בפעם השנייה בשנה וחצי, חיזק השבוע ערן זהבי את תדמית "החייל הנאמן". הוא התעקש להבהיר - וזה לא עניין של מה בכך כשאתה מתראיין לאתר הרשמי של המועדון שבו אתה משחק - שעזיבת פ.ס.וו הייתה על הפרק בינואר: "היו הצעות, דיברתי עם המועדון על זה וחשבנו, בסופו של דבר החלטנו שאשאר עד לסיום העונה, ההחלטה להישאר טובה עבור הקריירה שלי כי התחלתי פה משהו, ובמועדון כזה, אם הוא רוצה אותך אז אתה רוצה להיות בו".
הפעם הראשונה הייתה אחרי טראומת השוד האלים שחוותה משפחתו בחודש מאי. אף אדם בעולם לא היה מאשים את זהבי אם היה עוזב את הולנד ולא מביט לאחור. זהבי בחר להישאר כדי לעזור לפ.ס.וו לסיים במקום השני. הפעולה הזאת שינתה לא מעט את היחס כלפיו.
בעוד שלושה חודשים יסיים ככל הנראה זהבי את הפרק ההולנדי בחייו. הוא ינסה בזמן שנותר לו להשאיר חותם קבוצתי בדמות זכייה בגביע או קמפיין חלומי בקונפרנס ליג שיתחיל במפגש עם מכבי תל אביב הערב (19:45, ספורט3), אבל כבר עכשיו אפשר להגיד: הוא ניצח. הוא שוב יצא חזק מסיטואציה כמעט בלתי אפשרית.
ההעברה של זהבי לפ.ס.וו הייתה חריגה בכל קנה מידה. חלוץ ישראלי. שבא מסין. בן 33. זה לא פרופיל שקיים בלקסיקון של מועדון הפאר ההולנדי. זהבי בא עם קבלות - שנים של מספרים פסיכיים במכבי תל אביב, בליגה הסינית ובנבחרת ישראל - וגם עם רשימת ממליצים מרשימה שכללה בין היתר את ג'ורדי קרויף ופטר בוס. "הוא ווינר, מנהיג וסקורר. לא החלוץ הכי טוב שעבדתי איתו, לא הכי מהיר, הכי גדול, הכי פיזי או הכי חזק, אבל הוא סקורר ענק", אמר בוס וטען שזהבי יכול להבקיע 25 שערים בעונה בליגה ההולנדית.
אוהדי פ.ס.וו ראו בחייהם חלוצי ענק כמו רומאריו, רונאלדו, רוד ואן ניסטלרוי ומתיאה קז'מן, אבל איכשהו השילוב בין העסקה יוצאת הדופן לנתונים וההמלצות איתן בא זהבי, יצר באזז ציפיות מטורף. "למה ערן זהבי יכול מיד להפוך למלך השערים בהולנד", הייתה הכותרת לכתבה במגזין הנחשב VI. ובלי קשר, היה גם את עניין השכר - השני בגובהו במועדון אחרי מריו גצה. "בסטנדרטים של פ.ס.וו, זהבי מרוויח שכר גבוה מאוד, אז תבין מאיפה הגיעו הציפיות וההתרגשות סביב ההחתמה שלו", מסביר העיתונאי טים ואן דוין.
זהבי נתפס בהולנד כאיש של רוג'ר שמידט. יותר נכון, אחד מתוך כמה. גם מאמן חדש שמביא שחקנים משלו זה משהו שבהולנד לא רגילים לראות ומדגיש מבחינתם את החולשה של המנהל הטכני ג'ון דה יונג. כשדברים הלכו בפ.ס.וו פחות טוב מקצועית, שמידט והשחקנים שלו חטפו. התקשורת ידעה לצייר שני מחנות: הוותיקים מול הצעירים. בצד אחד, זהבי, מארק ואן חינקל, פיליפ מקס ומריו גצה ובצד השני, דוניאל מאלן, מו איהטארן, פאבלו רוסאריו ודנזל דומפריס.
