"זה שונה ופחות מיוחד, אבל עדיף מכלום": הפועל ירושלים נערכת לקרב נגד עצמה

בסרטון: היכל קבוצת שלמה מתחטא ומתמרק לכבוד חזרת הליגה

לפני 106 ימים, כשהפועל ירושלים ניצחה את מכבי תל אביב במחזור ה-21 של ליגת העל, מגיפת הקורונה כבר ריחפה באוויר והחלה לנגוס בשגרת חייהם של אזרחי ישראל. איכשהו, בצעד שלעולם לא היה עובר כעת, אישר משרד הבריאות ל-8,235 צופים להתקבץ בארנה לכבוד מסיבת הסיום של הכדורסל הישראלי כפי שהכרנו אותו, לפחות לעונה הזו.

באותם ימים, ספורט ללא קהל נראה כמו אחד הדברים המבאסים שיכולים להיות. הרי איך אפשר בכלל לדמיין את הקבוצות הטובות בארץ ו/או באירופה, מתמודדות על התארים הנחשקים ביותר, במשחק שכל כולו רגש ותשוקה, כשסביבן יציעים נטושים ומיותמים?

שלושה חודשים וחצי חלפו, וספורט ללא קהל נותר עדיין אחד הדברים המבאסים שיש; אלא שעצם קיומו הוא לא פחות ממתנה שיש להעריך. "זה עדיף מכלום", אמר עודד קטש, "למרות שזה מרגיש קצת שונה, ומאבד מהדבר המיוחד שיש בכדורסל".

לכאורה, מגיפת הקורונה עוד לא הצליחה לגרום נזק ממשי לירושלים. החלומות על עונה היסטורית בשלמותה נותרו בחיים; אחרי שזכתה בגביע המדינה ובגביע ווינר, היא עדיין יכולה לזכות גם באליפות ישראל ובליגת האלופות. וזה לא מעט, במציאות שבה רובם המכריע של הליגות והמפעלים בוטל. אבל כעת, עם חידוש המשחקים, חווים האדומים כמה קשוחה ועיקשת יכולה להיות היריבה ההיא שתיסכלה לא מעט קבוצות - הלוא היא הפועל ירושלים, מודל 2019/20.

"בנינו כימיה במשך שישה או שבעה חודשים, ואי אפשר לשחזר אותה בעבודה של שבועיים-שלושה", ניסה להסביר סולימאן בריימו. "אנחנו פשוט צריכים להיות הגירסה הטובה של מי שאנחנו כרגע. אני לא טיישון תומאס, ואני לא יכול לעשות את הדברים שהוא מביא למשחק, אלא לתת את החלק שלי. אף אחד מאיתנו לא צריך לעשות משהו שהוא לא יודע".

קטש נאלץ לצאת מגבולות הגזרה שהציב לעצמו במהלך העונה, כדי לנסות ולהאריך את השמיכה שנפרשה לרגליו. ג'ון הולנד, שהשתלט במהירות ובטבעיות על עמדת הסמול פורוורד במהלך העונה (מי בכלל זוכר שהוא הובא בצעד חירום במקום טרנט לוקט?), הפך לפתע לגארד שני; עידן זלמנסון מצא עצמו מפעם לפעם בעמדת הפאוור פורוורד; והסקורר האולטימטיבי ג'יימס פלדין נדרש לרכז במשך כמה דקות. "אנחנו צריכים ללמוד לעשות דברים קצת אחרת", ניתח המאמן. "ברגע שתומאס וג'ייקובן בראון עזבו, אי אפשר לצפות שנשחק את אותו כדורסל ששיחקנו".

ייתכן שהמשפט האחרון מזקק לתוכו את כל המורכבות בסיטואציה שאליה נקלעה ירושלים: לפני שתנסה להכניע את מכבי ראשון לציון, הפועל חולון ומכבי תל אביב בבית העליון, היא תידרש בראש ובראשונה לנער מעליה את ההשוואה הבלתי נמנעת לקבוצה שהיא עצמה הייתה עד התפרצות המגיפה - הקבוצה של בראון, תומאס וכן, גם שלווין מאק.

במשחק הליגה הקודם, באותה מסיבת הסיום מול הצהובים, הטריו הזה היה אחראי ל-62% מהנקודות, ל-71% מהאסיסטים, ל-80% מהחטיפות ול-73% מהמדד של הקבוצה כולה. איש לא משלה את עצמו שהסיטואציה המעט מוזרה הזאת תחלוף בקרוב, וקטש הודה כי "השבועות הקרובים הם המשך לתקופת ההכנה עד לשלבים המכריעים".

התפאורה העגומה מסביב, שנהפכת אט אט לשגרת חיינו הספורטיביים, הפכה מוזרה ממש לפני הטיפ אוף. עוז בלייזר מראשון לציון התאמץ לשלהב את חבריו שעלו בחמישייה הפותחת, והניף ידיים במה שנראה כניסיון להלהיב את היציעים הריקים.

במערכת ההגברה בארנה התנגנו הקלטות של שירי האוהדים (ובניגוד למשחקי הליגה בכדורגל, שבהם שירת הקהל מועברת אך ורק דרך הטלוויזיה, הפעם נשמעו הקריאות במגרש עצמו); אלא שגם לסינכרון הזה נדרש זמן, ובאחת ההתקפות הראשונות של ירושלים נשמע בוז מכיוון הרמקולים. כך או כך, זה לא היה רעיון רע. קטש ביקש אחר כך שבמשחקים הבאים יגבירו את עוצמת השמע.

ובכל זאת, דממה מוחלטת לא הייתה. עובדי המועדון הופקדו על מחיאות הכפיים וקריאות העידוד לשחקנים, ומעליהם - פיזית, ווקאלית וגם מטאפורית - עמד הבעלים אייל חומסקי. "תסתכל על הלוח! תסתכל על הלוח! תסתכל על הלוח!", שאג לעבר השופט בדקה השביעית, ומי שנענה לקריאתו ראה כיצד מניין העבירות מורה על 1:6 לרעת הירושלמים; שבע דקות נוספות חלפו עד שנשרקה עבירה נוספת לחובת המארחת, אבל היא לא ניצלה זאת כדי לברוח.

מי שינסה לנצל בכל זאת את המציאות הבלתי שגרתית הוא דייוידאס סירווידיס. כשהליטאי המבטיח הוחתם, לפני חודש, הכריז המועדון כי החוזה יחל בעונה הבאה, וכי "בשלב זה הוא יתרכז בעיקר באימונים ובשיפור היכולת הגופנית, ולא צפוי להיות העונה חלק מסגל הקבוצה"; אתמול, מקץ עזיבתם של בראון ותומאס, הוא כבר הפך לפרויקט האישי של קטש.

הרבה דברים נכתבו ונאמרו על אופיו של סירווידיס במדינתו, ועם הזמן (אם יישאר בארץ) נוכל לתהות על קנקנו, אבל תכונה אחת מעולם לא הוזכרה בהקשר שלו: ביישנות. וכך, ביום פחות טוב בלשון המעטה, הוא קיבל 21 דקות, זרק בכל פעם שנקרתה בפניו הזדמנות, ואף שפגע ב-1 מ-5 מהשדה, שפת הגוף שלו לא שידרה לחץ או תסכול. ואולי אולי, העובדה שהקהל נעדר, ואיתו גם הרחש שעלול לעורר זר בן 20 עם טונות של ביטחון וחוצפה, תעזור לטאלנט החדש למצוא את הדרך הנכונה.