60 הדקות הראשונות של מכבי תל אביב היו מהטובות ביותר שלה העונה, בטח ובטח בחודש האחרון. במשחקים האחרונים ירדה האלופה פעמיים בפיגור להפסקה. פעם אחת, מול הפועל באר שבע, היא דווקא סיימה את המחצית הראשונה ביתרון, אחרי שהציגה כדורגל מזעזע. הפעם הכול עבד לפי הספר - ההתקפה תקתקה, ההגנה בלמה, רק הכדורים היו אלה שסירבו להיכנס.
0:1, מה לעשות, הוא יתרון שביר מדי, במיוחד כשליריבה שלך קוראים מכבי פתח תקוה. הגול של ליאל עבדה הוציא את כל הרוח ממפרשי בלומפילד. המחליפים של פטריק ואן לוון לא נכנסו טוב למשחק ולא תרמו דבר כדי לשבור את השוויון. המומנטום וכיווצי השרירים עבדו עם האורחים. זה נראה אחד לאחד כמו המשחק ההוא, מלפני שבוע בסך הכול, באצטדיון בחיפה. כל זאת, עד שבאה "התקפת המשולש" - הגבהה של אילון אלמוג, הורדה של איתי שכטר - וטאץ' מדהים של אדוארדו גררו.
השער הזכיר לי מהלך מפתח אחר בסיטואציה דומה מאותו אזור על סף הרחבה - הבומבה של ערן זהבי לרשת מכבי חיפה בפלייאוף של עונת 2014/15, טיל שפיצח את הרשת של ולדימיר סטויקוביץ' ופילס את דרכה של מכבי תל אביב לטרבל. ההבדל הוא שגררו לא בעט בומבה - הוא ויתר על עוצמה לטובת דיוק. זו הייתה אמנות צרופה, מגע קסם שהסתיים בחיבורים של אריק ינקו. אפשר להתווכח אם השוער יכול היה לקחת, אי אפשר שלא להתפעם מכמות הטכניקה שהייתה גלומה בגול הזה.
ואן לוון מכיר היטב את מחלקת הנוער של מכבי תל אביב. הוא מלווה אותה כבר כמעט חמש שנים. את גררו הוא קלט מיומו הראשון במועדון. אתמול החלוץ היה מתופקד על הקו. לקראת הסיום, ההולנדי החליט שממנו יגיע השינוי והסיט אותו לאמצע. זה נגמר בצמד.
לא גררו הוא הסיפור פה וגם לא ואן לוון. מה שקרה אמש בבלומפילד, הגול הקסום הזה, הוא התגשמות חזונו של מיטש גולדהאר. כמעט 30 מיליון שקל בשנה הוא משקיע במחלקת הנוער של המועדון, אבל כדי שמחלקת נוער תספק את הסחורה, על מנת ששחקנים יתפתחו, צריך מאמן שיפתח אותם בנוער ואחד שיעזור להם להיקלט נכון בבוגרים. ואן לוון גידל בנוער וכעת הוא גם מכוון בקבוצה הבוגרת, מרים קרן ורץ לנגוח. כמה חשוב לקבוצה מישהו שמכיר היטב את הסגל שלו ויכול לנצח את מכבי פתח תקוה פעמיים בזכות שחקנים שעברו דרכו - פעם אחת עדן קארצב, פעם אחרת גררו.
עוד בוואלה!
המשחק הזה היה גם הצהרה כלפי מכבי חיפה. המצב של הירוקים לפני שבוע מול מכבי פתח תקווה היה דומה מאוד. הקבוצה של גיא לוזון עלתה טוב יותר למחצית השנייה, השוותה וסגרה את השער. הפעם מכבי תל אביב הייתה טובה יותר, גם אחרי ההפסקה, אבל איבדה את הראש בעקבות הגול שספגה. המשחק הלך לכיוון חוסר הכרעה, אפילו ב-1:2 כמעט נכתב עליו תיקו. ובכל זאת, מכבי תל אביב, אחרי שני איקסים בשלושה משחקים, הצליחה במקום שבו הירוקים נכשלו - היא יצאה מנצחת.
יש עדיין מספיק נקודות בקופה, אבל אם מכבי חיפה לא תנצח באשדוד, הפער יעמוד על 3 או 4 נקודות. זה כבר משמעותי. המשחק הערב הוא ההזדמנות האחרונה כמעט של ברק בכר ושחקניו להוכיח שהם בכל זאת קורצו מחומר אחר. אחרי שלא הצליחו להכריע את מכבי פתח תקוה ומכבי תל אביב, הם נקלעו למצב של אין ברירה. ניצחון באשדוד, לא בדיוק המגרש שאליו אתה רוצה להגיע כשהאליפות מונחת על הכף, יגרום להסטת המבט הירוק לכיוון האלופה השחצנית והגאה, עם קריצה נגדית לכיוונה שמשמעותה ארבע מילים: "אתם לא מפחידים אותנו".
