טל בן חיים מדבר: "עברתי סיוט, אבל אני רעב היום יותר מתמיד. נתאבד בגומלין"

אחד הדברים שמכבי תל אביב הרוויחה אמש (שלישי) במהלך ההפסד 2:1 לזלצבורג בפלייאוף האלופות היה טל בן חיים. עד כה בן חיים לא ממש הגיע מצ'כיה למכבי תל אביב והאמת שהוא לא קיבל יותר מדי הזדמנויות מגאורגיוס דוניס. גם אתמול, עם כל הסגל החסר, עלה שחקן הכנף רק מהספסל. אבל בדקות שלו על המגרש, הפיח בן חיים רוח חדשה בקבוצה שהיתה בדאון אחרי שזלצבורג עלתה ליתרון ועשתה מהפך. בן חיים דחף ועשה פעולות טובות והיה גם זה שנשלח לדבר עם התקשורת ודבר ראשון דיבר על הפנדל שמכבי תל אביב קיבלה לחובתה. "הכי קל להגיד שטעויות הן חלק מהמשחק, אבל בשביל זה הביאו את ה-VAR", אמר באכזבה. "אני חושב שהיה מקום לבטל את הפנדל הזה אבל לצערי השופט חשב אחרת ואפילו לא ניגש למסך לבדוק את עצמו. לא היה פנדל וזה חד משמעי".

מאכזב.

"זה מאכזב אבל אפשר להיות גאים בעצמנו. אנחנו אחרי הכנה הכי לא אופטימלית שיכולה להיות למשחק כה חשוב. אנחנו יכולים לצאת מעודדים למרות שהתוצאה לא טובה".

בסגל מלא הייתם עוברים אותם?

"אני לא יום ולא יומיים בכדורגל ואין חוקים בדבר הזה. יכול להיות שעם סגל מלא היינו נראים רע. אני חושב שכל מי שהחליף את אלה שלא שיחקו הוא שחקן מספיק טוב כדי לייצג את מכבי תל אביב. אפשר להיות גאים בקארצב ורוסלן שלא שיחקו הרבה זמן. ניקח מהמשחק הזה הרבה להמשך העונה גם אם נודח מליגת האלופות".

אפשר להפוך את הקערה באוסטריה?

"אנחנו נתאבד עד הסוף בזלצבורג. גם אם לא נעפיל, נהיה גאים שנתנו הכול. בתור אחד שהיה בליגת האלופות זה הטופ של הקריירה. אין דבר שאני יותר רוצה מלהיות בליגת האלופות ולכן נצא לאוסטריה ונעשה הכול כדי לעשות את זה".

קח אותנו אל מה שהיה בלילה שלפני המשחק.

"כל השבוע הזה היה הזוי. כל חצי השנה הזו הזויה. אבל שחקן כדורגל ברגע שהמשחק מתחיל, שוכח מהכול. המטושים כבר יצאו לנו מכל החורים אבל אני משוכנע שכל מי שפתח בהרכב, שם הכול בצד ברגע שההמנון הושמע. אמרנו בינינו שאנחנו צריכים לעמוד כמו גברים ולהגיד עשינו הכול בשביל לנצח את המשחק. אמרנו שמעכשיו הסיטואציה לא תהווה תירוץ. אנחנו הבכירים יותר אמרנו את זה לצעירים יותר".

עברת תקופה קשה לפני שחזרת למכבי תל אביב.

"גופנית אני מרגיש מעולה אחרי שנתיים שלא הרגשתי טוב. אם אשחק לא טוב זה לא בגלל המצב הגופני שלי. גם מבחינה מנטלית אני רעב יותר היום ממה שהייתי בגיל 17 כשהתחלתי לשחק. לפני שעזבתי את ישראל הייתי שחקן שכמעט לא נפצע ופתאום ממקום כזה גבוה להגיע לשנתיים שאתה לא יוצא מהן. עברתי סיוט שאני לא מאחל לאנשים. אני מעריך היום את הכדורגל יותר ממה שהערכתי לפני הפציעה. אני בדיוק באותו כושר כמו שהייתי בגיל 26. ברגע שיהיו לי דקות משחק אחזור ליכולת שלי מהעבר".