פרדוקס הכרטיס הצהוב: על ההצגות של גד עמוס וסכנין

עובדיה בן יצחק היה אחד השופטים הבולטים ביותר בין שנות ה-70 לתחילת שנות ה-90, ולא תמיד לחיוב. שתי פסיקות שלו זכורות היטב: הוא לא ראה יד ברורה של גילי לנדאו בגמר הגביע של 1983, וכעבור שמונה שנים, באותו מעמד, שלף כרטיס אדום לגיא גת מהפועל פתח תקווה כבר בדקה השנייה בגלל פגיעה באיל ברקוביץ'. כרטיס אדום. בגמר גביע. בדקה השנייה.

העניין עם בן יצחק הוא שמי שהכיר אותו ואת פועלו, הווה אומר כל עולם הכדורגל דאז, ידע כבר שיש לו היסטוריה של חוסר סבלנות וסובלנות, שהוא לא מאלה ש"לא יוציאו צהוב עד הדקה ה-20 כדי שהמשחק לא יתחמם". הוא שלף אדומים ישירים לשחקנים שעצבנו אותו או שלא באו לו טוב בעין. במשחק בנתניה נגד בית"ר ירושלים הרחיק באדום ישיר את חיים בר שיצא מהחומה אל הכדור לפני שנבעט. לא היה מי שירסן אותו, היד אל הכיס האחורי הייתה קלה. מהבחינה הזאת לא היה בישראל שופט כמוהו, לפניו או אחריו.

ואולי חבל שכך. כי עם עובדיה בן יצחק בבלומפילד אתמול, גד עמוס לא סוגר 108 דקות. גם לא 70.

את ההצגות ובזבוזי הזמן עמוס לא המציא. שוערים רבים עשו את זה לפניו ויעשו זאת אחריו, וכמו שאומר שרון מימר: די להתייפייפות. באופן פרדוקסלי, יש משאב אחד שאפשר לעמוס לעשות את זה: הכרטיס הצהוב שספג. כן, כן, הכרטיס הזה, שפיזית ומטאפורית מסמל עבור כל שחקן כדורגל את אופציית הדלת החוצה, שמספק התראה והרתעה לפני ענישה נוראית, הוא, למרבה האבסורד, תעודת הביטוח הגדולה של שוערים וארטיסטים מסוגו של עמוס. ברגע שהוא קיבל את הכרטיס מאיתן שמואלביץ, הוא ידע בוודאות שלא יראה עוד אחד. אחרי שהוזהר, הרשות מבחינתו הייתה נתונה. הוא נפל, שכב, התפרש, התגלגל, חטף מהלומה אחר מהלומה מהאוויר של בלומפילד, ואין זה משנה אם היה שחקן בסביבה או לא.

כאמור, עמוס הוא לא הבעיה. הבעיה היא יותר היסטורית. שופטים מתאבנים ברגע שהוציאו צהוב על בזבוז זמן. שמואלביץ לא שונה מהבחינה הזאת מאנשי מקצוע אחרים. את מקסימום העונש שמבחינתו יכול היה להטיל על סכנין - תוספת של 14 דקות - הוא השית בהצלחה. לאף אחד אין את האומץ להיות עובדיה בן יצחק ולהוציא צהוב שני על השתהות מיותרת. ברגע שהראשון יעשה את זה הוא אולי לא יזכה לתהילה, בוודאי תקום מהומת אלוהים והוא יואשם קשות על ידי הקבוצה ה"מקופחת", אבל הוא יוכל לשנות את דברי ימי הכדורגל בליגת העל.

השאלה היא מי השופט שמוכן לקחת על עצמו אחריות כזאת. זה נכון, עמוס אחר, דני, הורחק השנה באדום, אבל זה קרה בדקה ה-92, בגביע הטוטו. מי השופט שיעז לעשות את זה בליגה? לא נראה שיש כזה בנמצא. כי זו הבעיה: מאמנים מפחדים לשחק כדורגל, שופטים חוששים שהמשחק ייצא משליטה. התוצאה: מה שראינו אתמול בבלומפילד.

