ביום שבת (22:00, ערוץ 50) יעלה ליאו מסי לקלאסיקו מספר 45 בחייו, וישווה את שיא ההופעות במשחק החשוב בספרד אשר שייך לסרחיו ראמוס. יהיה זה עוד פרק חשוב בתולדות המאבק ההיסטורי, וזה הזמן להיזכר בקלאסיקו הראשון של הפרעוש. היה זה המשחק היחיד נגד זינדין זידאן, אותו אימלל והשפיל על הדשא בסנטיאגו ברנבאו. היה זה ערב מכונן עבורו - הערב שביסס את מעמדו ככוכב עולה בקנה מידה עולמי והגדיר במידה לא מבוטלת את המשך הקריירה שלו. אז, כשהוא נוטל חלק חשוב בניצחון 0:3 במגרשה של היריבה המושבעת, הוכיח מסי שהוא קורץ מחומר של אלופים.
זה קרה ב-19 בנובמבר 2005. בעונה הקודמת הסתפק הנער הארגנטיני בשבע הופעות ליגה קצרצרות כמחליף, אבל ההמולה סביבו החלה להתפתח במהירות מסחררת בקיץ. ביוני, ביום הולדתו ה-18, החתימה אותו ברצלונה על חוזה משופר עד 2010, עם סעיף שחרור בגובה 150 מיליון יורו, על מנת להדוף חיזורים מצד הקבוצות הגדולות מאיטליה, ובראשן יובנטוס ואינטר. בספטמבר התברר שזה כבר לא מספיק, וההנהלה הניחה בפני סוכניו חוזה חדש נוסף, אשר לפחות הכפיל לפי הדיווחים את שכרו, והאריך את תוקפו עד 2014. היה זה איתות ברור כי בבארסה רואים בו סופר-סטאר פוטנציאלי, אבל במקביל לוותה תחילת העונה בתסבוכת משפטית.
עוד בוואלה!
את האזרחות הספרדית קיבל הפרעוש רק בספטמבר, ולכן לא השתתף במחזורים הראשונים של העונה, אולם מועדונים מסוימים החליטו להיאבק במעמד החדש שלו. לפי התקנון, רק לשלושה שחקנים מחוץ לאיחוד האירופי היה מותר להיות בסגל, ואת המשבצות האלה איישו בקאמפ נואו רונאלדיניו, סמואל אטו ורפא מארקס. חבייר טבאס, לימים נשיא הליגה הספרדית ששימש אז כיועץ משפטי של אלאבס, החליט לעשות לעצמו יחסי ציבור וטען כי מסי לא רשאי לשחק כלל עד ינואר, מאחר ולא היה אזרח עד לסגירת חלון ההעברות הקודם באוגוסט. דפורטיבו לה קורוניה הצטרפה לתביעה, ולפי ההשערות גם ריאל מדריד פעלה במרץ מאחורי הקלעים על מנת למנוע את שיתופו בקלאסיקו הראשון של העונה. עורכי הדין של קטלונים הצליחו להוכיח את צדקתם ולפסול את הטענות, אך הסאגה נמשכה שבועות ארוכים ופגמה בהכנות.
עד הביקור בסנטיאגו ברנבאו, שולב מסי פעם אחת בלבד בהרכב הפותח בליגה, ב-0:3 הביתי על אוססונה בשלהי אוקטובר. היתה זו תוצאה חשובה אחרי פתיחת עונה מאכזבת, והיא איפשרה לקבוצה של פרנק רייקארד לרשום רצף של ארבעה נצחונות רצופים ולהגיע לקלאסיקו עם יתרון נקודה על ריאל שהספיקה לרשום ארבעה הפסדים שעירערו עד מאוד את מעמדו של המאמן ונדרליי לושמבורגו. את התנופה פיתחה בארסה עם מערך יציב, בו ליהטט לודוביק ג'יולי באגף הימני, ולכן השמועות על הנכונות לזרוק את מסי למים העמוקים במדריד התקבלו בספקנות רבה.
למעשה, גם בריאל לא האמינו שיראו את הפרעוש בהרכב הפותח. קחו, למשל, את הפוסט שנכתב בפורום אוהדים פופולרי של הלבנים וזכה לתהודה: "רייקארד מאמן חכם, ואני משוכנע ב-99 אחוזים שלא יהמר על מסי. אישית, אני מעדיף שיפתח איתו, כי מיצ'ל סלגאדו ורוברטו קרלוס יאיימו עליו ויחסלו אותו כבר בדקה הראשונה. הוא ייבהל וייעלם, כמו כל הצעירים בהופעה הראשונה בקלאסיקו. זה לא קל - אפילו רונאלדו הפנומן נכשל בקלאסיקו הראשון. בקיצור, מסי לא יהיה שם". פרשנים רבים השמיעו דעות דומות, אבל בברצלונה השתכנעו לקראת המשחק כי הארגנטיני דווקא בשל מאוד.
