בוגדן? נאמן: פלאניץ' הפך לשחקן הכי חשוב של מכבי חיפה

קלישאות, כשמן כן הן - מאוסות, מעצבנות, ממוחזרות, אבל כל זה קורה משום שהן נכונות. למשל, משפט כמו "אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך" או "הטבלה לא משקרת". עם כל השנאה לשחיקה של המונחים הללו, מישהו יכול להתווכח עם מספרים ומיקומים? הרי בסופו של דבר, זהו המדד היחיד שקובע, ובזכותו בלבד ניתן לקבוע שהגיע למכבי חיפה לסיים ראשונה את העונה הסדירה.

אבל גם אם זו השורה התחתונה, שהרי ברור שאם אתה מוביל את הטבלה הגיע לך להיות ראשון, היצמדות כל כך יבשה לסטטיסטיקה עושה עוול עצום למכבי חיפה. לא, למכבי חיפה לא מגיע להיות בראש הטבלה כי "היא לא משקרת" או משום שהבוטום ליין הוא חזות הכול. למכבי חיפה מגיע להוביל מהרבה מאוד סיבות אחרות. כמות הנקודות שלה היא התוצאה, למכבי חיפה מגיע להיות שם בזכות הדרך.

מגיע למכבי חיפה כי היא הובילה את הטבלה כמעט בכל שלבי העונה הסדירה. מגיע לה משום שהיא עמדה בפני משברים לא פשוטים שבעונות קודמות היו ממוטטים אותה. מגיע לה כי אחרי ההפסד ההוא לפני שבועיים למכבי פתח תקווה, זה שנישל אותה מהמקום הראשון, היא קיבלה שוב את השחקנים הכי טובים שלה וזה בא לידי ביטוי במגרש. ולסיום, מגיע לה כי גם בכדורגל אפשר שיהיה קצת צדק פואטי. עכשיו, כשחזר הקהל הירוק, יש לו הזדמנות לראות את הקבוצה שלו במקום הראשון גם בלייב.

אל תטעו, הדעה לפיה למכבי חיפה מגיע אין פירושה שלמכבי תל אביב לא מגיע. במקרה הזה לא מדובר במשחק סכום אפס. מכבי תל אביב עשתה ריצה יפהפייה תחת פטריק ואן לוון, ומתישהו הדהירה הזאת הייתה צריכה להיעצר, אבל עדיין - יש תחושה בלתי מוסברת לכך שמשחק העונה הראשון בפלייאוף צריך להתקיים דווקא בסמי עופר. מבחינת מכבי חיפה - כדי להוכיח שהיא מסוגלת לקבור בבקבוק את השד הצהוב שמתנחל לה בבית כבר שמונה שנים. מבחינת מכבי תל אביב - כדי להראות שכמו אלופה אמיתית, היא ממשיכה לא להתרגש מהצהרת הכוונות הירוקה. וחוץ מזה, 5,000 צופים בחיפה הם הרבה יותר מ-5,000 צופים בפיל הלבן המכונה בלומפילד.

נישאת על כנפי המומנטום, מכבי חיפה תפתח את הפלייאוף מול מכבי פתח תקווה, אותה קבוצה שצבטה אותה בצורה כואבת לפני שבועיים ושמולה התקשתה גם בגביע באמצע השבוע שעבר. מכבי תל אביב תארח את הפועל באר שבע, שנגדה אף פעם לא כיף לה לשחק. לכו תדעו באיזה מצב תיראה הטבלה אחרי המחזור הזה, שעשוי להיות גורלי יותר להמשך אפילו מזה שיגיע אחריו.

חזיזה, אצילי, שרי, רוקאביציה. כל אחד מהשחקנים הללו היה חסר למכבי חיפה במחזורים הקודמים. אצילי היה נוכח-נפקד בחודש הראשון שלו בקבוצה, השאר היו פצועים, מורחקים או חולים ביחד ולחוד. רגע לפני הפלייאוף ברק בכר קיבל את כולם. עכשיו, כשהם בעניינים, נראה שהעסק חזר לעבוד כמו בתחילת העונה.

עם חשיבותם הרבה, שחקן המפתח של מכבי חיפה לקראת הרגעים המכריעים של העונה נמצא בהגנה. האיש שאחראי לשינוי בחלק האחורי הוא בוגדן פלאניץ', אותו אחד שעבר חצי עונה לא פשוטה ושהיה אחראי לנגיסת הפער עם הפנדל על חוזז בזמן הפציעות.

מכבי חיפה נלחמה להביא את פלאניץ'. הבלגן שהיה לו עם סטיאווה בוקרשט הרחיק ממנו הרבה קבוצות. בכר התעקש, שחר הביא. בתחילת העונה נראה היה שההימור הזה לא השתלם. הבלם לא היה מתואם עם חבריו להגנה, הגיב באיטיות ואז בא, כאמור, הפנדל נגד מכבי תל אביב. אלא שפלאניץ' הוא בכל זאת בלם מצוין, וכשהוא התייצב גם ההגנה התייצבה. עדיין יש מה לתקן, אבל עכשיו העסק שם הרבה יותר רגוע.

לשחקנים סרבים יש מזג חם. זה, כידוע, יתרון וחיסרון. פלאניץ' קיבל צהוב חמישי מופגן במשחק הגביע כדי לא להיעדר מהמפגש עם מכבי תל אביב. אישית, אני מתעב את הטקטיקה הזאת. הקארמה, כמו במקרה של ז'וזואה מוקדם יותר השנה כשניסה לא להחמיץ את מכבי תל אביב בגביע, מחכה לך בפינה, ובואו לא נקל ראש בכך שפלאניץ' ייעדר מהמשחק מול מכבי פתח תקווה ושהוא סובל מפציעה. ועדיין, במכבי חיפה זהו מהלך הצהרתי: גמרנו להיות ילדים טובים ולהתחשב במה שאומרים עלינו בתקשורת. שחקן כמו פלאניץ' הוא בדיוק מה שהיא הייתה צריכה.

