נטע זר: הגורמים להתבטלות המוחלטת של מכבי חיפה ב"אימון העונה"

נטע לביא ירד מהמגרש כלא מאמין. זה עתה הוא איבד את הכדור לניק בלקמן, נכנס לו ברגל וקיבל את הצהוב השני. מהמגרש זו נראתה החלטה גבולית של רועי ריינשרייבר, בטלוויזיה, אחר כך, היא התבררה כנכונה. זה לא מאוד משנה, ברמה המטאפורית הגיע ללביא לצאת מהמשחק. הוא ממילא לא היה חלק ממנו במשך 82 דקות.

הנושא העיקרי שהעסיק את מכבי חיפה לפני הפגרה הארוכה היה ההשעיה של לביא. היא הנדסה את זה כך שלא ישחק נגד הפועל תל אביב. אז הקפטן באמת לא נטל חלק במשחק בשבת, אבל גם נגד מכבי תל אביב הוא לא באמת הופיע. למה שיופיע, בעצם, אחרי שלושה חודשים שלמים בלי כדורגל היישר למשחק נגד יריבה שמעלה מולו שלושה סלעים כל כך מפחידים?

מכבי תל אביב ריטשה אמש את מכבי חיפה ולביא הוא הסיבה העיקרית לכך. לא, לא כי הוא עצמו היה חלש, אלא משום שבקבוצה שלו אין לו תחליף והיא לא מפסיקה לתקשר את זה ליקום. למכבי תל אביב יש את דן גרזן (סליחה, דן גלזר. בעצם, תתעלמו מהתיקון), דור פרץ ואייל גולסה, שלושה בולדוגים מאיימים. כשמה שיש ליריבה להציע מולם זה שחקן מעולה אבל חלוד, שלא ראה מגרש כל כך הרבה זמן, הם יעלימו אותו יותר מהר משכירי מאפיה שדופקים על הדלת של בעל חוב.

לביא הרגיש את החום כבר בפתיחה. בכל כדור פגש מולו לפחות שני צהובים, לפעמים יותר. חוסר הנוכחות שלו במגרש הקשה על מכבי חיפה לנוע קדימה. בשבת היו להפועל חיפה כבר במחצית הראשונה שני מצבים מעולים לכיבוש. למכבי חיפה היה כדור חופשי אחד בדקה ה-58 שבו דניאל טננבאום מתח איברים. וזהו.

לאירוע המינורי הזה שראינו בבלומפילד קוראים "משחק העונה", אבל הכינוי הראוי יותר הוא "אימון העונה". בשום שלב זה לא הרגיש כמו אירוע מכונן. יש את הסיבות האובייקטיביות - אין מה לעשות, קשה להתרגל לקטע הזה של יציעים ריקים - ויש את הקבוצות עצמן. מכבי חיפה שחזרה מפגרת הקורונה היא לא מכבי חיפה שיצאה אליה. מ-6 נקודות זה צמח מיד ל-12, וכמו שזה נראה כרגע הפער יהפוך מהר מאוד ל-20 ויותר.

השער הנהדר של גולסה מבישול של יונתן כהן היה תעתיק כמעט מושלם לגול הראשון ב-0:3 על הפועל חיפה מהסיבוב הראשון. אז זה היה גולסה שמסר לכהן, אתמול הפוך ובזמן שלביא קרטע ומקסים פלקושצ'נקו נמנם, ג'וש כהן אסף כדור מהרשת. באותן דקות נראה היה שהמשחק הולך לכיוון ה-0:6 המפורסם מ-2016, אבל מכבי תל אביב של איביץ' לא דורסת בתוצאה, היא מייאשת ומחסלת באיטיות מכאיבה של רוצח סאדיסט. אז היא נתנה ליריבה לחשוב שאולי יש לה סיכוי (מכבי חיפה החזיקה בכדור 51 אחוז מהזמן) ונעצה את השני רגע לפני ש-200 האנשים באצטדיון הולכים הביתה.

סוף פודוגראנו ערך במשך דקות ארוכות חימום על הקווים. אין לי מושג איזה שחקן פודוגראנו ומהן איכויותיו, אומרים שהוא כישרון גדול, אבל עובדה שמרקו בלבול חשב להכניס אותו. הוא חיכה וחיכה ואז בא השער של מתן חוזז שסגר את הסיפור. מיד לאחר הגול, כשהמשחק גמור, פודוגראנו נכנס.

אחת הטענות המרכזיות שעולות נגד בלבול היא חוסר האמון שלו בשחקנים הצעירים. טענה מרכזית אחרת היא של שמרנות ופחד. בדרך כלל, כמו אתמול, זה בא ביחד. אתה בפיגור 1:0 עם בעיטה בודדת למסגרת במשך 80 דקות, למה לא להכניס שחקן שאולי, עם קצת מזל, יהיה האקס פקטור שלך? לולא הכניס בלבול לבסוף את פודגוראנו, הקרקע מתחת לטענות כלפיו בהקשר הזה הייתה נשמטת. שילוב של שחקן נוער לדקות ראשונות בליגת העל במשחק כזה היא לא החלטה קלה לאף מאמן, אבל בלבול הכניס לבסוף את פודגוראנו, וזה לא היה, כמו שאמרו אי שם באייטיז, "בשביל הפרמיה".

מנגד, חוזז כבש בפעם השנייה בתוך ארבעה ימים. הנה שחקן שכבר ניסה לייצר לעצמו כמה תחנות יציאה ממכבי תל אביב, שלא ראה סיכוי אמיתי להשתלב ולא האמין להבטחות. 561 דקות יש לחוזז העונה, כולל שני משחקי הפלייאוף שבהם פתח. איביץ' יכול היה לוותר עליו בקלות אבל בחר שלא. כשהיה צריך להמר עליו הוא עשה את זה, כפי שעשה עם יונתן כהן, דן גלזר, שחר פיבן, אילון אלמוג ועוד. קל "להאשים" את הפייר פליי בשינוי המחשבתי של מכבי תל אביב, אבל בלי אמון מלא מהמאמן, אף שחקן, מוכשר ככל שיהיה, לא יוכל להצליח. לבלבול אין אמון בצעירים שלו. אפילו לא חלקי.

זמן להיכנס לתפקיד המבאס הלאומי. חגיגות של שחקנים עם אוהדים הן תופעה מבורכת, אבל ההיגררות אחרי שירים מכפישים היא, איך נאמר בעדינות, חוסר הבנה מוחלט של מעמדם ושל המסגרת שבה הם נמצאים. ברור שדור מיכה ועומר אצילי לא באמת חושבים שמכבי חיפה חיזבאללה, מובן גם שהאוהדים לא, ועדיין - מה שמותר לאוהדים אסור לשחקנים. נזכיר שרק בסוף פברואר הוציאה מכבי תל אביב הודעת התנצלות בגלל שיר הקללות להפועל תל אביב. הארגון הזה מנוהל נהדר, רק דבר אחד לא מצליחים לעשות שם: לרסן את הפזיזות של חלק מהשחקנים ומיכה בראשם.

ההתאחדות לכדורגל צפויה להתערב הפעם, ובצדק. לא מציאותי לדרוש משחקן ששר עם האוהדים לעצור בדיוק בשורה הלא נכונה, אבל אם יעוגן בתקנון חוק לפיו כל השתתפות אקטיבית בשיר כזה תזכה את אותו שחקן בקנס נאה של אלפי שקלים, אני מניח שנגלה פתאום את נפלאותיה של השליטה העצמית.