1
סביר להניח שאם ריאל מדריד תנצח בגמר ליגת האלופות, יהיו לא מעט עקיצות לעבר קיליאן אמבפה. רוחו מרחפת מעל לגמר. שחקנים, גורמים, אוהדים, עיתונים, כולם ידאגו להזכיר לאמבפה איך העדיף קבוצה לוזרית על פני אלופת אירופה, איך דחה את הצד הלא נכון: קבוצה אחת שתמיד מוצאת דרך לנצח, מול אחת שתמיד מוצאת דרך להפסיד.
זאת עונה מדרידיסטה קלאסית. עונה מלאת מיתוסים, רוח, גאווה. מי שעקב העונה בצורה אדוקה אחרי ריאל מדריד זיהה קבוצה די מוגבלת, שתלויה לחלוטין בקארים בנזמה וטיבו קורטואה. יש לה בעיות בהגנה וסגל מזדקן ובלוי. מול סיטי ופ.ס.ז' היא הייתה בנחיתות חד משמעית. מול צ'לסי כמעט קרסה. היא עלתה לגמר בזכות גורמים שהם הרבה מעבר לכדורגל: איום שריחף מעל היריבות, חשש מובנה שהרעיד להן את הרגליים וגרם להן לקרוס, כוח, מסורת, היסטוריה, הברנבאו. אם אחרי עונה כזאת אמבפה לא מת לעבור לריאל מדריד ולהפוך לחלק מזה, מתי כן?
האמת שהיה יכול להיות מימד רומנטי בהישארות של אמבפה בפריז (נשאר במולדתו, עם המשפחה, דחה מועדון גדול יותר) אילו לא היה מעורב כל כך הרבה כסף (קטארי) בעסקה, אבל מבחינת מדריד העלבון עדיין צורב. ומעולם לא היה חסר לה, אבל כעת הקבוצה האכזרית הזאת מצאה מקור מוטיבציה נוסף.
2
"אם לא תשיגו את הדובדבן שעל הקצפת, אף אחד לא יזכור מה קרה מול סיטי, צ'לסי ופ.ס.ז'", הזהיר השבוע איקר קסיאס את שחקני ריאל מדריד, והבהיר את אחת המוסכמות הכי מתסכלות בספורט: אף אחד לא זוכר את הדרך, רק את השורה התחתונה. ככה זה עובד, במיוחד בכדורגל, במיוחד במועדונים כמו ריאל מדריד: השאלה היחידה היא אם יש גביע או אין גביע. מונחים כמו "דרך", "תהליך" ו"כבוד" הם נחמות של מפסידים, הדבר היחיד שחשוב הוא הגביע והניצחון.
העונה זה בולט אפילו יותר. ריאל עלתה לגמר, גם כשלא "הגיע" לה. היא נתנה נוקאאוטים שהיממו את היריבות והותירו גם את הצופה משוקשק. זה רק הפך את העסק למתוק יותר, במיוחד למועדון שנהנה מתדמית הבריון האכזר והבלתי שביר, שתמיד חוזר מהמתים. "לריאל מדריד יש מין DNA שגורם לך לא להבין איך הם עושים את זה", אמר השנה בריאיון ססק פברגאס, "גווארדיולה וטיטו וילאנובה היו אומרים לנו, 'תיזהרו, כשאנחנו יותר טובים והכדור אצלנו, זה הרגע שבו הם מסוכנים יותר'. הם עולים כמו נמרים, כמו חיות, הם יכולים להרוג אותך ברגע. אתה מרפה לרגע, ובלי לשים לב הם פתאום מתנפלים עליך ונכנסים למשחק. ככה הם זכו בליגת האלופות, שוב, ושוב". ואף אחד לא יתפלא אם זה יקרה שוב, ולעזאזל הדרך, העיקר הגביע.
