חיוך מנצח: יורגן קלופ הוא האחראי לאליפות ההיסטורית של ליברפול

ביום הראשון של יורגן קלופ בתפקיד, באוקטובר 2015, המתינו העיתונאים הרבים לריאיון איתו במשרדי המועדון והבחינו בתופעה מיוחדת - כל האנשים שחלפו לידם חייכו. האווירה היתה משוחררת ועליזה, כמעט תחושה של חג. כך, תוך שעות ספורות, הונחו היסודות החשובים ביותר להצלחה העתידית. מעטים מאוד האנשים שמסוגלים לעשות זאת מכוח אישיותם. קלופ הוא אחד מהם. את האליפות ההיסטורית של ליברפול אחרי 30 שנה אפשר לנתח במגוון רחב מאוד של היבטים, אבל דמותו היא החשובה ביותר. עם כל הכבוד לכוכבים על הדשא ולהנהלה באנגליה ובארצות הברית, המאמן נמצא גבוה מעל כולם. הוא האחראי הראשי להישג הפנומנלי. בלעדיו, זה לא היה קורה.

כי אי אפשר להגזים בהערכת עוצמתו של חיוך. באמצעות החיוך, בונים את הגשרים היציבים ביותר. באמצעות החיוך, נוצרות הבריתות החזקות ביותר. חיוך מוביל לפתיחות, ופתיחות היא המפתח האולטימטיבי לריפוי מערכות כושלות. היא גורמת לאנשים לשתף פעולה ולפתור בעיות כצוות. קלופ מביא את החיוך ואת הפתיחות. הוא אולי טקטיקן מעולה ואיש כדורגל משובח, אבל הוא קודם כל פסיכולוג אדיר. הכריזמה שלו לא יודעת גבול. כאשר הוא נכנס לחדר, יש תחושה מיידית של שינוי. מייק גורדון, נשיא קבוצת פנוויי, הבעלים של ליברפול, ידע זאת בפגישה הראשונה עם המנג'ר המיועד. החיוך כבש אותו.

הבעיה הגדולה ביותר של ליברפול היתה מנטלית. היא לא היתה היחידה, כמובן, אבל רצף האכזבות גרם לאנשים לאבד תקווה. גם ניצחונות מפוארים לא הצליחו לשנות את הלך הרוח הכללי. לא היה שם חיוך. קחו, למשל, את רפא בניטס ואת ברנדן רוג'רס - מאמנים מצוינים שרשמו הישגים לא מבוטלים על הספסל באנפילד. אילו הבעות פנים מזוהות איתם? כיצד הם נטו להתבטא אחרי הפסדים? האם הם מסוגלים לשמור על תמיכת הקהל בשעת משבר? האם הם מובילים את כל השחקנים אחריהם באש ובמים? האם הגישות האופייניות להם מסייעות לאחות את הקרעים או מעמיקות אותם? במקרה הטוב, התשובות לשאלות אלה אינן חד משמעיות. במקרה של קלופ, הן ברורות כשמש.

הקבלות כבר היו שם. קלופ קיבל לידיו את בורוסיה דורטמונד במצב קטסטרופלי ב-2008, והפך אותה תוך שנתיים לקבוצה שדהרה לשתי אליפויות רצופות על חשבון באיירן מינכן. המבורג ויתרה עליו בזמנו כי ראשיה נרתעו מהחורים במכנסי הג'ינס שלבש לריאיון. בדורטמונד השכילו להבין שאלה בדיוק החורים הנכונים. הבחור הגבוה והממושקף עם השיניים העקומות התחבר בזכות החורים האלה באופן אינטגרלי לקהל הצהוב-שחור באחד האיצטדיונים הביתיים ביותר בעולם. ביחד, הם הזיזו הרים. המצב באנפילד היה דומה. קהל מיוסר עם נפש פצועה המתין בקוצר רוח למושיע. בדמותו של קלופ, הוא קיבל את המושיע הזה. היציעים היו מאחוריו באופן מיידי.

גם ההנהלה עמדה מאחוריו, כי קלופ הדגיש כבר בתחילת הקדנציה שתי נקודות קריטיות. ראשית, הוא ישאף לשיתוף פעולה אופטימלי ככל הניתן. לא יהיו הדלפות לתקשורת, לא יהיו תסכולים, דבר לא יוסתר, והכל יהיה על השולחן. שנית, הוא יוביל, יביע את דעתו על כל הסוגיות הרלוונטיות, וינסה לשכנע את הבוסים בצדקתו. גורדון אהב מאוד את הגישה הזו. "אצלנו לא מפחדים מאי הסכמות. אנחנו מעודדים את זה", הוא אמר למנג'ר.

וכך זה עובד כבר כמעט חמש שנים. הבעלים ג'ון הנרי, המנהל הספורטיבי מייקל אדוורדס, גורדון וקלופ לא תמיד מסכימים על הכל, אבל הם מנהלים שיח פתוח ומשתדלים לקבל ביחד את ההחלטות הטובות ביותר. למשל, קלופ סבר תחילה כי לא נכון לשלם לרומא 42 מיליון יורו תמורת מוחמד סלאח בקיץ 2017 והעדיף להחתים דווקא את יוליאן ברנדט מלברקוזן. אדוורדס גרם לו לשנות את דעתו. במקביל, סירב הנרי למכור את פיליפה קוטיניו לברצלונה. קלופ, שראה כי הכוכב הברזילאי נחוש לעזוב לקאמפ נואו ועלול לפגוע אנושות בחדר ההלבשה אם לא יקבל את מבוקשו, שכנע את הבעלים לשנות את דעתו - ובחלוף חצי שנה בוצעה המכירה, ממנה הרוויחה ליברפול הן כלכלית, הן חברתית והן מקצועית.

עבודת הצוות חיונית לא רק בדרגים הגבוהים. כאשר הגיע קלופ לראשונה למתקן האימונים, הוא כינס את כל העובדים, ביקש מהם להציג את עצמם ואת תפקידם. הוא ביקש מהשחקנים ללמוד את השמות של כולם, והסביר להם כי המועדון מסוגל להתפתח בכיוון הנכון רק כאשר כל אחד, ללא יוצא מהכלל, מקבל את הכבוד הראוי. באופן טבעי, הכלל הזה תקף אצל קלופ גם כלפי השחקנים עצמם. מובן שלא כולם התאימו לסגנון המשחק שלו, והסגל עבר שינויים מהפכניים לאורך הקדנציה שלו, אבל החניכים הרגישו תמיד רצויים. גם כאשר אנדי רוברטסון התחיל את החוויה שלו באנפילד ברגל שמאל, הבהיר לו המאמן: "אל תדאג, אתה איתנו לתקופה ארוכה". גם אלכס אוקסלייד צ'מברליין שמע ממנו דברים דומים. זה לא חדש - יהיה קשה מאוד למצוא שחקנים שעבדו עם קלופ במיינץ ובדורטמונד ולא אהבו אותו.

ויש גם חלוקת תפקידים בתוך צוות האימון. קלופ לא מעוניין ליצור תדמית של גאון שיודע הכל בעצמו. בדיוק להיפך - הוא בעד האצלת סמכויות ומטפח אנשי מקצוע שמסייעים לו. בליברפול, הוא סימן את פפ ליינדרס הצעיר, אשר עבד באקדמיה, קודם במהירות והגה את ההתבססות על מגנים ככוח התקפי. ההולנדי גם קיבל לפני שנתיים אחריות על שיפור ביצועי הקבוצה במצבים הנייחים, הן הגנתית והן התקפית. עם משחק הראש של וירג'יל ואן דייק בעורף והמיומנות של טרנט אלכסנדר ארנולד בכדורים החופשיים ובקרנות המשימה היתה קצת יותר קלה, אבל ההתקדמות היתה מזהירה - בעונה שעברה הובילה ליברפול את הליגה האנגלית בכיבושים ממצבים נייחים. ואז גויס לצוות גם תומאס גרונמרק, אשר מתמחה בייעול ביצועי הקבוצה בהוצאות חוץ. "קלופ הוא היחיד שהביע עניין בתחום זה", טען הדני. גם זה סוד הקסם.

בחמש שנותיו באנפילד, חווה קלופ לא מעט אכזבות, כולל ההפסד לסביליה בגמר הליגה האירופית ב-2016, והפיאסקו המהדהד בגמר ליגת האלופות מול ריאל מדריד ב-2018, בין היתר בגלל השגיאות של השוער לוריס קאריוס, אותו דרש המאמן להחתים. אלא שהוא רגיל לקשיים. כשחקן, הוא בילה את כל הקריירה במדי מיינץ בליגה השניה. שם הוא גם החל את דרכו כמאמן, כאשר נזרק למים העמוקים כמעט בלית ברירה בגיל 33, הישר למאבקים אכזריים נגד הירידה. קלופ תמיד התמודד עם אתגרים וקשיים בדרך הטובה ביותר - עם חיוך. החיוך הזה הצעיד את מיינץ לבונדסליגה לראשונה בתולדותיה, החיוך סלל את דרכו לפסגות עם דורטמונד, והחיוך עודד את האדומים מאנפילד ברגעי משבר. "זה לא הסוף, זו רק ההתחלה", הקפיד קלופו להגיד לחניכיו. זה גם מה שנאמר בשלהי העונה שעברה, כאשר מאזן מופלא של 97 נקודות לא הספיק לזכיה באליפות.

לשיטתו של קלופ, זו ממש לא היתה ההזדמנות האחרונה, והזכייה בליגת האלופות שנה אחרי ההפסד הכואב בגמר רק חיזקה את התיאוריה הזו. בשלב זה, שחקני ליברפול הפנימו היטב כי אם ימשיכו להאמין בעצמם, הם מסוגלים להשיג הכל. ובעוד מנצ'סטר סיטי נחלשה וסבלה מחוסר יציבות, הדהירה של האדומים רק התגברה. 26 ניצחונות ותיקו ב-27 המחזורים האחרונים - מי היה מעלה בדעתו שהמאזן הזה אפשרי לפני הגעתו של קלופ. עם הגרמני הכריזמטי, התופעה הזו מרגישה טבעית ונכונה. כבר באמצע העונה היה ברור לחלוטין שהפעם זה שלהם. בצורת בת 30 שנה הסתיימה, ואפילו מגיפה כלל עולמית לא הצליחה למנוע מהאדומים של ליברפול את הרגע ההיסטורי, אלא רק עיכבה אותו והרסה את החגיגות. אבל למי אכפת? כל האדומים התעוררו הבוקר עם חיוך מאוזן לאוזן - החיוך של יורגן קלופ, אחד המאמנים והפסיכולוגים הטובים ביותר בתולדות הכדורגל.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק