פפ ניצח את פפ

פפ ניצח אתמול (ראשון) במשחק העונה באנגליה, ובגדול. לגיבור שהופך בהדרגה לאליל ענק בקרב אוהדי ליברפול, קוראים פפ ליינדרס. עוזרו ההולנדי בן ה-36 של יורגן קלופ הוא איש מקצוע יוצא דופן, והמאמן הגרמני העריך אותו מהרגע הראשון בו דרך באנפילד. כי הרי ליינדרס קודם בזמנו על ידי ברנדן רוג'רס המפוטר אשר פינה את מקומו לקלופו באוקטובר 2015, והנטיה הנפוצה של בוסים חדשים היא להיפטר מהצוות של קודמיהם. קלופו הביא, כמובן, את העוזרים הקבועים שלו, אבל ליינדרס נשאר וצמח לדמות מפתח. כיום הוא יד ימינו של המנג'ר, וקלופ אפילו היה מאושר כאשר פפ נכשל בהרפתקה הראשונה שלו כמאמן עצמאי בניימכן ההולנדית ב-2018. ליינדרס הוחזר באופן מיידי לליברפול, ומאז הקבוצה רק הולכת ומתעצמת.

ההולנדי הגה את המוטו של האדומים - Our identity is intensity. בתרגום לעברית, מתקבל משהו עילג כמו "הזהות שלנו היא אינטנסיביות", אז קחו את הגרסה האנגלית. ליינדרס אחראי על ניתוחים טקטיים, הן של ליברפול עצמה והן של היריבות, ועל הכנת תוכנית אימונים שבועית שמתאימה למשימות העומדות על הפרק. השקפת העולם תואמת את זו של קלופ, ואולי אפילו מסודרת יותר. הוא פילוסוף ומחנך - אך גם איש ביצוע. וכדי להתחיל להבין את תרומתו למערכת, די להקשיב לטרנט אלכסנדר ארנולד.

ליינדרס אימן בזמנו את המגן בקבוצה עד גיל 16 באקדמיה, והאנגלי מספר: "הוא השפיע עלי עמוקות, ונוצרה ברית אמיתית בינינו. מעולם לא ראיתי קודם מאמן עם תשוקה כזו לכדורגל. נכנסנו לפרטים הקטנים ביותר, והייתי זקוק בדיוק לזה. נשארנו אחרי האימונים וניהלנו שיחות. לפעמים, השעה כבר היתה כה מאוחרת שכיבו לנו את האורות במגרש. שיחקתי אז כקשר אחורי, ופפ נתן לי לנוע קדימה ולשלוט בקצב המשחק. החופש הזה סייע רבות להתפתחותי".

אלכסנדר ארנולד עבר עמדות רבות במהלך הקריירה. כילד ונער, הוא היה בעיקר שחקן אגף התקפי וקשר מרכזי, אבל זמן קצר אחרי שבילה בקישור הדפנסיבי אצל ליינדרס התקבלה ההחלטה האסטרטגית לעבור למשבצת המגן הימני. הסיבה המרכזית לכך היתה טקטית - לא על המגרש, אלא מבחינת קידום הקריירה. התחרות בסגל הבכיר במשבצת זו היתה קטנה יחסית, ורק נתניאל קליין מילא אותה. מאמני האקדמיה, אשר ראו בנער המקומי שנולד וגדל ממש ליד מתקן האימונים פוטנציאל עצום, ייעצו לו ללכת על זה כדי לשפר את סיכוייו לקבל זימון. ואכן, הוא הגיע - כאשר ליינדרס כבר היה בצוותו של קלופ. מה יכול להיות טוב יותר?

ההולנדי כבר הכיר טוב מכולם את סגולותיו של השחקן הצעיר, ולכן - ביחד עם קלופו - הותאם הסגנון של ליברפול על מנת למקסם את התועלת. וכה אמר פפ לאחרונה על אלכסנדר ארנולד: "אני לא סתם מסמפט אותו. אני אוהב אותו. יש לו כל כך הרבה אנרגיה ורצון כל כך חזק להתפתח. הוא שואף לגרום למשחק שלנו להיות טוב יותר. הוא פליימייקר בעמדת המגן הימני". זה נכון עד כדי כך שחלק מהפרשנים באנגליה הגדירו את קרב הצמרת אתמול כמאבק בין עושי המשחק הנוצצים - קווין דה בראונה מול אלכסנדר ארנולד. הגזמה? לא בטוח, כי הם הובילו את דירוג השחקנים שיצרו הכי הרבה מצבי הבקעה לחבריהם. ערב המשחק, היו לבלגי 43 כאלה, לאנגלי 42. כל היתר נותרו הרחק מאחור.