הצעירים, כולם שחקנים המיוצגים על ידי מינו ראיולה, נמכרו בקיץ האחרון, בעוד הוותיקים חיזקו את האחיזה. אם בעונה הראשונה, שמידט הקפיד על מערך 4-2-2-2 עם זהבי לצד מאלן, בעונה השנייה זהבי (כשהיה בריא כמובן) התקבע יותר בעמדת החלוץ. המערך הלם יותר את היכולות שלו וההעדפות שלו. הבעיה לא הייתה המערך, האנוכיות של מאלן, הביקורות משחקני עבר סקפטיים או תמונת המצב שניסתה התקשורת ההולנדית לצייר. הסיפור גדול יותר.
עוד בוואלה!
זהבי לבד לא הספיק כדי לסגור את הפער מאייאקס העוצמתית. בדיוק כמו שכמות השערים הבלתי נתפסת שלו והשיאים שנשברים בזה אחר זה לא הספיקו כדי להוביל את גוואנגז'ו R&F לתואר או את נבחרת ישראל לטורניר גדול. למעשה, אחרי הרבה שנים שהוא היה הסיפור, שכל המערכת סבבה סביבו, זהבי הגיע למקום שבו השיאים תופסים חשיבות פחותה. הוא הגיע כשם גדול לקבוצה גדולה שרעבה לזכות בתואר משמעותי. זה לא קרה, לפחות בינתיים, אבל לזכותו של זהבי ייאמר שהוא ידע להתאים את עצמו לסיטואציה בצורה המקסימלית.
"הוא חיפש את עצמו בהתחלה וגם היה פצוע", אמר עליו לפני שנה בולו זנדן. "הוא חלוץ מנוסה שהבקיע הרבה שערים בעבר. אנשים יגידו שזה היה בישראל ובסין, אבל הוא עדיין היה צריך להבקיע את השערים הללו. אתם צריכים לראות איך הוא מתאמן. הוא יודע מה הוא רוצה. תמיד מוסיף אקסטרה אחרי אימונים. הוא מתאמן כמו חיה. זה מזכיר לי את פרנק למפארד שהיה נשאר אחרי אימונים עם שק כדורים ובועט לשער. זה לא מפתיע שאחר כך הדברים באים לידי ביטוי במשחק. כשאתה משקיע בעצמך, זה משתלם".
ההולנדים למדו עם הזמן להכיר ולהעריך את זהבי המקצוען חסר הפשרות. הווינר הסוחף. החייל הנאמן שנשאר גם אחרי סיטואציה בלתי אפשרית. "בשנה וחצי האחרונות, יש תחושה של רגשות מעורבים בקרב האוהדים. חלקם מרוצים ממנו וחלקם לא", אומר ואן דוין. "יש אוהדים שציפו ממנו ליותר ואני יכול להבין את כולם. מה שכן, צריך לתת לו קרדיט על ההתמודדות שלו עם מה שקרה בחייו הפרטיים. אף אחד לא יכול לדעת איך היה מתנהג אם היה בנעליו. אז כן, זהבי יכול היה לתת יותר, אבל צריך לקחת את הכל בחשבון. העונה, הצעירים שנשארו בפ.ס.וו מעריכים אותו מאוד. הוא תמיד היה רציני ומקצוען והפך את עצמו לנכס משמעותי עבור הקבוצה".
השוד היה נקודת מפנה ביחס לזהבי. הוא זכה להערכה על נאמנות והתמודדות עם סיטואציה. הגישה כלפיו השתנתה על אף העובדה שהסיטואציה הקבוצתית לא זזה מילימטר. אסף כהן, מומחה הכדורגל ההולנדי של ספורט1, הזכיר השבוע בסדרת ציוצים שפ.ס.וו כשלה כמעט בכל משחק גדול מאז תחילת השנה שעברה - בקרב על העלייה לצ'מפיונס מול בנפיקה (עם החמצת ענק של זהבי), בקרב על ההישרדות בליגה האירופית מול סוסיאדד ובקרבות הצמרת מול אייאקס, פיינורד ואלקמאר. גם כשהיא קרובה יותר העונה לאייאקס בטבלה, היא לא באמת מתחרה. ועדיין, בתוך כל הבלאגן ואולי באיחור, הולנד קלטה את זהבי.
