עם כל הידיעות היומיות המשעממות על ניימאר, פול פוגבה ומתייס דה ליכט, אחת הרכישות החשובות ביותר של הקיץ עברה בשקט מופתי, כמעט מתחת לרדאר. מדהים למדי, אבל אפילו אוהדים רבים באנגליה בקושי שמו לב כאשר מנצ'סטר סיטי שברה את שיא ההעברות שלה ופתרה את הבעיה הגדולה ביותר בסגל של פפ גווארדיולה. ואולי קצת מוגזם להצהיר כך, אולם 70 מיליון יורו ששולמו לאתלטיקו מדריד תמורת רודרי מהווים סוג של גניבה במונחי השוק הנוכחי. הרי את לוקאס הרננדז שלחה אתלטיקו לבאיירן מינכן עבור 80 מיליון יורו, ועם כל הכבוד למגן השמאלי של אלופת העולם, העסקאות האלה בקושי ברות השוואה - כי רודרי עשוי להגדיר את המשחק של סיטי במשך שנים ארוכות, בערך כפי שסרג'יו בוסקטס הגדיר את המשחק של ברצלונה.
גווארדיולה זקוק לשחקנים מסוג זה, והם נדירים מאוד בכדורגל העולמי. אלופת אנגליה יכולה להשלים עם חסרונם של כוכבים גדולים, ולראיה היא שמרה על הכתר בעונה החולפת למרות שקווין דה בריינה נעדר במשך חודשים בשל פציעה, אך בלי פרננדיניו היא התקשתה מאוד לתפקד כראוי. אילקאי גונדואן לא הצליח להיכנס לנעליו של הברזילאי כאשר נדרש לכך, ואלטרנטיבות נוספות כלל לא נמצאו. בהתחשב בעובדה כי פרננדיניו חגג את יום הולדתו ה-34 ונכנס לשנה האחרונה של חוזהו, אי אפשר להגזים בחשיבות מציאת היורש הנכון. הספרדי בן ה-23 הוא ההחתמה הקריטית ביותר של המועדון בעידן פפ, אבל היא לא עשתה כותרות גדולות במיוחד, בין היתר כי השחקן עצמו ממש לא אוהב לעשות כותרות. אין לו חשבונות ברשתות החברתיות, ובאופן כללי רודרי הוא אחד הכדורגלנים הצנועים ביותר ביקום.
נסע באופל יד שניה, הכין אוכל במעונות
אולי העובדה כי לא היה לו סמארטפון כאשר שיחק בקבוצות נוער לא תפיל אתכם מהכיסא - זה חריג, אך לא מטורף. אולי העובדה כי נהג במשך מספר שנים באופל קורסה ישנה, אותה רכש משכנתו, גם לא תדהים אתכם. רודרי הקפיד תמיד לומר: "מדובר באמצעי להגיע מנקודה לנקודה, ולא מעבר לכך". רק כאשר שוכנע שהמכונית האהובה הפסיקה להיות בטיחותית לנסיעות ארוכות, הוא החליף אותה ביונדאי חדשה ופשוטה. גם זה לא שכיח, אך יש עוד כמוהו. לא כל השחקנים רוצים לבזבז את כספם על רכבי יוקרה. אבל הנה לכם הפתעה אמיתית ויוצאת דופן - גם אחרי שפרץ להרכב הראשון של ויאריאל וחתם על חוזה עם שכר לא רע, הוא המשיך להתגורר במעונות הסטודנטים.
