מותו של מודי בר-און הוא כמובן לפני הכל טרגדיה כואבת לבני משפחתו ולקרוביו, אבל גם חובבי הספורט וצופי הטלוויזיה הרגישו שאיבדו חבר קרוב ונכס אמיתי. בר-און, שנפטר אתמול (שני) בגיל 59 ממחלת הסרטן, היה דמות אהובה ומוערכת, ומאז מותו חבריו בערוץ הספורט מתקשים לעכל את הבשורה וחולקים ברשתות החברתיות את תחושותיהם ואת העצב הבלתי נגמר.
עוד בוואלה!
נדב יעקובי כתב: "הרומנטיקן הגדול של הכדורגל, המאהב של השפה העברית, האיש ששינה את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית. שהסיר את העניבה, פתח כפתור - והחליף את הרצינות התהומית בחיוך ובשובבות האינסופית שלו. "תבלו", הוא אמר לנו לפני כל שידור של משחק - ואנחנו בילינו. כדורגל היה האהבה הגדולה של מודי, אבל הוא מעולם לא שכח שמדובר בשואו, בחגיגה ענקית, שצריך להינות ממנה. בניגוד למה שאמר פעם ביל שנקלי, מודי לא חשב שכדורגל זה עניין של חיים ומוות. בזכות מודי בר-און אולפן ליגת האלופות הפך לתכנית הספורט הטובה והאיכותית ביותר בישראל".
דניאל זילברשטין: "הקדמה למשחק בשידור חי, פרי-גיים בשפת הטלוויזיה. לא משנה כמה אתה מנסה להיות יצירתי, בסוף הרוב יוצא אותו דבר. על אולפן האלופות מעולם לא אמרו את זה. כי תמיד היה לענק התרבות הזה משהו אחר להגיד. להאיר. להעיר. ממקום של כבוד. לעולם לא ברוע. מבחינתי, זה היה יותר מעניין מהמשחקים עצמם"
אבישי סלע, עורך באתר הערוץ, כתב ב"טיים אאוט": "מודי לא רק גרם לנו ליהנות, הוא גם גרם לנו ללמוד, לגלות דברים חדשים, להיפתח לתחומי עניין נוספים. הוא ידע לגרום לנו להיכנס לזה דרך מי שהוא היה. והוא היה מורה".
דוד ליפשיץ: "ידענו שזה מה שיהיה ובכל זאת הלב נשבר. זו הייתה זכות ענקית להכיר אותך. נוח בשלום על משכבך מודי האהוב והחכם. אני כל כך אוהב אותך".
העיתונאי שאול אמסטרדמסקי: "יש מעט מאוד אנשים שראויים להערצה. מודי בר און היה אחד הבודדים האלה. מנעד היצירה שלו רחב ומגוון באופן כל כך נדיר, כמעט פלאי, שהמון אנשים הצליחו להתחבר ליצירה שלו. אשרינו שזכינו בו".
גם אנשי ספורט1 המתחרים ידעו להעריך את הגדול מכולם: "ממלכה שלמה מרכינה ראשה. בידור, תרבות, פאן, אהבה לספורט, כבוד לספורט, כבוד לצופים, כבוד למשדר, הבנת הסיפור וחלקו בו. מודי בראון היה מודל לחיקוי והאיש שסחב, כמעט על גבו לבדו, את שידורי הספורט בטלוויזיה בישראל. תודה לך מודי. והכי חשוב - תבלה".