סידני גובו נזכר בהתבזות הגדולה של נבחרת צרפת ב-2010: "זה הגעיל אותי"

בווידאו: רגע לפני שביתת האוטובוס של שחקני נבחרת צרפת ב-2010

לפני 10 שנים, סידני גובו עלה על המטוס עם נבחרת צרפת לקראת מונדיאל 2010 בדרום אפריקה. זה היה הטורניר הגדול הרביעי של מי שהיה אז אחד מכוכבי ליון וכיום משמש כפרשן ברשת "קאנאל פלוס", אבל מהמונדיאל הזה לאף אחד בצרפת אין זיכרון ספורטיבי. או כמו שסיכם גובו בריאיון למגזין "סו פוט": "ב-2010 היה הרגע הכי גרוע, זה מגעיל אותי".

"הקרקס הגדול", זעקו אז הכותרות בצרפת, אחרי הפיאסקו שלימים דורג במקום הראשון במצעד הבושות של הנבחרת. עידן ריימונד דומנק הגיע אז לשפל המדרגה. נמוך יותר אפילו מההופעות המבזות באותו טורניר בדרום אפריקה. אחרי שניקולא אנלקה נזרק מהמחנה בגלל עימות עם המאמן, החליטו השחקנים לשבות באוטובוס ולא להופיע לאימון כהזדהות עם החלוץ הסורר. המאמן ההמום והמושפל נשלח להקריא בשם המורדים הצהרה לתקשורת, וכמה שנים לאחר מכן סגר חשבון: "הם ידעו בדיוק מה הם עושים. הם אפילו הורידו את הווילונות באוטובוס כדי למנוע את הצילומים. ראיתי אותם כחבורה של פרחחים חסרי התחשבות".

גובו, שחקן הכנף שהיה חלק מהנבחרת בכל תקופת דומנק, סיפר איך זה נראה מבפנים: "הבעיה הייתה שהמאמן נתן הוראות והשחקנים לא רצו להקשיב לו. בשלב מסוים, פרנק ריברי לא רצה לשחק בימין אלא בשמאל, פלורן מאלודה רצה גם הוא לשחק בשמאל, אנלקה רצה לשחק כמספר 10. בכנות, זה הגעיל אותי. כל אחד משך לכיוון שלו, וזו לא הייתה הפעם הראשונה. הבנו שזה הולך לשם כבר במשחקי ההכנה. אני אחד שמאורגן במחשבה שלו מבחשק שלו. אני מניח שדומנק גם שם אותי כדי לחפות הגנתית על אנלקה ויוהאן גורקוף. אבל כשאין סדר... ואנחנו מדברים פה על הגביע העולמי".

על התקרית עם אנלקה שהובילה לשביתת האוטובוס המפורסמת, אמר גובו: "בהתחשב באופי של השחקנים בנבחרת, המהלך לא היה מפתיע. כשאתה נוגע בניקו, שהוא שחקן דומיננטי שכולם מעריכים, זה משפיע. אבל פה פעלנו בצורה הלא נכונה. מבחינתי הסיבה הייתה מוצדקת, אבל לא הדרך. מי קיבל את ההחלטה? בדרך כלל כשיש 23 שחקנים, אז 10 אומרים כן, כמה אחרים אומרים אולי וכל השאר נגררים. חשבתי אחרת, אבל לא אמרתי את זה. הייתי חלק מהאירוע. בזמן אמת קשה להבין, גם לא ידענו שהכול מצולם. ומעל הכול, לא באמת רצינו לשבות. רצינו לחזור לחדר ההלבשה. למעשה, היינו צריכים להיכנס לאצטדיון כי היו ילדים שחיכו שם לחתימות. הייתה שם שרשרת אירועים שהפכה לאסון".

גובו המשיך: "לאחר מכן זה לא היה דומה לכלום. בראש שלי, הכול נגמר. עוד היה לנו סיכוי להעפיל, אבל ידעתי שזה אבוד. אפילו לא רציתי לשחק במשחק הזה. אין לי זיכרונות טובים מהקיץ הזה. ובכלל, הבעיות החלו עוד ב-2008. אנשים מאשימים את דומנק שהיה מוכן למות עבור העקרונות שלו, אבל אני מאשים אותו על כך שלא נתן את המפתחות לאנשים הנכונים. בטורנירים כאלה, זה הכרחי ביותר, אלא אם כן יש לך נבחרת מספיק אינטליגנטית להתנהל לבדה. וזה לא היה המקרה אצלנו. לא היו לנו מספיק שחקנים מאחדים. כשחזרנו מדרום אפריקה, יצאתי לחופשה והתנתקתי מהכול. לא עקבתי אחרי כל הוויכוחים. זה הרחיק לכת מבחינתי. היינו חייבים לפתוח דף חדש".