איכשהו, ממש כשם שלכל העולם ואחותו היה ברור שמכבי חיפה תפסיד את המשחק ההוא למכבי פתח תקווה, התחושה לפני אתמול הייתה שהאלופה לא תנצח בדרבי. קשה להאשים את ואן לוון, שניצח הרבה סטטיסטיקות במהלך הכהונה המטורפת שלו כמאמן הצהובים. מתישהו איבוד הנקודות היה צריך להגיע, וכשם שהמזל שיחק לא אחת למכבי תל אביב, הפעם הוא בגד בה.

ואן לוון הימר הפעם על דן ביטון בהרכב הפותח. ביטון הגיע מבולגריה על תקן הבטחה גדולה ובאמת נראה בתחילת העונה כשחקן שאפשר להישען עליו, אבל אחר כך נעלם. מהתקווה שבהגעתו נותר רק צל עמום. אמש על המגרש הוא שוב היה חור התקפי. במצב היחיד שלו במשחק, קצת לפני שער היתרון של עמרי אלטמן, הוא העדיף צ'יפ שחצני על פני בעיטה הגיונית לשער. המניירות עוטפות ומעמעמות את השחקן שהוא אמור להיות.

ביטון לא מצליח להיות חלק אינטגרלי ממכבי תל אביב. כמעט כל השאר נותנים ערך מוסף לקבוצה, הוא נותן הרבה פחות. היציאה שלו במחצית לטובת מתן חוזז הניבה שינוי מידי, והיא מדברת ברעתו של ביטון לא פחות משהיא מעידה על מעלותיו של חוזז. החזרה הצפויה של יונתן כהן עלולה לצמצם עוד יותר את החלק שלו ברוטציה, ולכן הוא צריך לקחת כל הזדמנות בשתי הידיים. כרגע פשוט לא נראה שהוא עושה את זה.

את השער הראשון בדרבי הקודם הבקיעה מכבי תל אביב בדקה ה-61. אז היא הוסיפה עוד שלושה. את השער הראשון אתמול היא כבשה עשר דקות מוקדם יותר. יותר מזה היא לא הצליחה לעשות. מכבי תל אביב של היום טובה ממכבי תל אביב של סוף דצמבר, אבל גם הפועל תל אביב היא לא אותה קבוצה. ברגעים שבהם נדמה היה שתישבר היא החזיקה הפעם מעמד, בעיקר בזכות אותם שחקנים מנוסים שהביאה בינואר.

בין כל אלה, הרכש הכי גדול של הפועל תל אביב באמצע העונה הוא דן איינבינדר. הוא בדיוק השחקן שהיה חסר לה בסיבוב הראשון כדי לצנן, להרגיע, לעשות את הפרובוקציה שתזיז עוד כמה שניות מהשעון, להנמיך את עוצמת הפאניקה.

על חסרונו האפשרי של איינבינדר לבית"ר ירושלים נכתב כאן בנובמבר, הרבה לפני שהגיע להפועל תל אביב, וזה הזמן לחידה: מה המשותף לאיינבינדר, אנטואן קונטה ודיוגו ורדאסקה? ובכן, אלה הם שלושה מחמשת המרוויחים הגדולים ביותר בבית"ר ירושלים ערב פתיחת העונה, לפני הקיצוץ של 30 האחוזים מהשכר (השניים האחרים הם עלי מוחמד ומיכאל אוחנה). מדוע הפרט הפיקנטי הזה מעניין? בגלל הציוץ של משה חוגג באמצע השבוע לאחר הפסד הגביע לאשדוד. "5 בכירי המשתכרים בבית"ר מרוויחים יותר מ-24 שחקני אשדוד", כתב בציוץ הוויראלי, "לא מגיע לאוהדים ולא מגיע למשפחה שלי את כל האכזריות הזו".

אוחנה עדיין לא התאושש מהפציעה הקשה שעבר, קשה להאשים אותו במצב הקבוצה. לגבי מוחמד חוגג צודק, הוא לא מצליח להתרומם מהיום שהגיע והסיבה האובייקטיבית במקרה שלו היא הוא עצמו. נשארנו, אם כן, עם שלושת האחרים: איינבינדר בהפועל תל אביב, אבל בית"ר עדיין משלמת את רוב שכרו. הוא ייגש לבוררות עם המועדון. ורדאסקה מתייבש ביציע וקונטה יגיש, בדרך לכלא בצרפת, תביעה כנגד הקבוצה.

כשנזכרים באסופה המסכנה הזאת שנתנה לדין דוד (איזה שחקן נפלא), רמזי ספורי ושלומי אזולאי לחרוך בה ללא רחמים אתמול באשדוד, קשה שלא לחשוב על הטעויות הקשות של חוגג בהתנהלות מול השחקנים הללו ובכלל העונה. אז לפני שהוא עצמו מדבר על חמשת המשתכרים הבכירים, שווה לעצור לרגע ולהיזכר מי הם ומה היה קורה לו היו נוטלים חלק במשחקים של בית"ר. עם קונטה לא היה, כנראה, מה לעשות, אבל האם ורדאסקה לא היה משדרג את ההגנה האומללה הזאת? האם איינבינדר לא היה מסייע עם חמש הנקודות שהיו חסרות לה כדי להגיע לפלייאוף העליון?

ועל זה בדיוק נאמר "כל הפוסל במומו פוסל".