אהרל'ה ויסברג | מאחורי הקלעים

ניצחון ספירוס: ההצגה של מכבי תל אביב כמעט הסתיימה בעוד תקלה

הזזתו של ג'יימס נאנלי לעמדת הגארד קירקעה את פנאתינייקוס, וסחפה את הצהובים לניצחון קליל. אבל אז חזר יאניס ספרופולוס לסכמה הקבועה - וזה לא היה רחוק מלהיגמר בגניבה. וגם: על הטובה שפאו בעצם עשתה לעודד קטש כשוויתרה עליו

1. בין חמיצות לחיוורון של הקלה

  • מכבי תל אביב ניצחה בארבע הפרש (אחרי שהובילה ב-20).
  • אנאדולו אפס ניצחה בשלוש (אחרי שפיגרה במשך שלושה רבעים וחצי).
  • באיירן מינכן ניצחה בשתי נקודות (אחרי שפיגרה ב-16).
  • אולימפיה מילאנו ניצחה בנקודה (משלשה, אחרי שפיגרה ב-16).
  • ריאל מדריד ניצחה בנקודה (משתי קליעות עונשין, אחרי שפיגרה ב-11).

בסיומו של ערב הפכפך, מותח ודרמטי, שחמש המפסידות היו יכולות גם לנצח בדיוק באותה מידה, הצהובים ירדו מהפרקט הביתי בצד הנכון. בסיומם של חמישה משחקים מגומגמים, מסורבלים ומקרטעים, יאניס ספרופולוס מחזיק בסופו של דבר במאזן חיובי. אמנם הוא סוחב עדיין הפסד מיותר בבית לכוכב האדום בלגרד, וגם לא פגש את רוב קבוצות העל ביורוליג, אבל את הנזק שכבר נגרם אפשר למזער באמצעות ניצחון חוץ בלתי צפוי ו/או תוצאה מפתיעה מול אחת הברצלונות של העולם.

ובכל זאת, הפרצופים שנראו אמש (חמישי) ביציאה מהיכל מנורה מבטחים נעו בין חמיצות לחיוורון של הקלה. וזה לא בגלל פינוק יתר מצד הקהל. מכבי תל אביב באמת עשתה הכול כדי להוציא מאוהדיה את החשק לצפות בה, והתעקשה להסתבך במשחק שהתפתח, עמד להיות והיה אמור להיות הפשוט ביותר שיהיה לה העונה.

עוד בוואלה!

ה"יוגימאניה" בתל אביב

לכתבה המלאה
אינפו נאנלי (צילום: דני מרון)

אז נכון, כאמור - היא ניצחה; עוד מין ניצחון "כזה". עוד ניצחון דחוק ולא משכנע, כפי שהיה לה על באיירן מינכן (אם כי בסיטואציה הפוכה לחלוטין). עוד ניצחון כזה - כמאמר הקלישאה - ואבדנו. זהו ניצחון פירוס, או בתרגום חופשי ליוונית ספורטיבית: ניצחון ספירוס.

יושבי ההיכל הוותיקים בוודאי התעוררו הבוקר בתחושת דז'ה וו מוזרה, כמו בימים ההם, כשהוצעו לקהל הרחב כרטיסים להצגה כפולה בערב אחד. אמנם באופן רשמי שיחקו אתמול כדורסל במשך 40 דקות (מדובר כמובן בשקר. לאורך רוב הזמן המדובר זה לא היה בכלל כדורסל), אבל על הפרקט ביד אליהו התקיימו שני משחקים שונים.

כמה שונים? ב-26 הדקות הראשונות קלעה פנאתינייקוס 28 נקודות, ובשש הדקות האחרונות היא קלעה 29. ב-26 הדקות הראשונות היא פגעה ב-3 מ-16 לשלוש, ובשש הדקות האחרונות - 6 מ-7. ב-26 הדקות הראשונות הייתה במינוס 18, ובשש הדקות האחרונות ניצחה ב-16, עד שכמעט הצליחה לחולל מהפך שלא באמת הגיע לה.