3
אטיין קאפו, שחקן ויאריאל ששיחק בעבר בווטפורד, הזהיר השנה את חבריו מהמפגש מול ליברפול בחצי הגמר. "אנפילד זה הגיהנום, צריך לומר את זה כמו שזה, זה הגיהנום", טען הקשר, "זה האצטדיון הכי נוראי שהייתי בו באנגליה. או שזאת האווירה, או הצורה שבה הם משחקים... במשך 90 דקות, אתה נמצא בסיוט. יש להם מין יכולת כזאת להפוך את עצמם למשהו שגורם לך לחוות שום דבר מלבד סבל, כל הזמן, כל המשחק, בכל חלק על המגרש. והם לעולם לא עוצרים, הם לוחצים אותך כל הזמן, הם רק רוצים לכבוש עוד שערים, ואז גם כשהם כובשים הם ממשיכים. הם רוצים להפיל אותך, לגמור אותך. ולא אכפת להם מי מולם. הם פשוט רוצים להרוג את כולם, וזהו".
אבל יש לזה מחיר. ליברפול תגיע למשחק תשושה. אפשר היה להבחין בזה בחודש האחרון, איך האנרגיות אוזלות. המאבק על הקווארדרופל גבה מחיר. ברגעים כאלה קשה שלא לחשוב על אסטרטגיית המשברים של אוברדוביץ', על מאמנים שמייצרים ירידות לצורך עליות, על חישובים עונתיים ומשחקים שנזרקים, אבל הקבוצה הזאת של קלופ לא מכירה אפשרות אחרת, מאשר להתנפל בכל הכוח, תמיד, בכל משחק. זה גרם לאוהדים להתאהב, אולי גם זה מה שיוביל לשבירת הלב שלהם.
4
כי אם מדברים על "דרך", ליברפול תגיע למשחק אחרי עונה מופלאה, לא פחות. עונה עם אחוזי הצלחה אדירים. ב-56 משחקים בליגה, בגביע ובצ'מפיונס יש לה 44 ניצחונות ורק שלושה הפסדים. שני ניצחונות אדירים על יונייטד, ניצחונות בדרבים, מחצית מושלמת מול סיטי בחצי גמר הגביע, ניצחונות על צ'לסי בשני גמרים דרמטיים בוומבלי. מגיע לה, אין ספק. אז מה?
אוהדי ליברפול מאוהבים בקבוצה שלהם העונה. אי אפשר לזלזל בזה. זה יהיה שטחי לומר שכל הדרך חסרת חשיבות, רק בגלל הפסד במשחק האחרון. האם הפסד יכול למחוק שנה שלמה של הצלחות? הפסד אחד ישכיח עונה ארוכה מלאת חגיגות? האם הוא יבטל שבועות ארוכים שבהם השחקנים הפכו את האוהדים לגאים ואסירי תודה? האם הם יוכלו להתנחם בקלופ שאומר כמה הוא גאה בבחורים ובשירת "לעולם לא תצעדי לבד"? ככה זה כדורגל, הכל פשוט ומוחלט, שמח או עצוב, גביע או כלום. עסק של אכזרים.
5
לאורך השנים נשמעות הרבה תלונות מראשי הקבוצות על הכישלון בשיווק של גמר ליגת האלופות. הטענות הן שאופ"א לא מצליחה להפוך את זה לאירוע בינלאומי גדול, שהמשחק הזה לא גדול כמו הסופרבול, שהוא לא מכניס מספיק כסף וכו'. אבל זה באמת שולי. למי אכפת כמה פרסומות נמכרות ובאיזה סכום, כמה כסף המושחתים האלה מגלגלים. בשורה התחתונה, סיבה למסיבה. ריאל מדריד נגד ליברפול בגמר, באמת שאין מה להוסיף. זכרו שהחיים קצרים, ואתם צעירים ובריאים. אז תקבעו עם חברים. שבו ביחד. תצעקו, תצחקו. קנו קצת פירות. תרימו כוסית. תעריכו את הרגע, תחשבו מה מודי היה אומר. הערב חגיגה, מגיע לכם.