זו לא בדיחה. רודרי השקיע את רוב זמנו בלימודי כלכלה וניהול באוניברסיטה, ולא התכוון לשנות את אורח חייו רק בגלל שהצליח על הדשא. "בהתחלה, אנשים נדהמו לראות אותו במעונות, אבל עם הזמן כולם התרגלו. רודרי חי כמו סטודנט רגיל, הכין אוכל ושטף כלים עם כולם. הקריירה לא שינתה אותו במילימטר, והוא תעניין בעיקר בקבלת התואר, כי כדורגל היה ונשאר סוג של הימור", סיפר לימים חברו לקמפוס. קל יותר להבין את הגישה הזו אם מזכירים כי אימו של רודרי עוסקת בייעוץ פסיכולוגי לבני 40 פלוס שבוחרים לבצע הסבת מקצוע. מגיל צעיר מאוד, ידע הנער שהכל נזיל בחיים, והוריו הדגישו שאין תחליף להשכלה. רגליו תמיד היו יציבות על הקרקע, והשתן לא יכול לעלות לו לראש. החלום להפוך לכדורגלן ברמה הגבוהה ביותר היה שם, אך רודרי הקפיד להישאר מציאותי.
"לא היה ספק שיגיע רחוק מאוד"
הניסיון לימד אותו ששום דבר לא מובטח. כיליד מדריד ואוהד אתלטיקו מאז שהוא זוכר את עצמו, היה רודרי מאושר להיות חלק מהאקדמיה של הקולצ'ונרוס מגיל 11. במשך שש שנים הוא נחשב לאחד הנערים המבטיחים במועדון, ואפילו הגיע ייצג את ספרד בנבחרת עד גיל 16, אבל אז מונה מנהל חדש למחלקה הצעירה, והיחס כלפיו השתנה. הבוס הטרי, חוליאן מוניוס, היה הרשע האולטימטיבי. הוא היה מקושר לסוכנים מסוימים, התנה לפי החשד קידום מקצועי של שחקני האקדמיה בחתימה על חוזים עם אנשים ספציפיים, ועשה עסקאות שהועילו לו אישית מבחינה כספית. אלה שסירבו לשתף פעולה נדחקו לשוליים. במועדון גילו תוך כשנה את אי הסדרים ופיטרו את מוניוס, אך הוא הספיק לגרום נזק עצום למערכת, ובין היתר זרק החוצה את רודרי בן ה-17.
הטענה הרשמית היתה טריוויאלית: "נמוך מדי וחלש מדי פיזית". היא היתה אבסורדית כבר אז כי גובהו של רודרי היה ממוצע לגילו, ונשמעת הזויה במיוחד כעת, אחרי שהשחקן צמח ל-191 סנטימטרים. הקשר היה אמנם מתוסכל מחוסר הצדק, ועזיבת המועדון האהוב כאבה לו, אבל הוא לא הרים ידיים והדרים לוויאריאל. הצוללת הצהובה קיבלה אותו בזרועות פתוחות, וכבר בחלוף שנתיים הוא היה באנקר בהרכב קבוצת המילואים בליגה השלישית. היו שכינו אותו מטף כיבוי אש בזכות יכולתו לקרוא מראש את מהלכי היריב ולחסל אותם. "ראיית המשחק שלו יוצאת דופן, וכך גם השליטה בכדור ויכולת המסירה. הוא בלט מעל כולם במקצוענות, וידע בדיוק מה צריך לעשות כדי להפוך לכדורגלן צמרת. בדרך כלל כדאי להיזהר עם תחזיות לגבי שחקנים צעירים, אבל בכל הקשור לרודרי לא היה לי ספק שהוא יגיע רחוק מאוד", סיפר השבוע מאמנו דאז, פאקו לופס.
נכנס בקלות לנעליו של גבי
הנסיקה אכן היתה מטאורית. בעונת 2016/17 עדיין התחשל רודרי כשחקן ספסל, אבל אז התרחש אסון ספורטיבי בוויאריאל. הקפטן והמנהיג הבלתי מעורער במרכז המגרש, ברונו סוריאנו, נפצע קשות בברכו וסיים מעשית את הקריירה - הוא לא שיחק מאז כבר שנתיים. המאמן פראן אסקריבה לא היסס, לקח את רודרי וזרק אותו הישר למים העמוקים במשבצת של האליל הגדול. התוצאה היתה לא פחות ממדהימה, ותוך חודשים ספורים הבינו הפרשנים שהקשר הצעיר הוא אחד הטובים בתפקידו בליגה, אם לא מעבר לכך. האיש שכונה "ברונו הקטן" בקבוצת המילואים התעלה על המקור.
