עבור ג'ו אינגלס, כדורסל אף פעם לא היה עניין של חיים ומוות. בין אם על תקן גלגל רזרבי בספסל של מכבי תל אביב ובין אם בתור שחקן חמישייה בכיר ביוטה ג'אז, תמיד היה האיש שישחיל בדיחה בחדר ההלבשה אחרי תבוסה, שייקח הכול בקלות, שיכניס פרופורציות, שלא יעשה מעצמו עניין; זה, לצד האיכויות על המגרש, הפך אותו לאיש מפתח בלא מעט קבוצות מנצחות לאורך הקריירה; זה מה שסייע לו לתקוע יתד ב-NBA, ליגה שמעריכה יותר ויותר לא רק את הכוכבים, אלא גם את דמויות המשנה בעלות האגו המצומק והנוכחות המאזנת; זה, כנראה, מה שגרם לו לדלג על צפייה ב"הריקוד האחרון", סדרת חובה לכל חובב ספורט בתקופה האחרונה, אבל כזו שמייצגת את הגישה ההפוכה, עם כוכב שרואה בפרקט זירת קרב מדממת;
זה מה שהופך את הפרדוקס שאינגלס נמצא בו כעת לכל כך מוחשי. הרי בנסיבות חייו המיוחדות, הכדורסל אכן הפך עכשיו לעניין של חיים ומוות, גם אם באופן קצת שונה. עד שה-NBA תחודש ב-31 ביולי, הוא יצטרך להכריע: אם יחבור לחבריו בדיסניוורלד, הוא עלול להגדיל משמעותית את סיכויי ההידבקות בקורונה של שניים מבני משפחתו שממילא נמצאים בקבוצת סיכון - בנו האוטיסט ג'ייקוב, ואשתו ההרה רניי. אם יוותר על המשך העונה, בוודאי יהיו לכך השלכות על הקריירה המצליחה, שהיא פחות או יותר הדבר היחיד שמתחרה עם אהבתו למשפחה.
הסיפור של משפחת אינגלס
ההתפתחות של אינגלס כשחקן NBA וכאיש משפחה נעה עד עכשיו בקווים מקבילים. מיד כשהוקפץ לחמישייה של הג'אז וקיבל חותמת איכות בליגה הטובה בעולם, הגיחו לאוויר העולם התאומים ג'ייקוב ומילה. כשג'ייקוב אובחן כאוטיסט, המעטפת של הג'אז סייעה לאינגלס להתמודד פסיכולוגית ומעשית, ואחר כך עזרה לו להפוך לסמל. אבל עכשיו העולמות מתנגשים - ואינגלס חושש. כמה חושש? עד כדי הרהורי פרישה.
"אם יגידו לי שאני צריך לעזוב הכול כדי להגן על ג'ייקוב, הייתי טס לאוסטרליה מיד ולא משחק עוד משחק NBA אחד בחיים שלי, בלי שום נקיפות מצפון", אמר ל"אתלטיק" במרץ, כשעדיין לא היה ברור איך וכמה ה-NBA תוכל להבטיח את בריאותו אם הליגה תחודש לפני שיימצא חיסון. "הייתי יוצא מהאולם ככה, עם בגדי האימון, ויוצא מיד לשדה התעופה. לא תהיה לי שום בעיה עם זה, כי אני לא רוצה שיקרה כלום למשפחה שלי, לג'ייקוב, לאמא שלו. יש מיליון סיבות שארצה לחזור לשחק. אבל אני אוהב את ג'ייקוב יותר מכול, וזה הדבר היחיד שמניע אותי".
קרוב לשלושה חודשים עברו מאז, וגם אם אינגלס כבר הבהיר שהוא מרגיש הרבה יותר בטוח לחזור למגרשים, החששות עדיין לא התפוגגו לחלוטין. המערכת החיסונית של ג'ייקוב בן הארבע עדיין חלשה, והוא עדיין נכלל בקבוצת סיכון; רניי נושאת ברחמה את דור ההמשך, ולמרות שאין הוכחה מדעית לכך שהידבקות בקורונה מסכנת את העובר, גם היא צריכה לנקוט במשנה זהירות; גם אם אינגלס ידבוק בתוכנית העדכנית ויצטרף לג'אז להמשך העונה, הוא ייפרד ממשפחתו במהלך התקופה כדי להימנע מסכנות מיותרות. במצב כזה, האמא רניי, הבן ג'ייקוב והבת מילה ימריאו בחזרה לאוסטרליה. בכל מקרה, זו תהיה התקופה הארוכה ביותר שבה אינגלס ייפרד ממשפחתו. מיותר לציין שזה עלול לגרום לו לנקיפות מצפון מוגברות.
