לפרק את וילי: הספורט הלאומי החדש של פרשני הכדורגל הישראלי

לו זר היה שומע את פרשני ישראל אמש (רביעי) לאחר הניצחון 2:3 על סלובקיה, הוא היה משוכנע שוילי רוטנשטיינר הוא עוכר ישראל. לא מעט פעמים פרשנים מערבים אינטרסים ואגו בדבריהם, אבל היחס שמקבל המאמן האוסטרי זה ברמה אחרת לגמרי. התחושה היא שאין שום משמעות למתרחש על כר הדשא, שהביקורות מוכנות מראש, שכבר מזמן הסירו את האבק מהגיליוטינה. צרמו במיוחד הדברים של איל ברקוביץ' בסיום המשחק בערוץ הספורט, שהגדיר את המשחק כ"תצוגה חלשה מאוד של הנבחרת". בהנחה שאכן ראה את כל 90 הדקות, לא ברור מדוע המועמד מטעם עצמו בחר לבקר את רוטנשטיינר אחרי ערב כזה, בו ישראל שוב שיחקה כדורגל התקפי, ולשם שינוי גם ניצחה.

אחד הדברים החיוביים בברקוביץ' זו התשוקה שלו לכדורגל התקפי ושמח. נבחרת ישראל אתמול שיחקה כדורגל, הגיעה להמון מצבים גם כשפיגרה, וגם תוצאה של 2:6 לישראל לא הייתה מקפחת את הסלובקים. את עיקר הפער רואים בין הפרשנים לחובבי הכדורגל ברשתות. כל מי ששמח מהניצחון גם מעריך את המאמן, חושב שהוא עושה עבודה טובה ושנכון שימשיך בתפקיד. זה אמנם לא המדד, אבל כן מצביע על הפערים בין הפירוק לגורמים שהוא עובר על ידי הפרשנים לבין הקהל האמיתי של הנבחרת, זה שנקי מאינטרסים.

רוטנשטיינר עמד על הקווים בסך הכול בחמישה משחקים. אי אפשר לומר שהוא מאמן ענק או איש מקצוע רע, מה שכן ניתן לומר זה שחובב הכדורגל הישראלי מתחבר לנבחרת שלו הרבה יותר מתקופות בהן עמדו על הקווים מאמנים ישראלים. מדובר בסך הכול בנבחרת חיובית עם אופי. גם צרות העין של חלק משחקני החלק הקדמי כלפי ערן זהבי מייצרת דברים טובים. השחקנים מעריכים את רוטנשטיינר ואת הידע שלו. בשלושת המשחקים בשבוע האחרון הנבחרת שיחקה טוב יותר מסקוטלנד בחוץ, התחילה רע מול צ'כיה, חזרה בחצי השני וכמעט השוותה ואתמול חזרה מ-2:0 בחוץ מול סלובקיה ל-2:3.

בשני המשחקים האחרונים הנבחרת מתחילה עם שער חובה במתנה מאופיר מרציאנו. זה מסוג הגולים שהרבה פעמים מייאשים ושוברים שחקנים, אבל הנבחרת הזאת יודעת לקום מלא מעט סיטואציות קשות. גם הכושר הגופני מפתיע. לעשות מהפך כזה בחלק האחרון של משחק שלישי בתוך שבוע? זה בניגוד ל-DNA שלנו.

לנבחרת ישראל יש מגרעות, אבל זה לא ישתנה עם או בלי רוטנשטיינר. יכול להיות שהאוסטרי טעה כשהלך עם אופיר מרציאנו והגיע הזמן לנסות ולשנות, אבל את זה אפשר לומר רק בדיעבד. עד כה לא נראה אף שוער שנותן תחושה שיש על מי לסמוך. אולי זאת ההזדמנות לתת את האפודה לאיתמר ניצן, שברמה המנטלית מוכן כבר מזמן. ניצן עבר בבית"ר ירושלים במשך שנתיים בית ספר להתחשלויות, הגיע למצב שבו היה השוער השלישי ,אבל שבר את הדלת עם פטיש עד שהשתלט על עמדת השוער הראשון, גם על חשבונו של שוער בכיר כמו ארנסטס שטקוס.

זו תקופה ארוכה מדי שהנבחרת לא מקבלת יציבות בין הקורות והגיע הזמן לנסות מישהו אחר, אחד שמתאים יותר לאופי של הנבחרת הזאת.

בנוגע לחלק הקדמי, ערן זהבי יכול להעלות אינספור תמונות עם מונס דאבור וגם אם החיוך בסיום נראה אמיתי, זה לא סוד שחלוץ הופנהיים לא מעט פעמים מרגיש מרמור, שהוא לא מקבל את הקרדיט שהוא ראוי לו בנבחרת, ושזהבי גונב את הפוקוס. כל עוד זה ברמה של תחרותיות בריאה, זה בסדר. אבל ברגע שזה יביא למתיחות של ממש, הצוות המקצועי ייאלץ לקבל החלטות קשות. בסופו של דבר זאת הנבחרת של ערן זהבי, ומי שלא יבין את זה לא יהיה חלק ממנה.