המנהל הספורטיבי צ'יקי בגיריסטיין אמר בשיחות סגורות: "מסי לא יפחד לשחק בברנבאו. הוא תמיד מבקש את הכדור, וזה יהיה נכון גם נגד ריאל". רייקארד החליט ללכת על כל הקופה עם מערך התקפי במיוחד, ולצוות אותו לרונאלדיניו ולאטו. סגן הנשיא אלברט ויסנס הצהיר: "אני מאושר מההחלטה. זהו צעד אמיץ, ונער בן 18 בברנבאו זה לא דבר של מה בכך, אבל אני בטוח שהוא יוכל לתת משחק גדול". מסי עלה עם החולצה מספר 30, מוכן לרשום את שמו בדפי ההיסטוריה. הוא היה מודע היטב לסיכונים, אבל בגיריסטין צדק לחלוטין. לא היה בעיניו חשש. הוא קירקס את הכוכבים המנוסים שמנגד, ולא ראה אותם ממטר. דווקא הם נבהלו ממנו כבר בהתחלה.
בדקה ה-15, היכה מסי בפעם הראשונה. הוא פרץ דרך המרכז, לא ספר את איבן הלגרה שנותר חסר אונים מאחור, וסידר את שער היתרון לאטו. לושמבורגו, שעלה עם הרכב תמוה למדי, הציב את פאבלו גרסיה האורוגוואי כקשר מרכזי בודד, והנחה את הכוכבים היצירתיים - דייויד בקהאם וזידאן - להקדיש תשומת לב רבה להגנה. זה לא עבד, וזיזו שתופקד באופן מובהק באגף השמאלי כדי לגבות את רוברטו קרלוס, נאלץ להתמודד ללא הצלחה עם הזריזות של מסי, הצעיר ממנו ב-15 שנה. הצרפתי איבד במהרה את העשתונות, כפי שנהג לעשות כשחקן בתדירות גבוהה. הוא כיסח את הנער החצוף בבוטות פעמיים במחצית הראשונה, עורר מהומות, ויצא רק בנס ללא ספיגת כרטיסים.
באופן כללי, היתה זו המחצית של מסי. אחרי האסיסט לקמרוני, הוא כבש שער נאה בעצמו בהקפצה לחיבורים מעל ידיו של איקר קסיאס - אך השער נפסל בצדק בגלל נבדל קטן. בחלוף מספר דקות, סחט הכוכב הצעיר הצלה גדול מאיקר הקדוש בתום פריצה סוחפת נוספת, ואחרי ההפסקה עצר אותו שוב השוער הספרדי. צ'אבי חיפש אותו, גם רונאלדיניו פינק אותו במסירות, וקלאסיקו ראשון חיזק מאוד את הבטחון העצמי של ליאו. הוא הראה לכולם, אך בעיקר לעצמו, שהוא מסוגל להתעלות במשחק הגדול מכולם. הוא לא סתם החזיק מעמד נגד גלאקטיקוס, אלא עשה מהם צחוק וגרם להם להכשיל אותו בתדירות גבוהה. רק כך ניתן היה לעצור אותו בערב המהפנט. היה על פניו חיוך קטן ושובב כאשר הוחלף על ידי אנדרס אינייסטה בדקה ה-69.
"מסי היה החלטי בברנבאו למרות שהוא רק בן 18. עם מהירות מסחררת, כדרור מהפנט וחושים מפותחים ליד השער, הוא נמצא שנות אור לפני רוביניו, וכל השוואה ביניהם מגוחכת. בבכורה בברנבאו, הוא לא ספר את רוברטו קרלוס, כפי שרונאלדיניו ביטל את סלגאדו. היה זה משחק סנסציוני, והשילוב עם רונאלדיניו ואטו משובח. השלישיה הזו קרעה את ריאל לגזרים", נכתב בעיתון אלמונדו דפורטיבו.
מאידך, מסי ממש לא היה הכוכב הראשי, וגם זה היה לטובתו. היה זה קלאסיקו שייזכר לתמיד בזכות רונאלדיניו, שהיה אז על גג העולם וסיפק את אחד המשחקים הגדולים בחייו. המחצית השניה היתה כולה של הקוסם הברזילאי, שהבקיע צמד עוצר נשימה, כולל שער מטריף במיוחד שגרם לאוהדי ריאל לקום על רגליהם ולהעניק לו סטנדינג אוביישן. לכן, קיבל מסי המון שבחים בתקשורת, אבל לא את הכותרות הראשיות, וזה בהחלט פעל לטובתו.
היה זה המינון הנכון. אי אפשר לדעת כיצד היתה מתפתחת הקריירה שלו אם היה מוכתר לאיש המשחק כבר בקלאסיקו הראשון בחייו. התקדמות הדרגתית ומדודה רצויה הרבה יותר, ומסי קנה בברנבאו את מקומו בהרכב. הוא המשיך לנגן כינור שני לרונאלדיניו עד תחילת מרץ, כבש שמונה שערים בכל המסגרות, ואז נפצע וגמר את העונה. בארסה דהרה לזכיה באליפות ובליגת האלופות בלעדיו, אבל הוא הרגיש שותף מלא להישג הגדול, בין היתר בזכות ההצגה ההיא בברנבאו.
בעונה שלאחר מכן, במרץ 2007 כבר היה זה קלאסיקו "שלו" בו הבקיע שלושער בתיקו 3:3 דרמטי בקאמפ נואו, ומאז הכל היסטוריה - אבל את טבילת האש הראשונה הוא לא ישכח לעולם. גם זידאן לא ישכח אותה. בשבת הם נפגשים שוב.