משיח לא בא. בינתיים: העתיד של מאוכזבות מאבקי הפלייאוף במערב

נגמרו ההקדמות. משחקי הדירוג עשו את שלהם, ועכשיו יש לנו שבע סדרות סיבוב ראשון וטורניר עלייה לפלייאוף של משחק או שניים על הזכות לפגוש את לברון ג'יימס. אחרי שבוע ראשון מלהיב, בשבוע השני של משחקי הדירוג רוב הקבוצות עברו למנוחות יזומות, הרכבים משניים ומשחקים תוך כדי שינה, מה שמשאיר אותנו עם מעט מאוד יכולת להבין מה הכושר האמיתי שלהן ולשער מה ניתן לצפות מהן בפלייאוף.

הקבוצות היחידות שנלחמו עד הסוף היו שש הקבוצות שנאבקו על המקום השמיני והתשיעי במערב, לכן עליהן ניתן היה ללמוד הכי הרבה בשבועיים האחרונים. פורטלנד וממפיס תפסו את שני המקומות ויקבלו את אור הזרקורים בסוף השבוע, אך היום נתמקד בארבע המאוכזבות שחוזרות הביתה (יחד עם וושינגטון, שאיבדה סיכוי ועניין מהר). כל הארבע נמצאות בשלב מסוים של תהליך בנייה וייצאו מהבועה עם מסקנות מאוד חשובות לגבי המשך התהליך. לא צריך להגזים עם מסקנות מהבועה - פיניקס היא לא הקבוצה הטובה בליגה וטי ג'יי וורן לא הפך בתקופת הקורונה לקווין דוראנט, זו סיטואציה ייחודית וקצרה מאוד שהושפעה מעשרות גורמים. אבל הקבוצות שנלחמו על הפלייאוף במערב מצאו את עצמן בשבועיים של משחקים מכריעים שכן מלמדים משהו על המקום בו כל אחת מהן נמצאת.

משיח לא בא, משיח בכלל טרוד בעניינים אישיים ושוב נמצא במגבלת דקות. לא רק ניו אורלינס, כל הליגה בנתה על זאיון וויליאמסון שיסחף את הקהל הרחב ויוביל את הפליקנס למפגש מול לברון, זה היה אמור להיות הסיפור הגדול של השבועות הראשונים בבועה. אבל זאיון עזב במהלך ההכנות, חזר ברגע האחרון, קיבל דקות מעטות במשחקים הראשונים וגם כשסיפק מספרים אישיים טובים לא עזר לניו אורלינס לנצח. נדמה שרבים שכחו שמדובר בילד בן 20 עם רזומה של 24 משחקי NBA, שווה ערך לחודש וחצי. מעולם בתולדות ה-NBA לא הועמסו ציפיות כל כך גבוהות על שחקן כל כך צעיר עם כל כך מעט ניסיון. זאיון הרוויח את הציפיות האלה עם יכולת אדירה בשבועות הראשונים שלו בליגה, אבל חוויית הבועה אמורה להחזיר אותו ואותנו למציאות. מה שהוא זקוק לו עכשיו זה להתחיל עונה בזמן, ברוגע, כעוד צעיר מוכשר בליגה שצריך זמן להתאקלם בקבוצה שעדיין צריכה זמן לגבש זהות.

דייויד גריפין, סגן נשיא הפליקנס לענייני כדורסל, ניסה לבנות קבוצה איכותית בהווה שבמקביל תיבנה לעתיד וגילה שכמעט בלתי אפשרי לעשות גם וגם. מצד אחד הקבוצה שילמה מחיר על הבוסריות של כמה משחקני המפתח, מצד שני הניסיון להגיע לפלייאוף מנע משחקנים כמו ג'קסון הייז וניקייל אלכסנדר-ווקר לצבור דקות משחק הכרחיות. אם גריפין יכריע הקיץ בין ההווה לעתיד, לא אמור להיות לו ספק שהכיוון הוא העתיד. לונזו בול, ברנדון אינגרם וזאיון יכולים להוות בסיס לקבוצה גדולה עוד כמה שנים, כשסביבם כבר יש כמה צעירים מוכשרים ובעתיד מחכות בחירות סיבוב ראשון רבות, זכר לטרייד על אנתוני דייויס. הדיבור על החלפת המאמן אלווין ג'נטרי נראה לי מוקדם מדי, אלא אם כן גריפין ירגיש שהשלד הצעיר לא מתחבר אליו. יהיה לו זמן למצוא את המאמן שיידע איך למקסם את הפוטנציאל החד פעמי של זאיון, אבל לפני כן היהלום צריך לעבור קצת ליטוש.

הניתוח הצליח, החולה החמיץ את הפלייאוף לראשונה זה 22 שנים. החמישייה הצעירה שגרג פופוביץ' הריץ בבועה הפתיעה לטובה והובילה את הספרס למרחק נגיעה מהמקום התשיעי, כך שהאכזבה מהחמצת הפלייאוף מתונה. הרצף היה חייב להיעצר מתישהו, בהחלט עדיף שזה יקרה עם התחושה שהעתיד כבר כאן. גם דמאר דרוזן, הצלע החמישית והוותיקה, השתלב מצוין בסגנון ובגישה ונראה מתאים מאוד להיות הסקורר המנוסה שמגדל ומנהיג את הדור הבא. הוא תפקד כסוג של פאוור פורוורד בהרכב נמוך מאוד ולא אופייני לפופ, שאיפשר למאמן הנצחי להשתמש בהרבה מאוד שחקנים יוצרים. יהיה מעניין לבחון כיצד למרקוס אולדריג' ישתלב בעולם החדש הזה, ולא אופתע אם אר סי ביופורד יעדיף להימנע מלשלב אותו ויחפש עליו טרייד בקיץ. ללא למרקוס, יאקוב פלטל קיבל סוף סוף הזדמנות בחמישייה ונראה כמו סנטר שכדאי להשקיע בו, כזה שעושה את כל הדברים הקטנים והחשובים בשני הצדדים. זה לא מקרה שהנט רייטינג שלו הוא הגבוה בקבוצה.

אבל צריך לשים את ההתלהבות מצעירי הספרס בפרופורציות. דרק ווייט, דז'ונטה מארי, לוני ווקר ופלטל נראים כמו שחקנים טובים בהתהוות, גם הרוקי קלדון ג'ונסון השתלב יפה מהספסל, אבל אין בחבורה הזאת אף פרנצ'ייז פלייר פוטנציאלי (ווייט כבר בן 26 ועד היום לא התקרב לרמת היציבות הנדרשת משחקן מוביל). לכל שאר הקבוצות המעניינות שנבנות במערב יש לפחות שחקן אחד עם פוטנציאל הרבה יותר גבוה מכל החבורה הזאת. אם פופ לא יחליט לפרוש, הוא בוודאי ייהנה מאוד לפתח את החבורה הצעירה הזאת, כולם שחקנים חכמים וקבוצתיים עם יסודות הגנתיים טובים, אבל בלי סופרסטאר של ממש הגג של הסגל הזה יהיה נמוך, בטח במערב. ביופורד התרגל לכך שהתפקיד שלו הוא למצוא שחקני משנה לכוכבים שלו, בשנים הקרובות הוא יצטרך לבצע משימה קשה יותר: לצרף כוכב לחבורת שחקני המשנה שלו. הדרך הזו תתחיל עם משהו שלא היה לביופורד עד היום: בחירת לוטרי.

מאזן 0:8 בבועה הספיק לפיניקס לעלות מהמקום ה-13 לעשירי, מרחק זריקה אחת (של קריס לוורט מברוקלין במשחק נגד פורטלנד) מכרטיס לטורניר ההעפלה. זה היה אחד הסיפורים היפים בבועה וחבל שהוא נגמר בלי הכרטיס, למרות שפורטלנד לא פחות מרגשת ובראייה רחבה של העונה לממפיס מגיע יותר להיאבק על ההעפלה. את רוב הקרדיט על ההישג קיבל דווין בוקר, והוא כנראה יתוגמל במקום בחמישיית הבועה (ובתואר הסל הגדול של משחקי הדירוג - סל הניצחון המדהים על הקליפרס). אבל בוקר לא עשה בבועה משהו חריג ביחס ליכולות הרגילות שלו. הסיפור הגדול והאופטימי של פיניקס הוא שלראשונה נראה שנבנית סביבו קבוצה איכותית בהתהוות.

דיאנדרה אייטון לא סיפק מספרים שונים במיוחד מעונת הרוקי שלו, אבל השדרוג שלו בהגנה הופך אותו לשחקן אחר. הוא מגן על הטבעת ברמה גבוהה מאוד, מקבל את ההחלטות הקטנות הנכונות ושולט בריבאונד. בהתקפה הוא מסיים נהדר גם בפיק נ' רול וגם בפוסט ויש לו יד טובה מחצי מרחק עם עלייה מהירה לקליעה, כך שאין סיבה שהוא לא יפתח קליעה סבירה משלוש ויהפוך לנשק התקפי קטלני עוד יותר. אייטון מתפתח להיות מספר 2 ראוי ביותר לבוקר. בכנפיים מיקל ברידג'ס הוא שומר נהדר שעושה קצת מהכל בהתקפה, קמרון ג'ונסון הוא מומחה שלשות עם הגנה די טובה וקלי אוברה שלא היה בבועה ישלים איתם שלישיית שחקנים משלימים טובים (ברידג'ס יכול להתפתח גם ליותר מזה). ריקי רוביו הוא עדיין אחד ממנהלי המשחק המשובחים בליגה, קמרון פיין וג'בון קרטר כנראה הרוויחו בבועה הזדמנות להיות הגארדים המחליפים לטווח ארוך. דריו שאריץ' המציא את עצמו מחדש כסנטר מחליף שמספק תוספת קליעה וניהול משחק ליחידה השנייה. פרט לרוביו כל השחקנים ברשימה הזאת הם בני 26 ומטה ופרט לשאריץ' כולם חתומים לפחות לעוד עונה. פיניקס בגרסת הבועה ביצעה רוטציות הגנתיות מושלמות והניעה כדור בתכליתיות, אלה יסודות שלא ילכו לאיבוד בקיץ. מונטי וויליאמס בונה משהו מעניין.

הקבוצה שזקוקה יותר מכולן לאמירה שצריך לקחת בערבון מוגבל את מה שקרה בבועה היא סקרמנטו. החבורה של לוק וולטון הייתה במומנטום חיובי מאוד לפני השבתת הליגה ואיבדה אותו לחלוטין בבועה. הקינגס לא עשו שום דבר טוב במיוחד במשחקי הדירוג ויצאו די במהירות מהמירוץ למקום התשיעי. למרות זאת, לא ניתן להצביע גם על חולשה מוגזמת של השחקנים: דיארון פוקס בסך הכל סיפק מספרים יפים והמשיך את ההתפתחות שלו, בוגדן בוגדנוביץ' ובאדי הילד קלעו הרבה שלשות באחוזים טובים, האריסון בארנס עשה מה שהאריסון בארנס עושה, נמניה בייליצה סיפק נתוני יעילות גבוהים מאוד, הארי ג'יילס הראה ניצוצות. פרט לרישון הולמס שלא התקרב ליכולת שלו במהלך העונה, כולם נראו פחות או יותר כפי שהם בדרך כלל.

וזאת בדיוק הבעיה. קשה לראות לאן הסגל הזה מתפתח. פוקס כל הזמן נראה מדרגה אחת מתחת לסופרסטארים בהתהוות הגדולים באמת, הילד ובוגדנוביץ' כבר בני 27 וכנראה אין להם עוד לאן להתפתח, גם רוב הצוות המסייע כבר די מבוגר. סקרמנטו תמשיך לחכות למרווין בגלי, אבל הוא רוב הזמן פצוע כבר שנתיים וכשהוא משחק הוא ממשיך להעלות סימני שאלה. הוא עוד לא עשה את קפיצת המדרגה שאייטון, שנבחר מקום אחד לפניו, עשה השנה. כמו במקרה של סן אנטוניו, חלק מהבעיה של הקינגס היא שהם נמצאים במערב, היכן שלוקה דונצ'יץ', דווין בוקר וג'ה מוראנט כבר מנהיגים את קבוצות העתיד וזאיון מוקף בכישרון. קשה לראות את סקרמנטו בונה קבוצה שתהיה יותר מבינונית מינוס בקונפרנס הזה.