לאוהדי כדורגל אין, ברגע הנתון של הבקעה, ספיגה או פסילת שער של קבוצתם, שום דבר מלבד הקבוצה שלהם - לא משפחה, לא עבודה, לא תחביבים. רק הם ושבריר השנייה הזה שבו הכדור מפרפר ברשת. בתחילת מרץ, כששער השוויון של חאתם עבד אלחמיד לרשת הפועל תל אביב בזמן הפציעות נפסל, הרבה אוהדים של הפועל באר שבע תפסו את הראש והתמלאו בתחושות כואבות. אחד מהם הלך קצת רחוק מדי.
איש הקריאייטיב מתן חלק פרסם בפייסבוק פוסט פוגעני במיוחד נגד שופט המשחק דניאל בר נתן. את הטעות שלו הוא הבין כעבור 20 דקות והסיר את הסטטוס, אבל 20 דקות הן נצח במרחב האינטרנטי. צילום המסך עשה כנפיים והגיע, מן הסתם, גם לבר נתן. השופט החל בהליכי הגשת תביעה נגד לשון הרע. לו היה העניין מגיע לבית המשפט ואפילו לגישור, הוא היה זוכה ללא עוררין. זה באמת היה פוסט מחריד.
חלק, כאמור, הבין שעשה שגיאה עצומה. ביום רביעי, יום השואה, פרסם בטוויטר סדרת ציוצי התנצלות. עד כאן, סיפור די שגרתי בשנים האחרונות של אדם מהישוב שתוקף מילולית דמות ציבורית והעניין מאיים להגיע למישור המשפטי. לו הייתה ההתנצלות של חלק רגילה, לקונית, כמתבקש וכמתחייב מהסכם פשרה כזה או אחר, זה גם לא היה סיפור שמוצא את דרכו לטור הזה. אבל ההתנצלות שלו לא הייתה רגילה. היא הייתה שונה - כנה, אמיצה, נטולת מסכות ובעיקר באה להעביר מסר.
"הקו הדק שבין הומור לכתיבה מרושעת נחצה ופשוט התנהגתי בצורה לא סבבה לאדם שלא עשה לי כלום ומעולם לא נפגשנו", כתב חלק בעיקרי הציוץ, אותו תוכלו לקרוא למטה בשלמותו, "בתור פגוע נפש, נכה צה"ל מתמודד PTSD, אני יודע מה זה להרגיש רע מבפנים. וככה בדיוק גרמתי לו להרגיש. במשך חודש כאב לי הלב על זה שגרמתי לבן אדם להרגיש ככה. אני עומד כאן קבל עם ופייסבוק\טוויטר ומתנצל מעומק נשמתי על המילים האלו ועל הפגיעה בדניאל ולהודות לו על שהחליט לא לתבוע אותי ולקבל את ההתנצלות שלי. יצאת אחלה גבר שבעולם! סליחה, סליחה, סליחה אלף פעמים. בלי אגו, בלי פוזה, בלי בלבולי מוח - פשוט סליחה".
בהמשך חלק ציין כי אחרי שנים של התעלמות ומניעה החליט לטפל בפוסט טראומה. הוא לקח אחריות ישירה ומלאה על המעשה. החרטה לא נפלה על אוזניים ערלות.
שופטי כדורגל חשופים למידה עצומה של ביקורת. הם חיים עם קללות, עם עלבונות, עם איומים. כמעט אפשר לומר שזה אחד התנאים בבחירת המקצוע - לדעת לפתח עור של פיל ולעמוד בפני הרים של רפש. אלא שכאן היה הרבה יותר מ"שופט, יא מניאק". חלק הבין שהגבול נחצה. בעצם פרסום ההתנצלות הוא מקווה שגם אתם תבינו. מותר לבקר אנשי מקצוע ברמות הנסבלות והמקובלות, מותר ברמת הנסבל לעשות את זה אפילו קצת יותר מלוכלך מ"ביקורת". ועדיין, חשוב תמיד לזכור כי הדמויות במגרש הן אנשים בשר ודם.
באשר לבר נתן, אחרי אין ספור החלטות, חלקן טובות ואחרות פחות, על המגרש, הוא היה צריך לפסוק הפעם מחוצה לו. "למרות שהפוסט היה נוראי ומבחינתי חצה כל גבול, מצאתי לנכון לקבל התנצלותו הכנה של מתן לאור החרטה הכנה והעמוקה שהביע, ולא פחות מכך בשל נסיבותיו האישיות המיוחדות של מתן שלא השאירו אותי אדיש", אמר בתגובה, "אני תקווה שלא רק מתן למד את הלקח, אלא שכל אוהדי הכדורגל באשר הם ילמדו. גם לנו השופטים יש גבול לעלבונות, לקללות ולאמירות הבוטות שנאמרות ו/או נכתבות עלינו במדיות השונות".
בסיכומו של עניין, ואם מתרגמים את המקרה לשפת הכדורגל, בר נתן החליט, הלך עצמאית ל-VAR והפך את הפסיקה. לא יהיה זה מוגזם לומר, על דרך החיוב וללא נימה של ציניות, כי מדובר בהחלטת השיפוט החשובה, הנכונה והיפה ביותר שלו העונה.