בעונה שעברה, סיפק אלכסנדר ארנולד 12 בישולים בפרמיירליג, ודורג שלישי בהיבט זה אחרי אדן הזאר וריאן פרייזר מבורנמות. ואולם, התחרות האמיתית מבחינתו, גם אם חברית במיוחד, היתה מול המגן השמאלי אנדי רוברטסון. הסקוטי "הפסיד" בסופו של דבר וסיים עם 11 אסיסטים, ובצוותא בישלו שני שחקני ההגנה 33 שערי ליגה - יותר משליש מהיבול של ליברפול. זהו נתון חסר תקדים, ובמיוחד בלט המשחק המטורף מול ווטפורד, בו תרם אלכסנדר ארנולד שלושה אסיסטים, רוברטסון "הסתפק" בשניים, והם עשו את כל העבודה בניצחון 0:5.

אם נסכם בקצרה, משחק ההתקפה של ליברפול מבוסס על מגנים. זה ממש לא חדש, והתופעה רק הולכת ומתעצמת. ליינדרס הצהיר לא פעם: "השער המושלם עבורי יהיה כאשר מגן אחד יבשל למגן השני". הוא אף קיבל את מבוקשו בתחילת אוקטובר, כאשר טרנט אלכסנדר ארנולד שלח אסיסט נהדר לרוברטסון בניצחון על זלצבורג בליגת האלופות. מסירות מסוג זה עדיין יחסית נדירות, כמובן, אבל מעבר מאגף לאגף בהתקפות מהירות קריטי עבור הסגנון של האדומים. שיעור המסירות ממגן למגן עולה בהתמדה בעידן קלופ, והגיע לשיאו העונה. רוברטסון הפך לאחד היעדים המועדפים מבחינת אלכסנדר ארנולד, במיוחד כאשר ליברפול יוצאת למתפרצת. בהיותו פליימייקר לא שגרתי, המגן הימני מחפש תמיד את המשך המהלך האופטימלי. המגן השמאלי מספק לו לעתים תכופות את האופציה הזו. זה מה שהם מתרגלים באימונים על בסיס יומיומי. כל יריבה של ליברפול חייבת לדעת זאת ולהתכונן בהתאם.

האם הכינה מנצ'סטר סיטי שיעורי בית? אם לשפוט לפי התוצאה, התשובה היא שלילית. בדקה ה-12, כאשר יצאה ליברפול למתפרצת מהירה, שלח אלכסנדר ארנולד מסירה אדירה הישר לאגף השני, שם המתין לכדור רוברטסון כשהוא חופשי ומאושר. הסקוטי מצא את מוחמד סלאח, המצרי נגח פנימה, והאדומים עלו ל-0:2. מהפתיחה הרצחנית הזו התקשתה האלופה להשתקם, האדומים ניצחו 1:3, וקלופ גבר על פפ גווארדיולה בפעם התשיעית בקריירה.

כאשר הובקע השער השני, היה המאמן הקטלוני עסוק עדיין במחשבות על נגיעת היד של אלכסנדר ארנולד ברחבת ליברפול לפני כיבוש השער הראשון. לדעת אנשי מנצ'סטר סיטי, הגיע להם פנדל - ובמקום זאת דווקא המארחת כבשה במתרפצת. לשיטתם, הקיפוח היה נורא - כיצד ייתכן שאנשי ה-VAR לא התערבו? אפשר להבין את התסכול, אך חשוב הרבה יותר להתמקד בהיבט אחר לגמרי. אחרי שהכדור פגע בידו של המגן, החלו מיד מספר שחקנים בחולצות התכלת לסמן לשופט שהוא חייב לשרוק. הם התרכזו במחאות, ולא במשחק עצמו.

למה זה דומה? באפריל, אחרי ההפסד לטוטנהאם במשחק הראשון ברבע גמר ליגת האלופות, פירסמתי מאמר על התופעה הפסולה אשר מפריעה בעיקר לשחקנים עצמם. אז היה זה פביאן דלף שניסה לשכנע את השופט שהכדור יצא מתחומי המגרש, ולא הצליח להפריע ליונג מין סון להבקיע את שער הניצחון. בדיעבד, עלה האירוע המדובר לסיטי בהדחה מהמפעל.

