1. הדרבי החיפאי שוחק אמש (שלישי) בבלומפילד לעיני פחות מ-24 אלף איש, כ-80 אחוז מקיבולת האצטדיון, רק בגלל שהפועל חיפה התעקשה לא לקיים אותו בסמי עופר מהטעם הפשוט שהיא לא מרגישה שם בבית. זה לא שינה את העובדה שגם בבלומפילד היא לא הרגישה בבית - למרות תצוגת עידוד מהממת וכמות יפה של אוהדים - ולמרות שגם בלומפילד לא סגר את הפער העצום בין שני המועדונים העונה. התעקשות מיותרת וקטנונית שהטריחה אלפי אוהדים אדומים לרדת בתחנת רכבת ליד שכונת התקווה, במזרח העיר, כדי להגיע רגלית לאצטדיון שנמצא במערב העיר. יש מספיק אוהדי מכבי חיפה במרכז כדי למלא את בלומפילד. העונש היה של אוהדי הפועל חיפה - גם לנדוד וגם לחטוף.
צריך לומר את האמת, אלמלא אוהד לויטה (אחד מאלה שמנעו ממכבי חיפה אליפות כבר ב-2002/3, כשהיה נער), התוצאה הייתה כפולה ומכופלת. מכבי חיפה טובה בכל סטנדרט מהפועל חיפה, וזה בלט גם כשהפועל שיחקה ב-11 שחקנים, מכיוון שהיא לא ניסתה בכלל להוות יריב. ההתבטלות שלה, בשלב כל כך מתקדם בגביע, היא כישלון מקצועי ענק.
2. מי שהוסיף חטא על פשע להופעה של הפועל חיפה היה אלון תורג'מן, שפתח את העונה בצורה מרהיבה עם תשעה שערים בתשעה משחקים, נפצע ומאז לא חזר לעצמו.
במקום אוהדי הפועל חיפה הייתי נעלב מאוד מההתנהגות של תורג'מן. העבירה שלו הייתה מכוערת. זו לא הייתה גלישה לכדור, כי הוא לא גלש לכדור, אבל הכנסת הפקקים לשריר התאומים הייתה עוד יכולה לחסל את הקריירה של סאן מנחם. במגרש ישבו מספיק בוגרי רובן ראיוס כדי להבין את עוצמת העבירה.
אחר כך באה ההתנפלות המכוערת על עידן לייבה. הוא ראה עבירה של צהוב, ה-VAR ראה את האמת. הדחיפות האלה היו צריכות להסתיים בכמה צהובים אם לא יותר, אבל לייבה ויתר, אולי בצדק, כדי לא לגנוב את ההצגה ממשחק רווי קהל ורב חשיבות.
אלא שהשיא היה בקריעת החולצה בדרך לחדר ההלבשה. עזבו את המלודרמטיות בגרוש. מה זה לקרוע חולצה? זה מדי המועדון, זה הסמל של המועדון, אלה הצבעים. אם אני הפועל חיפה - אלון תורג'מן גומר אתמול את העונה ואולי מעבר לכך.
3. מכבי חיפה יכולה לזכות העונה בקוואדרופל (ארבעה תארים), אירוע חסר תקדים, ועדיין ייתכן שבמצעד הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של המועדון - שלא לדבר על הכדורגל הישראלי - היא לא תהיה ממוקמת מעל מכבי חיפה של עונת 2002/3 או 1994/5, שלא סיימו כאלופות.
מכבי חיפה טובה מכל השאר בכמה מונים, ועדיין ההשוואה ל"כל השאר" מיותרת. "כל השאר" זו חבילה של קבוצות שנמצאות בצומת דרכים, או משחקות כדורגל יומרני או פחדני, אבל הפער כל כך עצום - ברמת המשחק עצמו - שזו אפילו מחמאה גדולה לזכות בארבעה תארים בעונה שבה הקבוצה מודחת מול קייראט בסיבוב המוקדם הראשון של ליגת האלופות, ומפסידה באיי פארו בסיבוב המוקדם השני של הקונפרנס ליג. אם הליגה הייתה טיפה יותר חזקה, אם היריבות לא היו מונעות מתיעוב הקהל שלהן למאמן שפתח שם את העונה ושומרות על קו ודרך, ייתכן שכל המחמאות מחיפה היו מקבלות את הפרופורציות המתאימות. מכבי חיפה משחקת יפה, יש לה שחקני קלאץ', אבל היא לא מושלמת, ורחוקה מלהיות מלוטשת. היא מנצחת ככה בגלל אופיו של המאמן ברק בכר, שמתעקש על משנתו, לא בוחל בשינויים, לא עושה חילופים חברתיים ורעב לתארים. אז אמרנו, זו לא מכבי חיפה הטובה בהיסטוריה, גם לא הרביעית, אבל כנראה שאנחנו חוזים במאמן שיהיה הטוב בהיסטוריה, גם אם יפסיד בגמר הקרוב.
עוד בוואלה!
4. כמו במקרה של אלון תורג'מן, החזרה של עומר אצילי מהפציעה לא החזירה את עומר אצילי ההוא למכבי חיפה. כן, המבצע והבישול שלו לצ'ארון שרי בשער השני היו נהדרים, אבל אצילי, בגדול, לא מצליח לעשות את הדברים שעשה בטרם נפצע. זה קורה, זה טבעי, זה אמור להיעלם בעונה הבאה.
העניין הוא שאצילי יכול להיות רגוע, כי צ'ארון שרי תפס את מקומו. אם לומר את האמת, שרי מזכיר לי את מאור בוזגלו בשתי עונות האליפות הראשונות של הפועל באר שבע. הוא עושה שימוש נהדר בכל חלקי כף הרגל כדי לייצר הגבהות או בעיטות קטלניות. תוסיפו לכך את המראה ואת הסגנון - וקיבלתם בוזגלו. וצריך לומר שבוזגלו היה אחד משחקני הדור האחרון. היתרון של שרי, ש'יס' לא תעשה ממנו ומהמשפחה שלו סדרת דוקו-ריאליטי, ואז ברק בכר יוכל ליהנות ממנו עוד הרבה זמן.
5. העונה הזו של אלישע לוי לא מרשימה, בלשון המעטה. היה לו סגל לא רע של שחקנים ותיקים ומנוסים, חלקם שחקנים משמעותיים בכדורגל שלנו, והוא עמוק בפלייאוף התחתון ולא תחרותי בחצי גמר גביע, מעמד אליו הגיעה הקבוצה שלו לאחר שחלפה על פני שלוש קבוצות מהליגה השנייה, שתיים מהן בפנדלים.
אלישע לוי הוא הדוגמא המובהקת לכך שנבחרת ישראל היא בית קברות למאמנים. אם אתה מגיע אליה מוקדם מדי בקריירה, אתה מתקשה להתרומם אחריה. דוביד שווייצר היה יוצא דופן ואחרי הנבחרת הוא זכה בשתי אליפויות ובנה שתי קבוצות מפוארות, אבל דוביד היה יוצא דופן בכל פרמטר. אלישע לא. להגיע אחרי נבחרת לקבוצות כמו מכבי פתח תקוה, בני יהודה והפועל חיפה, שרחוקות שנות אור מארבע הגדולות, ובחלקן אף לא לסיים עונה מלאה - זה פשוט מיותר. אני בטוח שאלישע יכול לתרום המון מהידע והניסיון שלו בתפקידי ניהול מקצועי במועדונים מכובדים שלא יציבו לו רף הישגים. הדשדוש הזה עושה לנו התכווצות בבטן. לא מכבד.