הנאום של ערן זהבי לפני המשחק האחרון מול נבחרת סקוטלנד היה יפה ומרגש ביותר. השאלה היא האם נאום כזה משפר ביצועים על המגרש. השאלה היותר מדויקת היא, האם נאום כזה משפר ביצועים לפני משחק כל כך חשוב, שבו כולם גם כך מודעים לחשיבותו?
ובכן, קשה לדעת באמת. יחד עם זאת, מחקרים רבים מתחום הפסיכולוגייה וכלכלה התנהגותית מראים שמוטיבציית יתר או תמריצים גדולים מדי דווקא פוגעים בביצועים וגורמים לתופעת ה"היחנקות מלחץ" (choking under pressure).
לעניין הזה כדאי להזכיר את מחקרם המאוד מפורסם של יירקס ודודסון משנת 1908, הידוע בספרות הפסיכולוגית כחוק יירקס ודודסון (Yerkes-Dodson law). לפי חוק זה, הביצועים עולים ככל שרמת העוררות (arousal) המנטלית או הפיסית עולה. אך החל מנקודה מסויימת, הקשר הזה מתהפך. במילים אחרות, הקשר בין עוררות לבין ביצועים מזכיר את האות U ההפוכה כפי שנראה בגרף למטה. מצד אחד שאננות פוגעת בתפקוד, ומצד שני גם מוטיבציית יתר פוגעת בתפקוד.
אם נחזור למשחק מול סקוטלנד, בו כל השחקנים היו מודעים לחשיבותו הרבה, אפשר להניח שרמת העוררות הייתה גם ככה מאוד גבוהה ואף ייתכן שמצד ימין מהנקודה האופטימלית, בה התפקוד הוא במקסימום. לכן במצב כזה, יש צורך דווקא בפעולות מרגיעות, כמו המילים של ביברס נאתכו שניסה להרגיע ולהוריד את הלחץ. לפי נאתכו, לחץ אמיתי הוא כאשר ההורים או הילדים נמצאים בבית חולים. מילים אלה של הקפטן נועדו להקטין את מצב העוררות ולהביא אותו שמאלה על הגרף אל עבר נקודת האופטימום. לעומת זאת, הנאום המאוד יפה ומאוד מרגש של ערן זהבי יכול היה לעשות את ההפך ולהרחיק את מצב העוררות עוד יותק ימינה לכיוון תפקוד פחות טוב. במילים אחרות, יש כזה דבר "לרצות יותר מדי".
אל תפספס
כאן מתעוררת השאלה האם במצב עוררות כה גבוה של זהבי, הוא היה צריך לקחת את הפנדל הראשון, שמחקרים מראים, שהוא כנראה הפנדל החשוב ביותר. קל להגיד שלא. יחד עם זאת, אני לא רואה שום תסריט שבו הווינר הכי גדול בכדורגל הישראלי כיום לא לוקח אחריות, ולכן לא ניתן היה למנוע ממנו את הפנדל הזה. במצב של לחץ פחות יותר, זהבי כנראה לא היה בוחר ללכת על בעיטה לצד הטבעי של הבועט, שהולכת בחצי הגובה, אבל זו כבר לגמרי חוכמה בדיעבד. הדבר היחיד שניתן לעשות ברגעים כאלה הוא להרגיע ולהביא את הבועט למצב של שקט נפשי. לצורך כך, קיימות טכניקות רבות, שפותחו על ידי פסיכולוגים, הכוללות נשימות ארוכות, ספירה לאחור וכדומה.
