יש לי בטלפון אפליקציית תוצאות כדורגל טובה בשם Fotmob, בה אפשר לבחור את הליגות שמעניינות אותך ואז לסדר את כל המשחקים לפי השעות שלהם.
ככה למשל, אני יודע שבשבת הקרובה לא אשב ב-14:30 לצפות ב-90 דקות של ליברפול המתוסכלת מהעונה הזו מול ניוקאסל מקרקעית הפרמיירליג. אחר כך, ב-16:30, לא אמשיך לעוד 90 דקות בהן מיינץ מתחתית הבונדסליגה תנסה להימנע מתבוסה ביתית נגד באיירן, שמטיילת לעוד אליפות. ב-22:00 יש ריאל נגד בטיס, שנמצאת בקרב מרגש על המקום בליגה האירופית. נחמד, אבל 90 דקות, ב-22:00, בשביל ריאל - בטיס, זה לא הכי ריאלי...
האמת? הסיכוי היחיד שאשב לראות משחק מלא כלשהו בשבת הוא המפגש בין הפועל תל אביב החלשה לבית"ר ירושלים החלשה לא פחות. למה? אין היגיון, אבל כמו מאות אלפים פה, כדורגל ישראלי הוא התמכרות שנובעת מרגש טהור וטוטאלי ולא מהיגיון.
השנה, בשלב הבתים של ליגת האלופות, נאלצה באיירן לבזבז את הזמן שלה מול לוקומוטיב מוסקבה ורד בול זלצבורג. מנצ'סטר סיטי פגשה את מארסיי, שמנסה לסיים חמישית בליגה הצרפתית. ליברפול "נאבקה" במיטיולנד, צ'לסי בראן וקרסנודאר ויובה ובארסה פגשו את פרנצווארוש.
ברור, עבור כל אחת מאותן יריבות נחותות, צמד המשחקים המדובר היה מרגש וחלומי, ואלו ססמאות נהדרות, אם אתם מעוניינים לצפות בכדורגל של 1971 או אולי 1921. בתכלס, כמעט בכל אחד מהמפגשים הללו, בדומה למשחקי השבת הקרובה בליגות הבכירות של אירופה, הרייטינג היה נמוך יחסית וכך גם רמת העניין.
בדיוק כמו שאותם גופי כדורגל כמו פיפ"א ואופ"א, שמוצאים אתם עצמם נעמדים עכשיו על הרגליים האחוריות ומבטיחים להשיב מלחמה לאימפריות המורדות, הבינו עם ליגת האומות - התחרות חייבת להיות כמה שיותר שווה.
אחרת, כמו שאנחנו רואים בשלב הבתים של ליגת האלופות בכל שנה, פחות ופחות אנשים יטריחו את עצמם לצפות ב-2021 במשחק כדורגל שלם וכפועל יוצא מכך, גם פחות ופחות חברות יהיו מוכנות לשלם מיליארדים על פרסום.
אם בשבת הקרובה הייתם מקבלים את בארסה נגד אינטר, יובה מול פריס סן ז'רמן, באיירן נגד ליברפול וריאל מדריד מול סיטי - כולכם הייתם יושבים לראות. וגם אם היינו במחזור ה-15 מתוך 18 של הסופר ליג המוצעת, וחלק מהמשחקים הללו כבר היו לפרוטוקול, עדיין היו להם יותר צופים ממשחק ליגה מקומי ממוצע לקראת סוף העונה. ורק תחשבו על המשחקים שכן קובעים, בין הקבוצות הטובות בעולם.
אפשר לכעוס, אפשר לרקוע ברגליים, אפשר לקשקש על רומנטיקה ותחרותיות, אבל כולנו ויתרנו על כל אלה מזמן, לטובת מפלצות שיכולות לקנות במקביל את ניימאר ואמבפה, או את רונאלדו (המקורי), פיגו, זידאן ובקהאם. אנחנו מקבלים מדי שבוע את הקבוצות הכי טובות שנראו בענף, פשוט כי הן הבינו שכלום לא יכול לעצור אותן מלאסוף את כל הכישרונות אליהם.
