ללא כתב הגנה: כאב הראש הכי גדול של וילי רוטנשטיינר

66 ימים נותרו עד משחק הפתיחה של נבחרת ישראל במוקדמות מונדיאל 2022 נגד דנמרק ונראה שלמאמן וילי רוטנשטיינר יש כמה סיבות לדאגה. כמעט כמו תמיד, מבט לכיוון חוליית ההגנה מגלה תמונה שאמורה לגרום למאמן האוסטרי לעבוד כבר עכשיו על פתרונות - ולצערו אין הרבה כאלו. חלק מהשחקנים ממעטים לשחק, אחרים נמצאים בירידה תלולה והבעיה הגדולה ביותר: אם אחד מהשחקנים החשובים בהגנה ייעדר מסיבה כלשהי, לא נראה שיש מחליפים ברמה מספיק גבוהה.

אלי דסה - נכון להיום אחד הבאנקרים הגדולים בהרכב של נבחרת ישראל ומי שאין לו מחליף. שחקן מפתח בוויטסה שחווה עונה פנטסטית, משותף 90 דקות בכל משחק ולא פחות חשוב: הקבוצה שלו משחקת במערך דומה לזה של נבחרת ישראל. רק שיישאר בריא.

סאן מנחם - מגלה יכולת טובה מאוד במכבי חיפה, התחיל לצבור ניסיון גם במדים הלאומיים, אבל היכולת ההגנתית שלו טעונה שיפור גם במערך של שלושה בלמים. לא בטוח שזה יספיק נגד יריבות חזקות ונראה שהמגן השמאלי הכי טוב של ישראל הוא עדיין בכלל חאתם עבד אלחמיד.

ניר ביטון - ממשיך להיות שחקן חשוב במערך של סלטיק ושומר על יציבות. רוטנשטיינר יודע בדיוק מה הוא יקבל ממנו.

ג'ואל אבו חנא - הבלם האלמוני שהתגלה לעולם הכדורגל הישראלי רק לפני כמה שבועות, משחק באופן קבוע בזוריה לוגאנסק האוקראינית וזה פלוס משמעותי שאולי יבטיח לו מקום בסגל ואפילו בהרכב במשחקים של מרץ. פגרת החורף הארוכה באוקראינה לא אמורה להפריע: המשחקים במוקדמות יורו 2022 יתקיימו אחרי שזוריה תקיים כבר שבעה משחקים רשמיים. מצד שני, האם זה בלם שיכול וצריך לקבל את המפתחות מול יריבות כמו דנמרק ואוסטריה?

טאלב טואטחה - גם החזרה לישראל לא החזירה את הקריירה של טואטחה למסלול ובינתיים הוא מנגן כינור שני לסאן מנחם. כשהוא היה כשיר הוא היה שחקן כמעט קבוע בהרכב של הנבחרת בעידן האוסטרי, אבל לא בטוח שכך יהיה גם בעוד כמה שבועות.

חאתם עבד אלחמיד - אולי שחקן ההגנה הכי חשוב בעידן האוסטרי עלול להגיע למשחקים במרץ כשהוא רחוק מלהיות בכושר משביע רצון. פציעה, קורונה והרצון לחזור לישראל, לא עשו לו טוב בתקופה האחרונה ובשלושת החודשים האחרונים הוא שיחק רק 37 דקות בליגה הסקוטית. הם ייעדר או לא יהיה בכושר משחק במרץ, ישראל תהיה בבעיה קשה.

איתן טיבי - אולי זה בגלל העזיבה של ז'איר אמאדור, אולי חילופי המאמנים, אולי בכלל הגיל. טיבי עדיין בלם ליגה טוב, אבל בינתיים מציג יכולת פחות טובה מאשר בעונה שעברה. ובאירופה הרבה יותר קשה מאשר בליגה.

אוראל דגני - נדבק בבינוניות של בית"ר ירושלים ולצד פעולות אישיות טובות במדים הצהובים-שחורים, עדיין לא שדרג את החוליה האחורית בבירה באופן דרמטי.

שרן ייני - פרש מהמדים הלאומיים בתום הקמפיין האחרון. הותיר חלל בכל הנוגע למנהיגות ובגרות בחלק האחורי.

עידן נחמיאס - הבלם של עירוני קרית שמונה מדורג בצמרת של רוב המדדים ההגנתיים בליגת העל, עונד את סרט הקפטן ונהנה מפיזיות טובה. מצד שני, בגיל 23 הוא חסר ניסיון לחלוטין במשחקים ברמה גבוהה והמעבר עלול להיות חד מדי.

עופרי ארד - חוליית ההגנה של מכבי חיפה השתפרה פלאים בשבועות האחרונים, אבל התחושה היא שארד עדיין מבצע יותר מדי טעויות ושאולי הביטחון שלו לפעמים פוגע יותר מאשר מסייע. במשחקים של מכבי חיפה באירופה הוא התקשה מאוד, הנתונים הפיזיים לעתים לא מספיקים נגד חלוצים מהיבשת הישנה ולא בטוח שרוטנשטיינר ירצה לקחת סיכון ולהפוך אותו לשחקן קבוע.

אור דדיה - הוזמן לסגל לקראת סוף הקמפיין הקודם אחרי שפתח את העונה בהפועל באר שבע בצורה טובה. כל דקה ששיחק עם הפועל באר שבע בזירה האירופית מוסיפה - והיו 810 כאלו העונה - אבל המרחק בינו לבין אלי דסה למשל, הוא עצום. זה לא השחקן שיוכל להיכנס לנעליים של מגן ויטסה אם הוא ייעדר מסיבה כזו או אחרת.