בנוסף, קשה להסכים עם האמירה של זהבי, לפיה זו הייתה ההזדמנות האחרונה שלו לעלות לטורניר גדול. הסיכוי שלו לפחות להיות בפלייאוף המונדיאל גבוה משהוא חושב, וכאן נכנסת לתמונה שיטת העולות למונדיאל הקרוב. לפי השיטה, עשר הנבחרות שיסיימו במקום הראשון את שלב המוקדמות הרגיל (שיתחיל במרץ 2021) יעלו אוטומטית למונדיאל. עשר הנבחרות שיסיימו במקום השני יישחקו בפלייאוף העליה למונדיאל ואליהן יצטרפו שתי מנצחות הבתים הטובות ביותר של שלב ליגת האומות, שלא נמצאות בין 20 הקבוצות שהוזכרו קודם לכן (כן, שוב ליגת האומות משחקת תפקיד חשוב). כאן חשוב להדגיש, שרק מנצחות הבתים בליגת האומות יוכלו להיות בין שתי הקבוצות הנוספות בפלייאוף, כך שלא יקרה מצב שבו נבחרת ישראל תסיים שנייה בבית (כמו במקרה של ליגת האומות הקודמת) ועדיין תעפיל לפלייאוף. הדבר נעשה בשביל למנוע מקרים כמו של איסלנד, שהפסידה בכל ארבעת המשחקים שלה בליגת האומות ועדיין עלתה לפלייאוף.
בהנחה, שלא נסיים בין שתי הראשונות בשלב הבתים הרגיל, שטרם התחיל, הסיכוי שלנו להיות בפלייאוף נמצא בליגת האומות. הסיכוי הזה לא כל כך קטן כמו שזה נראה. להזכירכם, נכון לכתיבת שורות אלה, נבחרת ישראל נמצאת במקום השלישי בבית שלה אחרי סקוטלנד וצ'כיה. לכן, על מנת לסיים את שלב הבתים במקום הראשון, יש לנצח את המשחקים הנותרים בבית (מול צ'כיה וסקוטלנד) ולא להפסיד בחוץ מול צ'כיה וסלובקיה, כי תיקו מול סקוטלנד כבר השגנו. במקרה כזה הסיכויים להתברג לפלייאוף לא כל כך קטנים. זאת, משום שסביר שכל ארבע המנצחות של שלב הבתים בדרג א' יהיו בין 20 הנבחרות שיבטיחו עלייה או פלייאוף, מה שמפנה מקום לשתי נבחרות מדרג ב' (הדרג של ישראל). בנוסף, לא מופרך להניח שרוסיה, שנמצאת גם כן בדרג ב', תהיה ראשונה בבית שלה בליגת האומות וגם בין 20 הנבחרות שהוזכרו לעיל. נותרו אם כך שתיים מתוך שלוש מנצחות בדרג ב' שיעלו לפלייאוף. סיכוי לא רע. בשביל זה צריך קודם כל לנצח את צ'כיה הערב.
כאן נחזור לחוק יירקס ודודסון והסיפור שלהם על העוררות. זה טבעי שאחרי העימות עם סקוטלנד לפני שלושה ימים בלבד תהיה ירידת מתח משמעותית, מה שיגרור ירידה במוטיבציה, במיוחד אחרי הפסד כה כואב. במילים אחרות, נהיה הרבה מצד שמאל לנקודת האופטימום. במקרה כזה יש צורך בהעלאה של מצב העוררות, וכאן זהבי יכול וצריך לדרבן את שחקני נבחרת ישראל כמו שעשה במשחק הקודם. כאן אין מה להרגיע, אלא להתייחס למשחקים הנותרים בליגת האומות כאל הזדמנות באמת אחרונה של הדור הזה להיות בטורניר גדול.
אלכס קרומר הוא פרופסור מן המניין לכלכלת ספורט במחלקה לניהול ספורט באוניברסיטת מולדה, שבנורבגיה. תחומי המחקר שלו כוללים את כלכלת ספורט, ספורט אנאליטיקס, כלכלה התנהגותית, תיאוריה של תחרויות וקבלת החלטות. הוא גם משמש כמרצה אורח במגמה לניהול עסקי ספורט באוניברסיטת בן גוריון בקורס בקבלת החלטות בסביבה תחרותית. פרטים נוספים - באתר הבית של אלכס קרומר.