אז למה לבזבז את הזמן של הכישרונות הללו במשחקים מיותרים נגד אנדורה בנבחרת או נגד אלצ'ה בליגה, אם אפשר לנצל כל שנייה שלהם במפגשים ישירים ומדהימים? כאמור, ברור שלא תמיד תהיה רמה אחידה אפילו בסופר ליג ולא כל משחק בין בארסה לסיטי יהיה בלתי נשכח, אבל נקודת המוצא היא כבר הרבה יותר גבוהה מכל דבר שיש לנו כרגע. בדיוק כמו ההבדל בין משחק עונה סדירה ב-NBA, לעומת כמעט כל מפגש בין קבוצת NBA ליריבה אירופאית, נחותה משמעותית.
אבל מה יהיה על הליגות המקומיות, הם שואלים. ובכן, בתור התחלה, המטרה של הסופר ליג היא להמשיך במקביל לשחק בליגה המקומית ורק להיכנס באופ"א ובמתכונת הצ'מפיונס. אבל בואו נצא מנקודת הנחה שאופ"א לא יכולה להרשות את זה והיא תחליט להרחיק את המורדות מהמפעלים המקומיים.
פתאום, לאוהד של סביליה, בילבאו, לברקוזן, ווסטהאם או פיורנטינה ייפתח אפיק חדש לזכייה באליפות. גם אם רמת הליגה באופן כללי תרד, הרי שרמת ההתעניינות המקומית תעלה משמעותית במצב כזה (אהלן כדורגל ישראלי).
לא מאמינים? תראו איזה טירוף מתחולל בכדורסל הישראלי סביב אירוח של כל מיני פיינל פורים או פיינל אייטים במפעלים שאף אחד לא מכיר או מדבר עליהם, כמו ליגת האלופות של פיב"א במקרה הפחות קיצוני והיורופקאפ במקרה היותר קיצוני. כשחולוניה, נס ציונה או בשנים קודמות הפועל ירושלים מריחות צ'אנס לתואר, כל השאר נדחק הצידה, גם אם השאירו אותן מחוץ ליורוליג הסגורה (שם הרמה השתפרה באופן קיצוני מאז המהפכה).
בסופו של דבר, ענקיות היבשת לא יכולות להשאיר שום דבר ליד המקרה בסכומים שהן מגלגלות, סכומים שכולנו שותפים להם ברכישת מרצ'נדייז, כרטיסים למשחקים או מנוי לצ'רלטון, וכולנו נהנים מהם, בעיקר כשמגיעים רגעי ההכרעה של ליגת האלופות.
כשיונייטד או ריאל בונות תכנית עסקית חמש שנים קדימה, הן לוקחות בחשבון הכנסה קבועה שתגיע אליהן ממשחקי הענק באירופה ובמקרה של נפילה, אפילו לעונה אחת (יונייטד נשארה מחוץ לצ'מפיונס פעמיים בעשור האחרון, יובנטוס וליברפול עלולות לפספס השנה), המכה הכלכלית יכולה להיות עצומה.
ההצלחה האדירה של הליגות האמריקאיות, כמו ה-NBA ובעיקר ה-NFL, מהן מגיעים לא מעט מבעלי קבוצות הכדורגל הבכירות באירופה, לא השאירה יותר מדי ברירות ולא היה ספק שמהלך כזה אכן יגיע. הסופר ליג תאפשר לקבוצות הבכירות ביבשת לתכנן ברוגע ובצורה שפויה יותר את עתידן, בלי לחץ מעונה אחת רעה בגלל קורונה, פציעות או השד יודע מה. הוא ייתן לכדורגל יציבות בצמרת, ועניין מוגבר בתחתית והוא יושיב אותי לראות 90 דקות מדי שבת. מה רע?