הותיר רכז בודד מול הלחץ היווני, ובמאני טיים חזר בבלעדיות לאופציית ווילבקין. יאניס ספרופולוס (צילום: דני מרון)

2. המופע של קינג ג'יימס

עונת 2021/22 עוד לא כילתה חודש, וכבר אפשר לזהות בה מטוטלת עצבנית במיוחד, שיוצרת הכלאה בין רכבת הרים לרכבת שדים. אחרי ההפסד הכמעט משפיל במילאנו בא הניצחון בווילרבאן, שלווה באופן מיידי בהפסד לגלבוע/גליל, ואז הגיע המשחק מול היוונים שהמחיש את כל ההתרחשות כולה, בין פסגות לעמקים, בין עליות לירידות.

ג'יימס נאנלי הוא האיש שבאמצעותו אפשר להמחיש את השדרוג שמכבי תל אביב כן ביצעה העונה. הוא האיש שדרכו אפשר לחוש בפוטנציאל הטמון בקבוצה הנוכחית, זו שרוצה לשנות משהו ולהצליח היכן שכשלה בשנים האחרונות. הוא לא רק הסמול פורוורד האמיתי היחיד בצהוב מאז ימי דווין סמית', אלא שחקן הרכש הכי ותיק ומנוסה במונחים אירופיים שהצטרף הקיץ. למרות מעמדו הרם בהיררכיה, שהולך ומתבסס משבוע לשבוע, נאנלי מוכיח גם את יכולתו לעלות מהספסל ולסובב בעצמו את חץ המומנטום.

בשבוע שעבר הוא נכנס כמחליף, קלע 25 נקודות, והיה רחוק עוד אחת משיא הקריירה שלו ביורוליג; אתמול החליט ספרופולוס להפעיל אותו כסקנד גארד, להשתמש ביתרון הגובה ולקחת שומרים נמוכים ממנו לטיולי גב לסל. כל עוד עשה זאת, נאנלי הצליח והקבוצה כולה נהנתה.

בדקות הראשונות למשחק התעקש סקוטי ווילבקין לקחת שלשה ועוד שלשה (ועוד שלשה), ולהשלים רצף של 0 מ-14 מחוץ לקשת בעשרת הימים האחרונים. בצעד די נדיר, הוא היה הראשון לרדת לספסל, והוחלף בידי נאנלי. ההרכב הגבוה הזה, כשלעמדה מספר 3 חוזר אנג'לו קלויארו כעוף החול, עשה את העבודה בצורה מושלמת.

כמה מושלמת? במחצית הראשונה, כל עוד נאנלי היה על המגרש, ניצחה מכבי 16:30. הוא קלע את רוב נקודותיה (16), בדיוק כמו על שחקני היריבה; להפסקה ירד האמריקאי עם מדד 24, גבוה בכמעט 50% מזה של פנאתינייקוס כולה ביחד. גם ברבע השלישי, אף שאיבד מהדומיננטיות, נאנלי תיפקד כגארד ויצר מיסמץ' נגד הקו האחורי של הירוקים. כשירד לספסל, לוח התוצאות הורה על 37:55, שלא רמז על העתיד לבוא.

חזרו לכדורסל העמדות השגרתי, ולמעשה איבדו את הערך המוסף שלהם. ווילבקין מול נדוביץ' (צילום: דני מרון)

3. אויבו של המושלם

אויבו של המושלם הוא ניהול המשחק של ספרופולוס, וגם ערב כל כך טוב של נאנלי כמעט נבלע בחסות דקות השיתוק והשתיקה הדי קבועות של מכבי, שהפעם הגיעו בתזמון אומלל משהו ברבע הרביעי. הפורוורד הוחזר לעמדת הפורוורד, הצהובים חזרו לשחק את כדורסל העמדות השגרתי, ולמעשה איבדו את הערך המוסף שלהם.

ווילבקין שוב קלע מחצית מנקודותיה של הקבוצה בעשר הדקות האחרונות (ואיך אפשר לבוא אליו בטענות, כשהוא חתום על שלוש קליעות העונשין שדאגו להשאיר את הניצחון בתל אביב). גם צמד הסקוררים בירוק - דריל מייקון את נמאניה נדוביץ' - לא נתקל בשומר גבוה, או שומר בכלל, וכמעט באין מפריע חיבר 22 נקודות ברבע האחרון (לעומת שמונה בשלושת הרבעים הראשונים).

