הניסוי נכשל: האם הגיע הזמן של ברק בכר להחזיר לשער את ג'וש כהן?

ב-2016, קצת אחרי האליפות הראשונה של הפועל באר שבע, חתם גיא חיימוב בקבוצה. דודו גורש הוותיק ניצב איתן בשער בעונה שלפני כן, אבל ברק בכר זיהה הזדמנות וזרם עם הטרנד האירופי שפשה אז - להחזיק שני שוערים ראשונים בסגל. גורש פתח באירופה ובליגה, חיימוב בגביע הטוטו ובאלוף האלופים. משחק רע בגלזגו מול סלטיק זירז את חילופי המשמרות, ואכן, בהמשך זכה חיימוב באפודת השוער הראשון.

עומרי גלזר חזר למכבי חיפה אחרי גלות בנס ציונה ואחרי עונה מצוינת של ג'וש כהן, אבל כהן פתח את העונה לא טוב, לא חד ובעיקר חסר ביטחון. בכר החליט "לעשות חיימוב" ולהשתמש בגלזר. שני שערים בשני משחקי ליגה ספג כהן, שמונה הוציא גלזר מהרשת בארבע פתיחות. במשחק מול כפר סבא הוא אחראי ישיר לפחות לראשון, וגם בשני יש לו חלק גדול.

גלזר הוא לא הבעיה הראשית של מכבי חיפה. החלק האחורי כולו לא מתפקד והמקרה שם הוא קלאסי של ביצה ותרנגולת - הגנה שמשפיעה לרעה על השוער ולהיפך (למה פלאניץ' חייב לתרום ליריבה לפחות גול במשחק?), אבל חייבים להודות - גלזר קיבל את הצ'אנס ולא הצדיק אותו. ביום שני לא נופתע אם נראה את כהן פותח מול בית"ר ירושלים. אם זה יקרה, הוא יצטרך לשכוח את הפתיחות המהוססות מתחילת העונה ולהחזיר לעצמו את הביטחון במהרה. אחרי שני הפסדים בשלושה ימים, לא נותרו לאף אחד במכבי חיפה, ובמיוחד לשני השוערים שלה, ימי חסד.

המנצחות הגדולות של מחזור אמצע השבוע הן זאת ששיחקה בו חודש לפני כולן, מכבי תל אביב, וזאת שתנעל אותו הערב, בית"ר ירושלים. למרות יכולת רעועה ומאזן בינוני, ניצחון על מכבי פתח תקווה יעלה את בית"ר למקום השלישי בטבלה. בעונה כזאת, שבה אף קבוצה לא מעל הליגה, מה שאתה צריך הוא קודם כל לנצח, אחר כך לדאוג ליכולת. העניין הוא שבשבת מול מכבי נתניה ניצחון היה רחוק מבית"ר שנות אור.

חוסר האיזון בקבוצה הזאת בולט. בעיני רוחו, משה חוגג ראה את ירדן שועה, אלירן עטר ועידן ורד מפציצים רביעיות וחמישיות. המציאות היא שהקישור ההגנתי לא מתפקד מספיק טוב ובית"ר לא מצליחה להכתיב את הקצב במגרש. בסיטואציה שבה היא נמצאת, דן איינבינדר יכול היה להיות השחקן המושלם עבורה. איינבינדר עבור בית"ר הוא כמו רכז בכדורסל של פעם - אחד שלא מספק את הנקודות והמספרים אבל יודע להכתיב את קצב המשחק, להרגיע כשצריך ולהטריף כשהוא מרגיש שהמומנטום איתו.

כשמסתכלים על הסגל של בית"ר, לא ממש מוצאים שם תואם איינבינדר. הכי קרוב הוא אופיר קריאף, אבל הוא לא יכול לסחוב את הקבוצה ואין לו את אותה כריזמה. בכל עונה אחרת הדיון הזה היה יכול להיות זניח - עוד מאבק, פחות מאבק על כרטיס לאירופה - רק שהעונה בית"ר יכולה לרוץ באמת בצמרת. כשתביט לאחור בהמשך, היא עלולה להתחרט על הפרידה הזאת.

מכבי תל אביב חזרה לתמונה ביום ראשון אחרי הניצחון על הפועל חדרה ואתמול בוודאי נראו שם חיוכים סודיים בעקבות ההפסד של מכבי חיפה. אחרי שבסוף אוקטובר נראה היה שעומד להיווצר פער גדול בין השתיים, ההפרש ביניהן הוא נקודה ובואו נודה באמת - מכבי חיפה היא הקבוצה שלעברה לוטשים הצהובים עין, לא אף אחת אחרת.

