לשבור את הסטיגמות

לא פשוט להיות רוני לוי בהפועל באר שבע. כנראה שכל עוד אלונה ברקת תעמוד בראש המועדון, תתקצב אותו ביד נדיבה ותסמן את האליפות כמטרה, יהיה קשה לכל מאמן. הזיכרון בבירת הנגב טרי. אפילו שההגמוניה הצפינה לחיפה ועל אף שמיטש גולדהאר עדיין מעמיד את התקציב הגבוה בליגת העל, האוהדים של הפועל באר שבע דורשים להיות במקום הראשון. לחזור לשלוש השנים הזוהרות תחת ברק בכר.

גם בכר עצמו כבר לא ליקק דבש בחודשיו האחרונים בבית האדום. גם הוא כנראה הבין שהשושלת הסתיימה ברגע שטוני וואקמה, אליניב ברדה, מאור מליקסון ואובידיו הובאן סיימו. הפרידה ההדדית בין בכר לברקת סימנה תום עידן. שניהם הפנימו שההווה לא יהיה דומה לעבר ושהעתיד המשותף כבר לא רלוונטי.

אחרי בכר הגיע יוסי אבוקסיס. הגם שהוביל את הפועל באר שבע לזכייה בגביע המדינה ואפילו שהוליך את המועדון להשתתפות מכניסת 20 מיליון שקל בליגה האירופית, קרדיט רב לא ניתן לו. אמרו עליו שהכדורגל שלו לא מתאים למועדון כמו הפועל באר שבע וששיטת שלושת הבלמים המוכרת שלו, מחזיקה רק במועדונים קטנים. אבוקסיס סומן על ידי ההמון כמי שלא יכול להביא את הפועל באר שבע לימי התהילה. כשזה עלה גם לכיוון אלונה ברקת, הוא החליט בעצמו לקחת את הרגליים ולעזוב. למשבצת המאמן נחת רוני לוי.

מראש הגיע רוני לוי להפועל באר שבע מעמדה קצת אחורית. ברזומה שלו שק של תארים, מעברים למועדונים מעבר לים, מועמדויות לכאן ולשם. אבל יש גם כישלונות שנצרבו בתודעה, בעיקר אצל אלה שהוא לא בא להם טוב בגרון. חלקם עובדים בתקשורת. פעם, לפני עידן מיטש גולדהאר, מאמנים היו מתרסקים במכבי תל אביב מגודל הציפיות. זה קרה גם במכבי חיפה עד העונה שעברה. הלחץ לאליפות גמר את כולם. לפונקציה הזו נכנסה הפועל באר שבע, כל שכן בקיץ כזה שעושים מסע רכש. מי זוכר שאלה שבאו החליפו אחרים שעזבו? מי זוכר שבעונה שעברה זו הייתה הפועל ז'וזואה באר שבע ושרק על השחרור המוצדק מהתלות בו, צריך זמן וחבלי הסתגלות? רוני לוי היה אולי רוצה 100 ימי חסד, אבל הוא גילה שסופרים לו אותם כבר מהעונה שעברה.

הפועל באר שבע פתחה את העונה בצורה סבירה, בטח ביחס לשגעון שאוחז כרגע בטבלת ליגת העל. מכבי תל אביב ומכבי חיפה השיגו רק 4 נקודות מתוך 9. הפועל נוף הגליל מובילה את הטבלה. הפתעת העונה שעברה מ.ס. אשדוד עוד לא השיגה נקודה. להפועל באר שבע יש 5 נקודות מתוך 9 אפשריות אחרי שני משחקי חוץ ואחד בטרנר. את בית"ר ירושלים ניצחה במחזור הראשון במשחק שתמיד היווה מוקש בטדי, אבל שתי תוצאות התיקו האחרונות שוב הולידו לחץ מוגזם מסביב.

בפורומים השונים של הרשתות החברתיות, שהחליפו מזמן את פרלמנט בתי הקפה של ימי שישי ואמצע השבוע, האוהדים לא נותנים אמון. שם בטוחים כבר עתה שעוד עונה תיזרק לפח ההיסטוריה. הרבה כבר החליטו, אחרי כמה משחקים בלבד, שאין שום סיכוי לזכות באליפות העונה. את הראש של לוי שמו במרכז המטרה.

רק לפני קצת יותר מחודש, באמצע אוגוסט, הדברים נראו ורודים יותר. הפועל באר שבע הייתה אחרי חמישה ניצחונות - בגביע הטוטו (מפגש האירופיות) על מ.ס. אשדוד ובמוקדמות הקונפרנס ליג על ארדה הבולגרית ושלונסק ורוצלאב הפולנית. בשני משחקי הבית מול ארדה וורוצלאב כבשה הפועל באר שבע שמונה שערים. אף אחד לא דיבר על כדורגל דפנסיבי.

ואז הגיע המפגש מול אנורתוזיס פמגוסטה ושינה הרבה. בטרנר שיחקה הפועל באר שבע כדורגל טוב, אבל לא הצליחה לנצח. היו רבים שטעו לחשוב שבגומלין בקפריסין יהיה קל לעבור, אבל שוב נוטים כאן לזלזל בליגה מהאי השכן ובאר שבע חזרה הביתה עם שלישייה. ההתאוששות בטדי הייתה מהירה ומעוררת כבוד עם ניצחון חוץ, אבל אז הגיע התיקו מול הפועל חדרה אחרי פיגור בן שני שערים ושוב טרף הכול. רוני לוי הבין שוב שקרדיט לא יהיה לו, במיוחד שברקת הנחיתה לקינוח את ניקיטה רוקאביציה. אחרי הרכש האחרון, מלך שערי הליגה כאן, אין כבר הנחות.

אלה הולכים להיות 12 ימים מאוד מלחיצים בהפועל באר שבע. סוג של מאני טיים כבר בחגי תשרי. הערב (רביעי) זה מתחיל עם גמר גביע הטוטו באצטדיון בנתניה, אליו יתנקזו אלפי אוהדי מכבי חיפה, בשבת מגיעה מכבי תל אביב לטרנר עם ביטחון עצמי אחרי הניצחון היוקרתי שלה על האלופה, ולאחר מכן תצא באר שבע לחיפה לקנח עם עוד מפגש מול הפייבוריטית לאליפות שנייה ברציפות. מה שנקרא, אי אפשר להתחמק מהרצף שיכול לקחת את הפועל באר שבע לשני כיוונים נגדיים לחלוטין.

אם רוקאביציה היה בכושר משחק מלא ואם שגיב יחזקאל היה כשיר, סביר להניח שרוני לוי היה יותר רגוע לקראת המבחן. אבל המציאות היא אחרת ואיתה הוא יצטרך להתמודד.