ההצגות של עמוס ויתר שחקני סכנין לא מפחיתות כהוא זה מהמבוכה הקולוסאלית הקרויה מכבי תל אביב, שהמשיכה להיראות כמו עדר ללא רועה ולאחר הניצחון על הפועל חדרה חזרה למסורת ה-1:1 הביתי. מלאדן קרסטאיץ' ראה בפעם הראשונה בליגה איזה חומר יש לו ביד, ולא אחת נתפס במצלמות עם שפת גוף שכולה שואלת "לאן הגעתי?"

בהחלט אין הרבה סיבות לאופטימיות במכבי תל אביב, אבל לפחות מהמשחק אתמול היא יכולה לשאוב עידוד מהיכולת של מתן חוזז. במחזור הפתיחה בסכנין החליט פטריק ואן לוון ללמד את חוזז לקח בגלל סגירה לקויה שהובילה לשער והחליף אותו בדקה ה-35. זו לא הייתה הסיבה לירידה ביכולת של הקשר, שהחלה כבר כשחזר מהפציעה הארוכה ממנה סבל בסיום עונת 2019/20, אבל היא לבטח לא תרמה לו לבניית הביטחון. אמש הוא היה השחקן המסוכן ביותר של מכבי תל אביב במחצית הראשונה והראה ניצוצות גם בשנייה, לפני שהוחלף, ברגע שעיקר לחלוטין את ההתקפה הלא קיימת ממילא של הצהובים.

חוזז אחד אינו מבשר את בוא האביב. התיקו אתמול הרחיק את מכבי תל אביב 12 נקודות מהפועל באר שבע ו-10 ממכבי חיפה. מעשית, המרחק ביניהן גדול בהרבה. המשימה של קרסטאיץ' קלה, לכאורה: מאבק על המקום השלישי, אליו הוא אמור להגיע במהירות שיוט. הבעיה, יודע כל נהג בכביש, היא שקשה יותר לנסוע בקצב אחיד על 70 קמ"ש מאשר להחליף מהירויות בין 100 ל-120. לך תתמודד לאורך זמן עם בינוניות יציבה כל כך כמו זו שסגנית האלופה מגלה כרגע. אם היא לא תיזהר, היא עלולה למצוא את עצמה גם במקום שלא מוביל לאירופה.

מה שרמזי ספורי עושה בהפועל באר שבע פשוט בלתי נתפס. רבים ניבאו בעבר לקשר שיתפתח למפלצת, אבל זה לא קרה. עוד עונה, עוד קבלת החלטות גרועה וספורי החל להיתפס כהחמצה גדולה. השער השני של מוליכת הטבלה אמש היה קסם אמיתי, מחילוץ הכדור המופתי של ספורי ליד הרחבה, דרך שחרור כדור אדיר לשגיב יחזקאל ומשם לרגל של ניקיטה רוקאביציה ולרשת.

קל ומתבקש להכתיר את ספורי כשחקן המצטיין של הפועל באר שבע, ואולי גם של הליגה, בסיבוב פלוס משחק שהתקיימו עד עכשיו, אבל למרות ההתעלות שלו, צריך לזכור שבאר שבע היא שלם שעולה על סך חלקיו. הסופרסטארים שלה, מלבד ספורי, הם בכלל שחקנים עם אופי הגנתי - מיגל ויטור ומריאנו בריירו, שמסתייעים בחוכמה ובניסיון של איתן טיבי וחאתם עבד אלחמיד ובקילריות של רוקאביציה ואיתי שכטר. לצד המעטים שלא תורמים את חלקם, יש אחרים שנותנים 150 אחוז.

האסטרטגיה של אלונה ברקת בקיץ הייתה להעמיס לפי משקל. היו לה גם פלופים (פטרוצ'י, מה קורה?), אבל היא הלכה על שיטת "תפסת מרובה - תפסת". את הלקח הזה, גם אותו, צריכה ללמוד מכבי תל אביב - זו שהניחה לשכטר לברוח לה לבירת הנגב, שהחליטה לפסוח מראש על רוקאביציה, שלא נתנה אפילו טיפת פייט למכבי חיפה על דין דוד ושפשוט דילגה על אופציית קני סייף. מסתבר שלפעמים בולמוס קניות מתוזמן היטב (ביוני וביולי, לא בספטמבר) כן יכול לסדר לך קבוצה טובה, או לפחות הפרש של 12 נקודות מאחת היריבות העיקריות שלך.