זה היה הזמן של ראשי אתלטיקו להפנים את גודל המחדל ולשלם בקיץ 2018 כ-20 מיליון יורו על מנת להשיב את הבן הגולה הביתה. ההחלטה לא היתה פשוטה מבחינת השחקן שאהב מאוד את החיים בוויאריאל, ופרץ בבכי במסיבת העיתונאים כאשר בישר על החזרה למדריד. הוא גם לא היה משוכנע שהסגנון של דייגו סימאונה מתאים לכישוריו, והדיווחים בתקשורת על העניין שגילתה בו לכאורה ברצלונה החמיאו לו יותר. ואולם, האהדה הטהורה לאתלטיקו עשתה את שלה. בתוך ליבו, ידע רודרי שאינו מסוגל לסרב למועדון של חייו. הוא סלח לקולצ'ונרוס, הצטרף לצ'ולו ונענה לאתגר גדול במיוחד מבחינתו.
שנה אחרי שירש את קפטן ברונו, היה צריך רודרי לרשת את קפטן גבי. המנהיג האגדי של אתלטיקו סיים שבע שנים אדירות בפסי אדום-לבן בגיל 35, נסע להרוויח קצת בליגה הקטארית והותיר חלל גדול במרכז המגרש. לתוך החלל הזה נכנס רודרי חסר הניסיון, ובדיוק כמו במקרה הקודם שחה מיד כמו דג במים. המעבר לשיטה המבוקרת יחסית של סימאונה היה קל מהצפוי. בעצם, הכל הרגיש קל מהצפוי. כבר במשחק הבכורה, היה רודרי הבוס בקישור האחורי, עצר את היריב וניווט את המהלכים. בהדרכתו של המאמן הארגנטיני הקשוח, הוא אף שיפר מאוד את יכולת ההגנה שלו, ולא היה בליגה הספרדית קשר שביצע בעונה החולפת יותר תיקולים ממנו. רודרי הפך לשילוב נהדר של מכונה הגנתית עם עושה משחק נסוג, וההקבלות לבוסקטס מרגישות מבוססות למדי.
"יכול להיות טוב מבוסקטס"
עם התווית הזו הוא מגיע לאלופה האנגלית במחיר מציאה. הדרישה המרכזית שהציב רודרי במגעים עם אתלטיקו לפני שנה היתה סעיף שחרור הגיוני, כי אם אתלטיקו לא היתה מחוייבת לו בגיל 17, הוא ממש לא הרגיש מחוייב כלפיה כעת. הוא לא רצה לחסום לעצמו אפשרויות קידום מקצועי מהיר, וקיבל את מבוקשו. כעת ניצלה סיטי את הסוגיה והקדימה את באיירן מינכן במירוץ אחרי הקשר שכבר הספיק לתקוע יתד בסגל נבחרת ספרד. "רודרי יכול להגיע לרמה של בוסקטס, ואף מעבר לכך. השמיים הם הגבול מבחינתו", אמר המאמן הלאומי לואיס אנריקה שסמך עליו בעיניים עצומות (לפני שהתפטר מסיבות משפחתיות).
גווארדיולה הוא בדיוק איש המקצוע הנכון כדי לסייע למצות את הפוטנציאל הזה, והפעם לשם שינוי לא צריך רודרי להיכנס לנעליו של הקפטן. הוא גם לא יידרש לסחוב את כל המעמסה על כתפיו, כי פרננדיניו עדיין בקבוצה, והדבר עשוי אפשר כניסה חלקה לעניינים. רודרי הגיע מוכן. הוא סירב להשתמש בשירותי מתורגמן בראיון הראשון באנגליה - אם כי היה תמציתי. אור הזרקורים זר לו. הוא אוהב לדבר רק על המגרש.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק