בווידאו: אוהדי בית"ר מוחים בבית וגן
העובדה שבית"ר ירושלים לא הוציאה אתמול (שישי) הודעת גינוי לאירועים בבית וגן מהווה למעשה הסכמה שבשתיקה. אם לפני חודש בבית"ר הפכו עולמות על מנת להעביר את אימון יום שישי לטדי, או אצטדיון סגור אחר, במקרה הזה נראה כי המחאה די התאימה למועדון.
בבית"ר אמנם בדקו את אופציית טדי השבוע, אך לא באמת נלחמו להעביר את האימון למקום סגור. הסיבה? נושא הפיצויים של המאמן בסיום העונה. כבר מתחילת הפלייאוף משה חוגג לא רצה לראות את רוני לוי על הקוים של בית"ר ירושלים, הוא לא מסתיר זאת בשיחות סגורות ומבהיר שרק כסף הוא מה שמנע את המהלך. זכותו של חוגג להרגיש כך ולרצות מאמן אחר על הקוים. איפה הבעיה? במחזור האחרון בית"ר הבטיחה מעשית את המקום השלישי בטבלה וחוזהו של המאמן מתחדש אוטומטית לעונה נוספת, מה שכעת מחייב את חוגג בתשלום חוזהו בעונה הבאה בסך 1.4 מיליון ש"ח.
לבית"ר אין את הכסף הזה לשלם לרוני לוי ולהביא מאמן נוסף. חוגג מנסה לשדר עסקים כרגיל אבל המצב רחוק מלהיות כזה. כבר לפני חודש בית"ר הייתה צריכה להעביר להפועל באר שבע 3.25 מיליון ש"ח על מיכאל אוחנה. עד לרגע זה באר שבע לא קיבלה את הכסף והיא כבר מתחילה לדרוש ערבויות ופיתרונות מחוגג, היות והיא זקוקה מאוד לכסף הזה. בעוד חודש בית"ר כבר תצטרך להעביר לבאר שבע 1.5 מיליון ש"ח נוספים עבור דוד קלטינס והמצב הנזיל רחוק מלהיות משביע רצון.
בשיחות סגורות בבית"ר מדברים על פיצוי של לא יותר מחודשיים לרוני לוי. אם מישהו יציע את זה למאמן, הוא ישמע אותו צוחק במקרה הטוב. לוי יסיים את חוזהו לאחר מחזור הסיום נגד מכבי חיפה השבוע ולאחריו יוכל לשבת רגל על רגל ולקבל את שכרו עד אשר ימצא אתגר חדש. הוא בכלל לא יתעסק בנושא ויעבירו לטיפול עורך הדין שלו. ובית"ר? איזה לחץ שהיא לא תנסה להפעיל לא יעזור לה, בסופו של דבר היא תצטרך לשלם לו את מלוא חוזהו עד אשר ימצא קבוצה אחרת. האוהדים בבית וגן או בבית של רוני לוי לא ישנו זאת, בית"ר חתמה על הסכם שנותן לרוני לוי חוזה לעונה נוספת והיא תצטרך לעמוד בו.
עוד בוואלה!
וכשבית"ר במצוקה כלכלית הדברים מתחילים לעבוד ברמה הרבה פחות ערכית. הכותרות השונות על דן איינבינדר, חנן ממן ושחקנים נוספים מאוד ברורות ואף אחד בבית"ר לא מכחיש אותן. במועדון רואים כי יתקשו לעמוד בחוזיהם ומחפשים פתרונות. אלא שבבבית"ר יודעים שלא יוכלו להגדיל את הקיצוץ לשחקנים באחוזים גובהים יותר כי חלקם לא יסכימו ועשויים לבקש לעזוב, בעיקר הזרים, אז עוברים למדיניות אחרת - לבקש משחקנים לחפש קבוצה.
זה נחמד לבקש משחקן לחפש קבוצה, רק ששחקנים שיש להם חוזים גבוהים לא ימצאו שום קבוצה רלוונטית בעידן הקורונה. יתרה מכך, בית"ר גם לא מוכנה לפצות אותם משמעותית על חלק גדול מהחוזה. קחו לדוגמא את דן איינבינדר, לו יש חוזה של 300 אלף דולר לעונה הבאה אך הוא הסכים לחתוך כבר ל-225 אלף. אם היו מציעים לו, כמו במקרה שיר צדק בבאר שבע, לפרוס את ה-300 אלף על פני שנתיים, אולי היה על מה לדבר, אבל בבית"ר לא מוכנים. הם יגידו לאיינבינדר לחפש קבוצה, אלא אם יסכים לחתוך עוד חלק ניכר משכרו.
ואיפה הבעיה כאן? שאיינבינדר הוא הקפטן, זה השחקן שנשלח לשבת עם השחקנים על הקיצוץ. כששחקנים רואים שמתנהגים כך לבכירים, הם יודעים שהם הבאים בתור. שלא לדבר על כך שהוא שחקן בית ומועדון ששם דגש על מחלקת הנוער צריך לחשוב איך נראים הדברים בעיני השחקנים הצעירים.
ועל זה תקום או תיפול בית"ר. יש תקופות שיש פחות כסף, זה לגיטימי, אבל גם בתקופות האלה הערכים יצטרכו להוביל. אם היא תאבד את הערכים אז באמת כבר לא יישאר שום דבר להיאחז בו ותחל הספירה לאחור של עידן משה חוגג. מצוקה כלכלית זה בסדר, תמיד אפשר למצוא פיתרונות, כל עוד לא מאבדים ערכים ועושים דברים בצורה מכובדת.