אלא שאסור לשכוח את 15 הדקות האחרונות המבישות במשחק מול חדרה, דקות של בונקר שאיכשהו הסתיימו ללא ספיגה. מכבי תל אביב עדיין רחוקה שנות אור מהעוצמה שהפגינה בשנתיים הקודמות. גאורגיוס דוניס לא מצליח למצוא את נוסחת הקסם, ובעיקר נראה שכמו במשחקים מול בני יהודה וחדרה, הוא לא מצליח להגיב היטב לחילופים ושינויי המערך של המאמן היריב.

לאלופה יש עוד מספר בעיות. אחת מהן היא מוטיבציה נמוכה, השנייה היא מחסור בכישרון, בוודאי ביחס לעונות שחלפו. טל בן חיים הוא לא תחליף לעומר אצילי והנוכחות של דור מיכה, למרות עונה חלשה אשתקד, הייתה מאוד חשובה לצהובים. שניהם עפו מהמועדון בצדק, מסיבות שלא קשורות לכדורגל, אבל את החור שנפער איש עדיין לא סגר.

האזכור של אצילי ומיכה לא מקרי. הוא מעלה שוב את הסוגייה איפה עובר הגבול ועד מתי מותר לך כמועדון להבליג לכוכבים. כעת מתמודד עם הבעיה הזאת יוסי אבוקסיס, שאתמול השאיר את ז'וזואה בארץ בגלל התקרית עם עמית ביטון.

האוהדים של באר שבע משוגעים על ז'וזואה. הוא הרוויח את זה ביושר, אוהדים של כל קבוצה אוהבים שחקנים וירטואוזים ואוהדים של כל קבוצה גם יכולים להבליג ואפילו להצדיק התנהגות אלימה, כל עוד היא מכוונת לשחקני היריבה. התקרית של אתמול יצרה סדק בברית העיוורת הזאת. בפעם הראשונה, אולי, התחילו חלק מאוהדי הפועל באר שבע לחשוב על היום שאחרי, גם אם לפחות כרגע הוא לא נראה באופק.

הצרה של באר שבע היא שמבחינה מקצועית ההתנהגות של הפורטוגלי לא יכולה הייתה להגיע בזמן גרוע יותר. הקבוצה תשחק בלברקוזן עם סגל חסר במיוחד גם כך וצפויה להפסיד, השאלה רק בכמה. הניצחון האחרון שלה הושג באוקטובר על סלביה פראג, מאז היא הסתפקה במחצית אחת של כוכבות מצד אלטון אקולטסה ובהרבה אפור מסביב.

באר שבע צריכה להחזיר, לפני הכול, את ז'וזואה לתלם. מקצועית, הקבוצה כולה סובלת מחסרונו של מיגל ויטור ונראה שז'וזואה מושפע מכך במיוחד. עד כה כולם הלכו איתו על ביצים, אבל אתמול אבוקסיס אמר די. לא רק התוצאה בגרמניה תיתן אינדיקציה להמשך העונה של באר שבע, אלא גם להתנהגות של ז'וזואה אחרי החזרה של הקבוצה. אם היא לא תשתפר, הרומן הזה עלול להסתיים מוקדם ולמועדון צפויה עונה מאוד ארוכה.

עירוני קרית שמונה מסתכלת על הליגה מלמעלה. לא משנה מה יקרה הערב, היא תישאר במקום הראשון. כמעט מתחשק לשלוף פלאשבק לעונת 2011/12, אז קרית שמונה פתחה היטב, ניצלה את חולשת היריבות הפוטנציאליות לצמרת וטרפה את הליגה באחת העונות המפתיעות אי פעם.

תרשו לי להמר שזה לא יקרה העונה. עד כמה שהליגה חלשה, לקרית שמונה אין את הכלים לסיים במקום הראשון בריצת מרתון. ועדיין, אחרי שתי עונות מסויטות שבהן ניצלו רק במחזור האחרון, השחקנים של קובי רפואה מאותתים על עונת סייסטה. רפואה, שועל קרבות שצבר ותק בליגת העל, יודע כמה העסק נזיל, הפסד או שניים מחזירים אותך למאבקים פחות רצויים. בינתיים, הוא צבר כמעט מחצית מהנקודות של הקבוצה בכל העונה שעברה. ביום ראשון מכבי נתניה, מה שעשוי להיות משחק בין מקומות 1 ל-2 ולסייע לקבוע אנה מועדות פניהן של שתי הקבוצות העונה.