בלם/מגן העבר האגדי ליליאן תוראם התראיין באנגליה לעיתונאי והסופר מת'יו ספירו, שהוציא ספר שבוחן את צרפת בין שתי הזכיות שלה בגביע העולם. כלומר, את התהליך שעברה המדינה וכוכבי הזכייה של 1998 עד הזכייה ב-2018.
"אני לא נאיבי, אני יודע טוב מאוד שמחוץ לכדורגל אנשים הם לא אותו דבר. הם לא יכולים לחלום את אותם חלומות", אמר תוראם והמשיך, "הגישה לאותן הזדמנויות נובעת מצבע העור שלך ומהשורשים שלך. בגלל זה אני שמח שהזכייה שלנו במונדיאל 1998 בצרפת עוררה את השאלה הזו ושמה על הנושא הזה את הדגש".
תוראם המשיך: "העובדה שנושא הגזענות בכותרות ומדובר היא טובה. ואם תוקפים אותי זה אומר שהפעולות שלי גורמות לאנשים להרגיש לא בנוח. הם מרגישים בסכנה וזה סימן טוב. אל תשכחו שנלסון מנדלה הואשם בכך שהיה גזען נגד הלבנים. גם מרטין לות'ר קינג. מה שהדהים אותי ברגע שעברתי לצרפת היה שחלק מחבריי לכיתה שפטו אותי בגלל צבע העור שלי. הם גרמו לי לחשוב שצבע העור שלי נחות משלהם ושלהיות לבן זה טוב יותר. אלה ילדים בני תשע. הם לא נולדו גזענים, אבל כבר פיתחו תאוריות כאלה של נחיתות ועליונות.
"מאותו רגע התחלתי לשאול את עצמי שאלות: 'למה הם מתגרים בי? מאיפה זה מגיע?'. אמא שלי לא הצליחה לספק לי תשובות. בשבילה זה פשוט טבע הדברים, יש גזענים והם לא ישתנו". תוראם "קבר" את עצמו בתוך ספרים בניסיון להבין את הסוגייה ואומר: "מבחינה היסטורית דירגנו אנשים. יצרנו היררכיות בהתאם לצבע העור. חינכו את האנשים הלבנים לחשוב שהם דומיננטים לעומת אחרים כמו שחינכו אותם לחשוב שגברים טובים מנשים. יש מכניזמים אינטלקטואלים ואידאולוגים שנבנו כדי לנצל אנשים.
"אנשים אוהבים לפנטז, הם אוהבים לחשוב שהפרברים של ערים גדולות מלאים בפושעים אלימים, אבל זה לא כך. רוב האנשים הם כמוני. הם מנסים לחיות טוב ובשלום. התחלתי לשחק כדורגל עם ילדים מפקיסטן, לבנון, וייטנם, קונגו, אלג'יריה, כל העולם היה שם. לכדורגל יש את הכוח האדיר הזה של לאחד את האנשים ולגרום להם להרגיש חלק ממשהו. כשאתה בפרברים אתה משחק הרבה כדורגל כי אין לך גישה לשיעורי פסנתר או כינור. בזמן החופשות מהכדורגל אתה לא נוסע לאנשהו, אתה נשאר בבית ומשחק כדורגל כל היום. בגלל זה הרבה כדורגלנים צמחו מאזורים כאלה".
חייו של תוראם השתנו כשארסן ונגר הביא אותו למונאקו כשהיה בן 17. למרות שהפך שם לשחקן הרכב וכוכב, תוראם לא היה יכול להיכנס לחלק ממועדוני הלילה והמסיבות בשל צבע עורו. בעשר השנים ששיחק באיטליה, ביובנטוס ובפארמה, הוא שמע נהמות על רקע קבוע במגרשים. "הייתי בר מזל כי מגיל צעיר הבנתי את המכניזם שמאחורי הגזענות. אז כששמעתי את הנהמות, אז לא היה לי שום ספק שהאנשים עם הבעיות היו אלה שמשמיעים את הקריאות האלה ולא אני. זה לא עצבן אותי, ניסיתי להבין למה הם עשו את זה.
עוד בוואלה!
"גזענות נובעת מהמקום בו אתה חושב שאתה נעלה לעומת מישהו אחר. אתה חושב שאתה נורמלי והוא לא. זה אותו דבר כמו הומופוביה. הטרוסקסואלים חונכו לחשוב שהם הנורמלים וההומואים לא. אנחנו צריכים להסביר לאותם אנשים שהם לא הנורמה. אין נורמה. חייבים להסתכל ולבחון גזענות עם עומק היסטורי. חברות אירופיות נבנו על גזענות. זה הוטבע לתוך החברות והתת מודע במשך מאות רבות. סבא שלי נולד ב-1908, 60 שנה אחרי שבוטלה העבדות בגוואדלופ. כשאמא שלי נולדה ב-1947 הייתה הפרדה גזעית בארצות הברית. כשאני נולדתי ב-1972 היה אפרטהייד בדרום אפריקה. בצרפת, הגזענות המדינתית נגמרה ב-1960. אם אתה לא מכיר את ההיסטוריה הזו, אתה עלול לחשוב שיש יותר גזענות היום, אבל יש הרבה פחות".