הצפי של בית"ר ירושלים לפני המפגשים עם מכבי תל אביב, מכבי חיפה ובאר שבע עמד על 0 נקודות עד נקודה אחת. הבשורה הטובה: בית"ר לא הובסה באף אחד מהמשחקים הללו (אם כי אמש היא הייתה מאוד קרובה לכך). הבשורה הרעה: ובכן, התחזיות התממשו והיא יצאה מהם ללא נקודה, בדרך הבטוחה לצלול מתחת לקו האדום.

הניצחון הגדול על הפועל ירושלים בסיבוב הראשון עשה סדר הגיוני: 0:3 חד משמעי שהבהיר ליריבה העירונית שעם כל הכבוד לגביע הטוטו, בליגה ייקח לה זמן להרים ראש. לקח בדיוק סיבוב אחד, והפועל ירושלים מגיעה לדרבי כשהיא מביטה על בית"ר מלמעלה.

מקובל לחשוב שיורדים ליגה בסוף העונה. זה נכון, בדרך כלל, אבל במקרה של בית"ר, במיוחד שלה, השבועות הקרובים יהיו מכריעים. בלי אופק כלכלי וללא חיזוק משמעותי (אם כבר, הסימנים מעידים על כך שהיא תצטרך למכור כוכבים כדי לשרוד), בית"ר עלולה למצוא את עצמה במקום הלא מוכר שבו היא שקועה - במצולות, בלי שום יכולת לצאת. המשחק הקרוב הוא הרבה יותר מדרבי של מילים פומפוזיות כמו "יוקרה" או "הגמוניה". זה פשוט דרבי שבו חייבים לקחת שלוש נקודות, או שמציאות חדשה, כזו שהמועדון לא הכיר 30 שנה, תחל לטפוח על הפנים.

- הבעיה המרכזית של מכבי חיפה היא המחצית השנייה. אחרי הצגות ומטווחים ב-45 הדקות הראשונות, יותר מדי פעמים העונה הקבוצה לא חזרה לשחק. זה היה המצב גם נגד הפועל חדרה. ועדיין, התגובה של שחקן בכיר בקבוצה לפיה "דרך משחקים כאלה מבססים את עצמך במאבק אליפות וזוכים בה" מוצדקת ונכונה. מכבי חיפה החלה להיתפס כקבוצת "הכול או כלום" - שלישיות ורביעיות או תיקו/הפסד. שני הניצחונות על בית"ר ירושלים וחדרה היו דחוקים, וקבוצה שרצה לאליפות צריכה לדעת לעשות גם את זה. מצד שני, בכר, זה לא אומר שלא הגיע הזמן לעלות לשחק גם אחרי ההפסקה.

- האופוריה בהפועל תל אביב אחרי הניצחון הגדול באשדוד מוצדקת במידה רבה, אבל גם מוגזמת. יכול להיות שזו רוח השינוי ושבקרב השחקנים השתחרר משהו ברגע שניר קלינגר עזב, אבל מוקדם לקשור כתרים ולהכתיר את קובי רפואה, שאפילו לא עמד על הקווים במשחק, כמושיע. בהנחה שהמאמן יוכל לעמוד על הקווים, הוא ידריך את הקבוצה בשני המפגשים הביתיים מול האקסיות קרית שמונה ומכבי פתח תקווה. ניצחון במשחקים האלה ייתן להפועל תל אביב עמדת זינוק מעולה לפלייאוף העליון. אז, רק אז, אפשר יהיה לדבר על נקודת מפנה.

- מי שכן יכול לסמן כבר וי על שינוי ענק הוא סלובודן דראפיץ'. קרית שמונה, שנראתה עד לפני חודש כמו צל חיוור של קבוצה, טיפסה למקום השישי, הרחק מאימת הקו האדום. "זה עניין של מומנטום, הדברים מתחברים", אמר כובש שער הניצחון ידין לוגסי. עם כל כך הרבה רגש ברגל ושער שלטעמי הוא שער המחזור, לוגסי יודע על מה הוא מדבר. עכשיו רק שימשיך להתחבר לו, לבחור. עם שלושה שערי ליגה ועוד אחד בגביע, אולי גם הוא בדרך לפריצה.