זהבי עסוק לא מעט בשנים האחרונות במורשת שלו, בנרטיב ובשאלה מה יזכרו ממנו. הוא עזב לסין מסיבות כלכליות לגיטימיות ועזב את סין כאחד הזרים המשפיעים ביותר בהיסטוריה של הליגה שבשיאה משכה אליה שחקנים מהטופ העולמי. הוא סימן לעצמו שיאים ושבר אותם - שיא שערים לעונה בישראל ובסין, שיא שערים לשחקן זר בסין ומלך שערי הנבחרת בכל הזמנים. כשעזב את גוואנגז'ו חיפש לעשות משהו שלא עשו לפניו. יעד שהצלחה בו תסתום את הפה למבקריו. אותם מבקרים שהתעקשו להזכיר לו שלא הגיע לגבהים בליגות הבכירות ביבשת.
איך ייזכר זהבי בפ.ס.וו? תלוי את מי שואלים. זכייה בגביע ההולנדי או במיוחד בקונפרנס ליג בשנה הראשונה במפעל יכולה לצבוע את הזיכרון בגוונים ורודים. תואר אירופי ישים על פ.ס.וו זרקור ולהולנדים, שרואים את עצמם כממציאי הכדורגל היפה, תשומת לב עולמית זה דבר חשוב, אבל עדיין פרס ניחומים. המציאות היא שמטרת העל הקבוצתית לא הושגה. כך שמבחינת אוהדי פ.ס.וו, זהבי כרגע הוא שחקן ששיחק בתקופה פחות מוצלחת של מועדון מפואר שמחפש את דרכו. עוד פסיק בהיסטוריה.
איך זהבי יזכור את התקופה? הוא סימן וי על אתגר שהיה חסר לו ויצא ממנו חזק. המספרים (26 שערים ב-61 הופעות רשמיות בכל המסגרות) היו שם. הם תמיד שם. רק שבפעם הראשונה מזה זמן רב, זה לא עניין של מספרים. אצל זהבי האתגר לא פחות חשוב והוא עמד בו. הוא זז מהנוחות של סין ללחץ של מועדון פאר במצוקה, בשלהי הקריירה, חווה פציעות, קורונה וטראומה משפחתית - ונשאר אותו זהבי דומיננטי ומשפיע. הוא נשאר במסלול המתוכנן והמעמד שלו לא דעך. להפך, בקיץ הוא שוב יוכל לבחור לעצמו איזה אתגר מרגש אותו יותר.
כמו שזהבי עצמו אמר, היו הצעות גם עכשיו. בהולנד דיווחו על אחת מאולימפיאקוס, אבל ללכת למקום שכבר היו בו לפניו? לקבוצה שהאליפות השנה מונחת לה בכיס? זה לא זהבי. הייתה הצעה אטרקטיבית מדובאי, אבל האתגר היה חסר. ה-MLS תמיד ברקע. זה אתגר אולטימטיבי - לכבוש את אמריקה זלאטן סטייל.
אבל מבחינת זהבי יש עוד אתגר שיכול להיות לא פחות גדול. לחזור לישראל, למכבי תל אביב, ליהנות ממעמד של אל ותחת לחץ וציפיות, והגיל שעושה את שלו, לעשות בדיוק מה שמצפים ממך לעשות - לדרוס את הליגה. להצית את הדמיון. להיראות פה ב-2022 כמו שהוא נראה ב-2016. להצליח במקום בו אפילו ברקוביץ', רביבו ובניון נכשלו. זה יהיה הגרנד פינאלה. שורת המחץ. סוף טוב לסיפור טוב. מורשת.