוברטו דינמיט הוחתם תמורת 800 אלף דולר - סכום עתק במונחי התקופה.

הסכום הזה היה מרוח על העמודים הראשונים של כל העיתונים בספרד, וההמולה היתה גדולה. האוהדים לא ממש הכירו את הסקורר החדש שלהם, אבל הציפיות היו עצומות, ולברזילאי לא היה רגע אחד של חסד כאשר נחת הישר לתוך סיר הלחץ, לקבוצה שפתחה את העונה רע וחשבה שהוא יביא את המפנה. רוברטו לא היה מוכן נפשית לטלטלה הזו, ובאופן כללי לא הצטיין במצבי לחץ. בתחילת דרכו ב-ואשקו דה גאמה הוא צרך תרופות הרגעה וסמים כדי לא להשתגע לפני משחקים. פעם אחת זה נגמר באשפזו בטיפול נמרץ, במה שדווח בתקשורת כנסיון התאבדות, אבל החלוץ עצמו הכחיש זאת וטען כי היתה זו "רק" מנת יתר שלקח בטעות במטרה להרגיע את העצבים. ואולי הפיתוי המקצועי והכלכלי לעבור לבארסה היה חזק מכדי לסרב, אבל עמוק בפנים הוא ידע שאינו בנוי לכך מחוץ לסביבתו הטבעית והמוכרת.

רוברטו כבש צמד מול אלמריה במשחק הבכורה, אבל אלה היו השערים הבודדים שלו בליגה הספרדית. בחלוף מספר שבועות, הפסידה בארסה ללא תנאי 2:0 בקלאסיקו ביתי לריאל מדריד, וספג שריקות בוז במשחק שקירב את פיטוריו של המאמן הצעיר ז'ואקים ריפה - כוכב גדול כשחקן שממש לא הצליח על הקווים אחרי פרישתו. במקומו גויס לקאמפ נואו הלניו הררה. בתחילת חודש מרץ החליף אותו הלניו הררה הוותיק אשר "לא סבל ברזילאים" כהגדרתו של רוברטו דינמיט, וכך הסתיימה ההרפתקה המשונה הזו. במאי, כבר עשה החלוץ את דרכו בחזרה למולדת.

זו היתה היתה נקודת הזמן בה הכל יכול היה להשתנות מבחינתו, כי פלאמנגו עשתה מאמצים לנצל הזדמנות ולהחתים את העילוי של יריבתה הגדולה. רוברטו לא פסל זאת על הסף כי רצה מאוד לשחק ולהתאמן עם זיקו כל יום, אבל האהבה והנאמנות לסמל מנעו את רעידת האדמה הזו, והוא שב למדי ואשקו אשר שילמה תמורתו פחות ממחצית מהסכום שקיבלה 4 חודשים קודם לכן. עבור ברצלונה, העסקה הזו היתה קטסטרופלית, אם כך, מכל הבחינות.

אוהדי ואשקו קיבלו אותו בזרועות פתוחות, והוא סידר להם חגיגה יוצאת דופן כבר במשחק הביתי הראשון אחרי החזרה - חמישיה לרשת קורינתיאנס הגדולה של סוקראטס בניצחון 2:5 מהדהד. הוא פשוט המשיך מהנקודה בה הפסיק, כאילו לא עזב מעולם, וביציעים נהנו מביצועיו. היתה לו בעיטה אדירה מכל הטווחים, בזכותה קיבל את הכינוי "דינמיט" שהומצא על ידי עיתונאי בעקבות אחד השערים הראשונים שלו אי שם בתחילת שנות ה-70'. בנוסף, הוא ניחן בחוש התמצאות נהדר ברחבה ושיחק עם המון חוצפה ברזילאית חיובית. מבחינת כדרורים וראיית משחק, רוברטו לא התקרב לרמה של זיקו, אבל הוא היה סקורר טהור פנטסטי. לאליפות ברזיל ב-1974 ואליפות ריו בקדנציה הראשונה, הוא הוסיף 4 אליפויות ריו בקדנציה השניה שלו, ובעצם החודשים בברצלונה נשכחו כאילו לא היו.

וכן, יש אירוניה מרה ודי צורמת בכך שברזיל הפסידה לאיטליה במשחק הגורלי ההוא במונדיאל 1982 בעיר ברצלונה, אם כי באיצטדיונה של אספניול. האם התוצאה היתה שונה לו רוברטו היה על המגרש עם זיקו? האם המאזן המשותף שלהם ללא הפסד היה נשמר? ברזיל אפילו לא היתה צריכה לנצח - תיקו הספיק כדי לעלות לחצי הגמר. האם היינו זוכרים אותו, ולא את פאולו רוסי, כחלוץ הגדול של גביע העולם המיתולוגי הזה? אין לדעת, אבל זו שאלה שהציקה לו ולברזילאים רבים עוד זמן רב. דבר אחד בטוח - נוכחותו לא היתה ערובה להצלחה. בקופה אמריקה ב-1983, למשל, היה רוברטו בהרכב וכבש 3 שערים, אבל לא הבקיע בגמר הכפול מול אורוגוואי שהניפה את הגביע.

דיווח: "סימאונה הודיע לראשי אתלטיקו מדריד על עזיבתו בקיץ"
האיש שהניף את מראדונה ב-86': "אומרים לי לקעקע את הביצים שלו בעורף"

כך או כך, נאלצה ברזיל להמתין עד 1994 כדי לזכות שוב בגביע העולם, והשחקן המצטיין שלה היה גיבור ואשקו דה גאמה נוסף. כאוהד, גדל רומאריו על ביצועיו של רוברטו דינמיט והעריץ אותו. הוא היה מאושר לשחק לצידו כאשר פרץ להרכב הקבוצה ב-1985, ובשלב מסוים אף התעלה על הכוכב המזדקן, לפני שיצא למסע באירופה שלקח אותו לאיינדהובן, ואז לברצלונה. לו היה נכשל מעבר לאוקיאנוס כמו רוברטו, סביר שרומאריו היה שובר את שיאי הכיבושים שלו במדי ואשקו, אבל המציאות היתה שונה לחלוטין.

ולכן, רומאריו - גיבור הקאמפ נואו עם מדליית אלוף עולם על הצוואר - הוא כוכב מפורסם הרבה יותר ברחבי תבל, ושמו מוכר בכל בית. ובמקביל, שמר רוברטו דינמיט על תואר הכוכב הפורה והאהוב ביותר של ואשקו דה גאמה, ופסלו הוצב לא מכבר ליד איצטדיון סאו ז'נואריו. היתה לו גם קדנציה מרתקת ועמוסת בעיות כנשיא המועדון, ומעמדו ההיסטורי לא ניתן לערעור. כאשר הלך לעולמו מסרטן ביום ראשון בגיל 68 בלבד, הכריזה ואשקו דה גאמה על 7 ימי אבל לזכרו. העצב יימשך זמן רב יותר, ועבור זיקו זו טרגדיה אישית.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק