1.
בית וגן עבר המון לאורך ההיסטוריה שלו, אך היום זה היה מחזה יוצא דופן גם ברמת ההזיות שחווים באופן שגרתי במתחם האימונים של בית"ר ירושלים בשנים האחרונות. אוהדים של אותה קבוצה משני צידי המתרס, כל צד מרגיש שהוא נלחם על המועדון שלו בשיניים ומנסה להרעיש יותר כדי לבלוט ולהיראות דומיננטי בקרב הזה, במיוחד על רקע העובדה שאין כלי תקשורת שלא הגיע לסקר, ספורט או חדשות. האמת היא שבעידן בו אין קהל במגרשים, לראות שני מחנות אוהדים, משני צידי המתרס, תומכים, מוחים ומקניטים תחת מעטה של עשרות מאבטחים ושוטרים, זה הזכיר אווירה של משחק אמיתי, ולא את אלה שאנחנו נאלצים לחוות היום באיצטדיונים שוממים שבהם שומעים את המאמנים והשחקנים. עם כל הכבוד לחוגג, בן ח'ליפה והשחקנים, הקהל הוא הכוכב בהצגה הזאת, בלעדיו המשחק הזה לא שווה יותר מדי.
ביחס לחששות שלפני, האירוע עבר בשלום. אומנם היה מקרה אחד בו חברי "לה פמיליה" עברו לצד התומכים, ניסו לקחת להם את התוף והתחילו מהומה, אך מהר מאוד הגיעו שוטרים ופיזרו את ההתקהלות. האוהדים התומכים התלוננו בפני השוטרים על כך שנתנו לחברי "לה פמיליה" להגיע עד אליהם, אך במשטרה הסבירו כי היו סמויים לכל אורך הקהל והם חיכו לתפוס את הפורעים.
במהלך האירוע כמעט ולא נשמעו קריאות גזעניות. היה קצת בוז לעלי מוחמד אבל לא הרבה מעבר. אם זה יהיה הסגנון של המחאה גם בעתיד, לא יהיו עצורים ולא מעוכבים כפי שהיו ביממה האחרונה. משה חוגג יצא בסוף לקהל ולכלי התקשורת ודיבר על מזרח תיכון חדש. זה נחמד, לפני זה הוא יצטרך להתעסק בקבוצת כדורגל ששקועה בתחתית ולא רואים איך היא מצליחה לייצר נקודות.
2.
איציק קורנפיין דיבר בפודקאסט של "וואלה ספורט" ביום שישי וגם היום ב"רדיו ירושלים" וחזר על המנטרה שכדי לנצח את כל המאבק הזה בית"ר תצטרך קבוצה חזקה שתתמודד על אליפות, שהיא תהיה חייבת קבוצה אטרקטיבית בכדי לקבל את הגב התומך של מרבית הרוב הדומם. קורנפיין יודע היטב על מה הוא מדבר, הוא יודע שהיום היו פלוס מינוס 200 מתנגדים ו-200 תומכים, אך לאורך זמן המתנגדים יישארו והתומכים לא יגיעו לאימונים.
הוא יודע הרוב הדומם, שנשמע בעיקר ברשתות החברתיות, לא יוכל להיות הגב של המועדון מרחוק וכשיחזור קהל למגרשים רק הצלחות יביאו אותם בכמויות. בעידן הצ'צ'נים, ככל שהתוצאות היו רעות יותר גם הקהל נעלם והיציע התרוקן, המאבק הפך לחד צדדי והסתיים בהפסד. גם היום קורנפיין מזהיר את חוגג מהכוח של "לה פמיליה" ומסביר שאסור להקל בהם ראש, אך בשורה התחתונה הסיכוי היחיד של חוגג לנצח במאבק הזה הוא לא בדיבורים, יחסי ציבור ורעש אלא בהצלחות מקצועיות, וזה משהו שלא קורה בבית"ר ירושלים מאז שהגיע, משהו שמצריך שינוי קיצוני בחשיבה.
עוד בוואלה!
3.
ב-3 בספטמבר 2018, שבועיים וחצי אחרי שמשה חוגג רכש את בית"ר ירושלים, נוצחה בית"ר במסגרת המחזור השני 1:0 בטדי על ידי הפועל חדרה (שער של פרדי פלומן). בסיום המשחק הגיע משה חוגג לכלי התקשורת, התנצל בפני האוהדים והוסיף כי "מה שמנחם זה שיותר גרוע מזה לא יכול להיות". לפני כחודש, שנתיים ושלושה חודשים לאחר שרכש את בית"ר, שיחקה בית"ר בטדי וניצחה את הפועל חדרה 0:4. תגובתו של חוגג בסיום הייתה כי "זאת הייתה המחצית הטובה ביותר מאז שהגעתי" והתמוגג ממיכאל אוחנה בתחושה שהקבוצה בדרך אל התהילה. מאז אותה מחצית בית"ר צברה נקודה אחת בלבד מ-15 אפשריות ומתקשה לראות היכן היא מייצרת ניצחונות וויוצאת מדבוקת התחתית.
ולמה אנחנו חוזרים לרגעים האלה מול חדרה? כי הם מראה לעידן חוגג. המון קיצוניות שנובעות מאמוציות ופחות מעצירה רגע לחשוב. רגש, התלהבות ורצון להצליח הם מבורכים, אך כדורגל הוא שונה מעסקים, צריך בו סבלנות ועצבים מברזל, התהליכים הרבה יותר ארוכים ומצריכים האצלת סמכויות ודבקות בדרך גם ברגעים קשים. אי אפשר לדבר על תהליכים ל-10 שנים ולקבל החלטות קפריזיות, אי אפשר להחליט שרוני לוי נשאר, לומר "צריך לעצור את החלפת המאמנים השנתית בבית"ר, רוני לוי אחד המאמנים הטובים בארץ, הקשר שלו עם השחקנים מדהים, אני רוצה את בניון לעוד עשר שנים" וחודש אחרי זה שניהם בחוץ אחרי הדחה מאירופה. בית"ר חייבת סבלנות, יציבות ומקצועיות בדרך קבלת ההחלטות.
משה חוגג שם לא מעט כסף בבית"ר במשך השנתיים האחרונות ולא הצליח להיאבק על תארים, בעיקר בשל ההתנהלות וחוסר השקט שליוו את המועדון. לא ברור כמה כסף באמת יגיע מכיוון השיח', כרגע ההסכם מדבר על 5 מיליון יורו בשנה ותקווה לגיוס כספים נוספים מספונסרים. על פניו לא מדובר בתקציב גבוה יותר מזה שהעמיד חוגג בשנתיים האחרונות, אז למה שדברים יקרו אחרת? כי יש דירקטוריון? כי יש שותף חדש? זה לא מה שישנה את הדברים, ההצלחה תקום או טיפול על הניהול הספורטיבי ומי יהיו אנשי המקצוע שיקבלו קרדיט לכך. אם בית"ר תיפול כאן, היא תיפול בכל המאבק שיצאה אליו.