"שובר לי את הלב לחשוב מה יקרה למשפחה שלי בזמן שאהיה בדיסניוורלד, אם זה מה שאחליט", אמר השבוע ל"סידני מורנינג הראלד". "אם הם יטוסו בחזרה לאוסטרליה, הם יצטרכו להיות בבידוד במשך שבועיים במלון. אתם מתארים לעצמכם שלא קל לאישה הרה להתמודד במצב כזה עם שני ילדים בני ארבע, אחד מהם עם צרכים מיוחדים. להיות בבידוד ביתי זה קשה, אז במלון זה בטוח עוד יותר קשה. אני חושב על מה שהם יעברו יחד, וזולגות לי דמעות".
אל תפספס
התקופה הממושכת בבית בסולט לייק סיטי העמיקה את תחושת המשפחתיות של אינגלס, והזכירה לו שוב - לא שהוא היה זקוק לתזכורת - למה היא נמצאת הכי גבוה בסולם העדיפויות. התקופה הזו הייתה קשה, תובענית וכמעט נטולת כדורסל: לאינגלס אמנם יש חדר כושר ביתי, אבל חישוק לזרוק לכיוונו הוא רכש רק אחרי שבועות ארוכים בבידוד, וגם הוא מאולתר. כשמתחם האימונים של הג'אז פתח מחדש את שעריו והמאמנים הציעו אימוני רשות, אינגלס סירב בנימוס. גם במקרה הזה החשש לשלום המשפחה הכריע.
בבית חיכו לו אתגרים לא קלים: אם מילה הקטנה התקשתה להסתגל ליציאה מהמסגרת החינוכית ולשינוי הקיצוני, אצל ג'ייקוב הקושי היה גדול שבעתיים. כשמדובר באוטיסטים, כל שינוי קל בסדר היום מהווה מעמסה רגשית קשה. זה בדיוק מה שקרה לג'ייקוב, שהתקשה לתפקד כרגיל בתקופה האחרונה.
"ג'ו אמר שאחרי התקופה הזאת, הוא מתכוון לשחק כדורסל עוד עשר שנים, העיקר להתרחק מהבית כמה שאפשר", סיפרה אשתו בהומור לטלוויזיה האוסטרלית, "ואם זה לא הספיק, הוא גילה בתקופה הזו שג'ייקוב מגלה אפס עניין בכדורסל. זו כבר היתה מכת מוות".
הקש שכמעט שבר את גב הגמל היה כבר על טבעי: במרץ היכה ביוטה רעש אדמה בעוצמה של 5.7 בסולם ריכטר, והרעיד את הבית של משפחת אינגלס. בשלב הזה אינגלס כבר התחיל לארוז וכמעט חזר לאוסטרליה. "המדרגות שקשקו, כל הבית זז, וחשבתי לעצמי, 'בואו נעוף מפה כבר, לעזאזל'. אחרי שנרגעתי, החלטנו שלהישאר ביוטה יהיה הדבר הנכון", סיפר.
הוא כבר בן 32, ראה דבר או שניים בכדורסל, יותר מזה בחיים עצמם, ויודע מה באמת חשוב לו. מצד שני, הוא עדיין תחרותי, עדיין חותר לשיפור מתמיד על הפרקט ועדיין מצהיר: "יש לי נסיגת שיער, אני איטי ואין לי קוביות בבטן, אבל אני עדיין מסוגל לעשות לך את המוות באחד על אחד".
הוא מוכן להקריב את הקריירה למען המשפחה, אבל גם יודע שיש לו מחויבות ליוטה. התפקיד שלו בהמשך העונה עשוי להיות משמעותי מאי פעם - הן מקצועית בשל הפציעה של בויאן בוגדנוביץ', והן מנטלית בשל הקרע בין רודי גובר לדונובן מיטשל, שרק דבק שכמותו יכול לחבר.
בהנחה שלא יקבל החלטה בלתי צפויה וייעדר מהמשך העונה, האתגר הגדול ביותר יהיה הריחוק מהמשפחה. ואת זה, כך נראה, אפילו טבעת אליפות לא תשנה.