"המאמנים מעודדים את התופעה. לו היו סבורים שהיא פוגעת בקבוצה, היא לא היתה כה נפוצה. ואולם, הפעלת לחץ בלתי פוסק על השופטים היא לא רק טקטיקה. אצל מאמנים רבים, ובראשם גווארדיולה, היא אסטרטגיה. זה התחיל, כמובן, עוד בברצלונה, כאשר קרלס פויול וסרג'יו בוסקטס הובילו בדרך כלל את המחאות כמעט על כל שריקה שניתן להגדיר איכשהו כשנויה במחלוקת. ויש צדק פואטי כאשר קבוצותיו של גווארדיולה נענשות על האסטרטגיה הזו. זה חייב להיפסק". הפסקה הזו נכתבה לפני חצי שנה, אבל גווארדיולה לא קורא עברית. הוא גם לא מעוניין להשתנות. אתמול הוא קפץ על הקווים, התלונן על השיפוט, ואיבד לגמרי את העשתונות כאשר כדור נוסף פגע בידו של אלכסנדר ארנולד ברחבה במחצית השניה.

הוא האשם המרכזי בגישה של שחקניו, וכדאי לו מאוד ללמוד את הלקח בכל זאת. כי אולי הגיע לאלופה פנדל (אם כי הדעות בנושא חלוקות, וההתאחדות תומכת בדעתם של השופטים), אבל דבר אחד בטוח - לא השופטים גרמו לאילקאי גונדואן להרחיק את הכדור בשלומיאליות, ואז להתבונן באדישות כיצד פאביניו הפציץ לפינה. לא השופטים הפריעו לרודרי לצאת לקראת הבועט. ולא השופטים שיבצו בפעם המי-יודע-כמה את פרננדיניו כבלם.

ברור שיש כאן נסיבות מקלות. בעוד ליברפול התייצבה למשחק עם ההרכב החזק ביותר, סבלה סיטי ממכת פציעות, והיעדרותו של אמריק לאפורט חשובה במיוחד. עם זאת, קבוצה בסדר גודל זה לא יכולה להרשות לעצמה סגל כה דליל. וינסנט קומפני עזב הקיץ, ולא נמצא לו מחליף. אליקים מנגאלה, בעייתי ככל שיהיה, שוחרר. לאור הירידה בכושרו של ניקולאס אוטאמנדי, אשר הושאר על הספסל אתמול, נוצר חור עצום במרכז ההגנה. ג'ון סטונס, שחזר לא מכבר מפציעה, הוא הבלם הטבעי הבריא היחיד עליו סומך המאמן.

גווארדיולה, יצירתי כדרכו, סבר שפרננדיניו יפתור את הבעיה. המאמן הרי רגיל לזרוק שחקנים לעמדות לא מוכרות, וכבר השתמש לפרקים בקשר הברזילאי בעורף בעונות הקודמות. התעלולים האלה עלו לעתים קרובות ביוקר לגווארדיולה בעבר, וכך קרה גם הפעם. ההחתמה של רודרי נהדרת עבור סיטי, במיוחד בטווח הבינוני, אבל רק אם הספרדי והברזילאי מתחלפים ברוטציה בעמדת הקשר האחורי. במצב הנוכחי, כאשר רודרי עדיין מסתגל בהדרגה לקצב המהיר בפרמיירליג, והאיטיות של פרננדיניו זועקת לשמיים בהגנה, חשופה הקבוצה בכל המערכים. החולשה הזו בולטת במיוחד מול יריבה קטלנית כמו ליברפול, ועוד כאשר סיטי נדרשת למחוק פיגור מוקדם ושולחת כוחות רבים קדימה.

רודרי יעיל מאוד בהנעת הכדור, אך עדיין לא מספיק טוב בעצירת מתפרצות כמו פרננדיניו - והשניים הותירו בינתיים את פאביניו כקשר האחורי הטוב ביותר בפרמיירליג בפער עצום. צודק והגיוני כי הוא התכבד לכבוש את שער הבכורה העונה דווקא במשחק החשוב מכולם. הרכש ממונאקו מצטיין עם הכדור ובעלדיו, והנה הציטוט של ליינדרס אודותיו: "פאביניו מספק לנו הגנה באופן מתמיד, ומכסה את השטחים כדי למנוע מתפרצות. אין עוד שחקן שמסוגל לעשות זאת כך, ואנחנו קוראים לו המגדלור. הוא מנחה אותנו".

בינינו, כמעט כל שחקן ליברפול הוא מגדלור, וכך גם חברי צוות האימון. קלופ עדיין רחוק מאוד מסיום הקדנציה באנפילד, אך ליינדרס כבר מסומן כיורשו האידיאלי, והתסריט הזה בהחלט עשוי להתרחש בעוד מספר שנים. תזכרו את השם בינתיים. הוא צפוי להיות פפ החדש של הכדורגל העולמי, ואת פפ הנוכחי הוא ניצח אתמול שוק על ירך.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק