לא סמל, אבל גם לא עוד שחקן: על הפרידה בין עידן ורד לבית"ר ירושלים

1. העזיבה של עידן ורד את בית"ר ירושלים והמעבר להפועל תל אביב יצרו הרבה מחלוקות בקרב אוהדי בית"ר ירושלים. שוב עלתה שאלת הסמל, הזהות ושאר הכינויים המודבקים לשחקנים שיש להם חיבור למועדון.

אז נכון, אנחנו בעידן שאין בו באמת סמלים, אך עדיין, ישנם שחקנים שרמת הזהות שלהם מול הקהל והמעמד במועדון שונים מאחרים, כאלה שמגיע להם יחס קצת אחר. יחס שמאפשר להם להישאר במועדון גם אם הם לא בשיאם הם צריכים להישאר במועדון. גם אם לא יהיו שחקני הרכב, אך יתרמו למועדון ברבדים נוספים ואולי אף ימשיכו בתפקיד ניהולי לאחר הקריירה.

לו היה מדובר רק בעידן ורד אפשר היה עוד להתווכח, אך בבית"ר של חוגג זה שיטתי - זה המקרה השני רק השנה. ורד, כמו דן איינבינדר, היה מוכן לוותר על הרבה מאוד כסף כדי להישאר בבית"ר, אך אפילו לא היו מוכנים לדבר איתם. איינבינדר הציע לקצץ, בבית"ר הודיעו שהוא לא בתכניות המקצועיות, ורד הפעיל כל לינק אפשרי לחוגג בחודשיים האחרונים, היה מוכן לשחק בבית"ר בסכומים נמוכים, ואפילו הצעה לא הונחה על הפרק, גם לא הזמנה לשיחת הבהרה.

2. למה ורד לא הוזמן לשיחה? זה לא קשור ליכולות הכספיות של בית"ר או למאמן שיגיע, אלא רק לחשיבה של חוגג. באותה מסיבת עיתונאים במרץ אמר חוגג: "דיברתי עם עידן ורד וביקשתי ממנו להמשיך איתנו. הבנתי את זה נגד אשדוד כשהוא איבד כדור, קם על הרגליים, רץ, עשה גליץ', חילץ את הכדור, התקדם ומסר לירדן שועה שכבש. זה רגע שמסמל את מה שבית"ר ירושלים צריכה להיות - לחימה ללא פשרות גם כשמפסידים. זה מבחינתי קפטן אמיתי ואני שמח לראות שהוא לאחרונה גם נראה טוב יותר אחרי תקופה לא פשוטה".

ראשית, אם ורד היה צריך להמשיך, הייתה צריכה להיות החלטת מועדון לגבי התרומה השנתית שלו כשחקן, קפטן ובעל מעמד מסוים, גם ברמה של שחקן סגל ולא שחקן מוביל, ולא ברמה של גליץ' לכאן או לכאן. האמירה הזאת הייתה הזויה ולכן היא גם הפכה ללא רלוונטית מהר מאוד. כי חוגג יודע את האמת - הוא לא באמת רצה את ורד. בשלב מאוד מוקדם של העונה אלירן עטר וורד היו מושא לביקורת מצדו, כאשר הדבר המשמעותי ביותר עבורו היה דקות לנכסים שלו - מיכאל אוחנה, מתאוסיניו והחל מינואר גם מרקו ינקוביץ'.

זאת זכותו של הבעלים, אבל הוא פשוט היה צריך להגיד את זה ולא לתת לדברים להתגלגל ולוורד להתבוסס בעצביו בציפייה ברורה שאוטוטו מציעים לו חוזה, מאוד פשוט. אם חוגג לא היה מייצר אצל ורד ציפייה באותה שיחת טלפון ולאחר מכן במסיבת העיתונאים, הוא לא היה חייב לורד שום דבר, אך לאחר אותה מסיבת עיתונאים זה כבר היה לשחק עם הראש והנפש של השחקן וזה לא ראוי.

3. אוהדי בית"ר כועסים על שחקנים שנזרקים, אבל הולכים להפועל תל אביב. החשיבה צריכה להיות הפוכה - להבין את רמת האנטגוניזם אליה הביא אותם המועדון שגרמה להם לעשות את המעבר הזה. בעסקת המעבר של גילי ורמוט למכבי תל אביב, ג'ורדי קרויף רצה להעביר את איינבינדר להפועל תל אביב והוא סירב, זה היה נראה לו בלתי סביר. גם כשהפועל תל אביב גיששה עם ורד כבר לפני חודש וחצי זה לא נראה לו הגיוני בשלב הראשון, אך איכשהו בית"ר הצליחה לייצר אצל שניהם כל כך הרבה תסכול, שהמחויבות ירדה לאפס.

בשורה התחתונה, נאה דורש נאה מקיים. אף אחד מאותם האוהדים לא נלחם על אותם השחקנים, אז איזו מחויבות צריכה להיות להם כלפי הקהל? אחרי שנזרקו, השחקנים עושים את שיקולי הקריירה והאפשרויות מצומצמות. זה לא שמכבי חיפה או מכבי תל אביב מחכות, למעשה זאת ההזדמנות האחרונה לשחק בקבוצה עם קהל גדול ולהישאר בטופ של הכדורגל, הדרייב הכי גדול שלהם במקצוע. לצפות משחקנים לא לפגוע ברגשות הקהל ולעבור למכבי פתח תקוה או אשדוד באווירת רדיוס זה לא הוגן, זה לבקש מהם להתחיל ולסיים את הקריירה וזו בקשה גדולה מדי לכאלה שהמועדון זה עתה סיים את הפרק שלהם בצורה לא מכובדת, בזמן שאף אוהד לא פצה פה.