הקאמבק של פאו אולי נראה ונשמע הרואי, אבל הוא לא נבע מגאונות טקטית של דימיטריס פריפטיס, אלא בסך הכול מניצול מצ'אפ נוח יותר ובעיקר מקפיצה עצומה באחוזי הקליעה לשלוש. היוונים, באיחור אופנתי, נזכרו להפעיל את כפתור הלחץ על כל המגרש, וספרופולוס נמנע מלהגיב. הוא השאיר על הפרקט רכז אחד בלבד. למכבי תל אביב זה הספיק, בקושי. 16 שניות לסיום, דווקא אז, קטע ווילבקין רצף של 31 מ-31 מהקו, והותיר ליריבה תקווה לנצח. בסוף, התקווה הזאת נגוזה.

אם זה מצב המועדון, אולי מוטב לו שהועזב. עודד קטש (צילום: אתר רשמי, מתוך הטוויטר של פנאתינייקוס)

4. הבן מחסל במו ידיו את מפעל החיים של אביו

המשחק אמש הדגים עד כמה רחוקים שני מועדוני הפאר הללו מימי התהילה. בין 2000 ל-2011 שיחקו מכבי ופנאתינייקוס חמש פעמים זו מול זו בפיינל פור, אבל מאז הן חזרו למעמד הזה רק פעם אחת, בנפרד. והצרות של הצהובים - איך להתמודד עם הדומיננטיות של כוכב אחד, כיצד לנהל רוטציה עם שלושה סנטרים זרים ומה אפשר לעשות כדי לא לפספס את הרכבת לפלייאוף - הן צרות של עשירים.

פאו נמצאת בנקודת שבר לא פשוטה. ההידרדרות במעמדו של המועדון החלה לפני כמעט עשור, כשהשליטה עברה לדימיטריס ינאקפולוס מידי אביו ודודו, ובאפקט מיידי עזבו ז'ליקו אוברדוביץ' ודימיטריס איטודיס. הבעלים הקפריזי לא הצליח להחזיר את הקבוצה לפיינל פור, אבל שמר עליה בצמרת האירופית; גם לאחר שהיורוליג עברה למודל המאתגר של הליגה, היוונים דורגו תמיד איפשהו בין המקום הרביעי לשישי, ועד לעונה שעברה לא החמיצו הופעה בסדרות רבע הגמר.

אלא שבינתיים הפכה אלופת אירופה לשעבר לבת ערובה של ינאקופולוס ג'וניור. הוא הודיע על העמדת המועדון למכירה, אבל שנה וחצי חלפו - ומכירה אין; בינתיים, כשהבעלות עדיין בידיו, בחר איש העסקים היווני להתעלם מהמציאות, לסגור את הברז ולהותיר את האימפריה בירוק עם התקציב הנמוך ביותר ביורוליג, וללא סיכוי ממשי להצליח.

לפני שיחסל במו ידיו את מפעל החיים של אבותיו - ולשם הוא צועד, אם עוד לא הבין - ינאקופולוס יצטרך לקבל החלטה: או שיעביר את המועדון לידי רוכש אחר, כפי שהבטיח; או שיישאר, ולפחות עד המכירה ישוב להזרים כספים כדי להעמיד קבוצה תחרותית.

ההתרסקות של פנאתינייקוס מהעונה שעברה עומדת לחזור העונה, בשני הבדלים: הקהל הקולני והדעתני שב ליציעים, ואולימפיאקוס חזרה - רעבה ומאיימת מתמיד - לליגה הראשונה. שני המרכיבים האלה, לצד התמונות העגומות על הפרקט, מבטיחים רעש, עשן ופיצוצים באואקה, והפעם לא במובן החיובי.

ובעצם, אם המועדון מתקרב גם כך אל פני התהום, ייתכן שהיוונים עשו טובה גדולה לעודד קטש כשהחליטו לוותר עליו בקיץ, אף שעמד במטרות שהוצבו בפניו. בתנאים הקיימים, מתחיל גם פריפטיס להבין, המאמן אינו הבעיה וגם לא יכול להיות הפתרון - וסיכויי הצלחתו פוחתים מיום ליום.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully