בריאל מדריד ביצעו באמצע העשור הקודם מהפכה שלמה בנושא השינה. העיתונאי הבריטי אלק פן סיפר שב-13:00 בצהריים, מתקן האימונים הענק והמשוכלל הופך לעיירת רפאים והשחקנים הולכים לישון. כל אחד בחדר משלו, לבד, כדי למקסם את המנוחה.
בליגות הבכירות באנגליה זו כבר נורמה. סוונסי למשל - לא מהמועדונים הגדולים בממלכה - הציבה כבר לפני כמה שנים תאי שינה מאובזרים במתקן האימונים שלה. כל שחקן קיבל תא משלו, כשעל כל דלת הודבק מספר החולצה של כל שחקן. גם בקריסטל פאלאס ובקבוצות אחרות שאין להם בית מלון לשחקנים, מוצבים תאי שינה.
במשך קרוב לשני עשורים מדברים בצמרת הכדורגל העולמי על החשיבות של התאוששות. קבוצות עם אמצעים, מעסיקות מומחים שמתמקדים רק בשיקום והתאוששות והימים של הסתפקות במסאז' או אמבטיית קרח אחרי משחקים ואימונים - הם נחלת ההיסטוריה.
הענף מתקדם כל העת, הקצב על כר הדשא גבוה מאי פעם ותדירות המשחקים גבוהה מאוד. חלק מהכניסה של המדע והטכנולוגיה לעולם הכדורגל כלל גם משנות סדורות בנוגע להתאוששות של שחקנים - כדי שיישמרו על רעננות, כדי למנוע פציעות, כדי להיות בשיאם הפיזי בזמן משחקים. ולשינה יש חלק עצום בעסק הזה.
ניק ליטלהיילס נחשב לאחד מהחלוצים בתחום והוא מוגדר ממש כ"מאמן שינה". ליטלהיילס ייעץ בעבר לליברפול, ארסנל, מנצ'סטר יונייטד, נבחרת אנגליה, ריאל מדריד, ר.ב. לייפציג, נהגי פורמולה 1 וקבוצות NBA.
ליטלהיילס הוא זה שעיצב את חדרי השינה במתקן האימונים של מנצ'סטר סיטי ובריאיונות שונים בשנים האחרונות אמר: "אי אפשר פשוט להגיד 'לילה טוב' וללכת לישון. כל אדם הוא שונה. אני ממליץ מאוד שספורטאים יישנו לבד ולא עם שותפים לחדר. רוצים לישון טוב? תעשו את זה לבד".
במונדיאל 2010 חואן סבסטיאן ורון הוותיק לקח תחת חסותו את ליאונל מסי בן ה-23. השניים חלקו חדר ו-ורון סיפר לעיתונאים הארגנטינאים: "הוא שותף טוב, יש רק בעיה אחת קטנה: הוא נוחר הרבה. אבל זה לא משהו שאי אפשר לפתור עם כרית על הפרצוף...".
במקרה אחר, שנים אחרי ששניהם פרשו מכדורגל, ריו פרדיננד סיפר שהוא נהג לחלוק חדר עם פרנק למפארד בנבחרת אנגליה ושהקשר היה קם מדי לילה להשתין בסביבות חצות ומעיר אותו.
הסיפורים של ורון ולמפארד אמנם לוו בחיוך, אבל אומרים שבכל צחוק יש קצת אמת - ובמקרה הזה סביר ששניהם לא ממש חייכו כשהם התקשו לישון בלילה בגלל השותפים לחדר.
אלק גרוס שעבד בסאות'המפטון, סיפר ל-BBC: "יש אצלנו שחקנים שהתאמנו להם 'חבילת שינה' ייחודית כדי לסייע להם לישון יותר טוב במהלך השבוע. זה יכול להיות כרית בעובי מסוים, שמיכה שיותר נוחה להם, וילון מיוחד להחשכה. יש כאלה שנוח להם לישון בטמפרטורה מסוימת ולאחרים נוח בטמפרטורה אחרת. בשנים האחרונות כשאנחנו יוצאים למשחקי חוץ, כל שחקן מקבל חדר נפרד כדי שיהיו לו תנאי השינה הטובים ביותר".
נושא השינה חוצה ענפים ולא נגמר בכדורגל כמובן. ב-BBC סיפרו לפני כמה שנים על מחקר מקיף שנעשה באוניברסיטת סטנפורד בארה"ב, שהראה ששחקני כדורסל שהרחיבו את שעות השינה שלהם, שיפרו את הקליעה ב-9 אחוזים והשיגו נתונים גבוהים יותר בזמני תגובה וספרינטים.
לברון ג'יימס סיפר כמה פעמים שהוא נוהג לישון כ-12 שעות ביממה. אחרי טריפל דאבל במשחק של לוס אנג'לס לייקרס נגד אורלנדו בדצמבר האחרון - כמה ימים לפני יום הולדתו ה-37 - לברון אמר: "ישנתי הלילה בין חצות לשמונה בבוקר. קמתי לארוחת בוקר, ואחרי חצי שעה ישנתי עוד כמה שעות. המפתח זה השינה. אני עושה את זה כבר 19 שנה ואני מרגיש שאני משתפר ונעשה בריא יותר ויותר".
כריסטיאנו רונאלדו ישן לבד, לפי הסיפורים אפילו כשהוא בבית ורוג'ר פדרר שהודיע לפני כמה ימים על פרישה מטניס אחרי קריירה מפוארת, אמר פעם ש"אם אני לא ישן 11-12 שעות ביממה, זה לא בסדר. אני יודע שבלי זה אני אפגע בעצמי".
שיאן העולם ב-100 ו-200 מטר, יוסאין בולט, אמר באותו נושא: "שינה היא דבר בעל חשיבות עליונה עבורי. כדי לשמור על הגוף שלי אני פשוט חייב מנוחה".
ברור שנושא השינה בספורט רחב בהרבה מעניין של חדרים משותפים בבתי מלון. אבל אחרי שהסוגיה עלתה בנבחרת ישראל, אולי כדאי לבדוק את העניין גם מבחינה עובדתית-מדעית.
מצד אחד עומדת האמונה שלינה משותפת תורמת לגיבוש, ומצד שני העובדות מספרות ששינה טובה חשובה לביצועים של שחקני כדורגל. בלי שום קשר לערן זהבי, בלי שום רצון להיכנס לוויכוח אם צדק או טעה כשהציב אולטימטום (לדברי יוסי בניון), יכול להיות שבישראל כדאי לשקול בקשות של שחקנים שמעדיפים לישון לבד - גם אם אין להם 60 הופעות בינלאומיות. בסופו של דבר, יש אנשים שישנים יותר טוב לבד וזה יכול להיות לטובת הקבוצה או הנבחרת שלהם.