מי באמת רוצה שהקהל יחזור ליציעים? האתגרים של ליגת העל בחזרה לשגרה

אפשרות חזרת חלק מהאוהדים ליציעים במהלך הפלייאוף בעוד כחודש יושבת מהרבה בחינות כעצם בגרון לקבוצות הכדורגל ולמנהלת הליגות. איש לא יודה בכך, מכיוון שמסביב קיים לחץ תקשורתי לא מבוטל לאפשר את שובם של האוהדים למגרשים, אבל זו המציאות. לו היה מדובר בחזרה מלאה של הקהל ב-30 במאי יושב ראש המנהלת ארז כלפון היה מתעקש על זה בדיוק כפי שעשה בלחציו על פרופסור איתמר גרוטו, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, להחזרת הכדורגל לפעילות.

אלא ששובה של הליגה לא דומה למערך המורכב ולמכלול השיקולים שצריך להפעיל כשמחזירים חלק מהאוהדים ליציעים. כך למשל, אם יינתן בחודש הבא אישור להכניס כמות של 5,000 צופים ליציעים זה יספיק לקבוצות הפלייאוף התחתון, אבל זה עלול להיות מהלך מאוד לא כלכלי עבור הקבוצות הגדולות. גם אם יאשרו 5,000 צופים לקבוצות כמו מכבי חיפה או מכבי תל אביב, זה ודאי יהיה בפיזור נרחב ביציעים מה שייאלץ לפתוח כמות גדולה של שערים ואולי אפילו את כולם כדי לא לייצר לחץ וקרבה בכניסות ליציעים, דברים מהם מקבלים במשרד הבריאות פריחה.

פתיחת רוב היציעים עם סדרנים, אנשי אבטחה, בודקי חום ומפקחי משרד הבריאות בכניסות הינו דבר יקר וספק אם 5,000 בעלי מנויים יוכלו בכלל לכסות את העלויות כאן. וגם אם כן, מה לגבי אלה שלא יוכלו להיכנס? הרי כל עוד אין כניסה לאף אוהד בעל מנוי, הקבוצות עוד יכולות לפנטז על כך שהאוהדים יוותרו על החלק היחסי במנוי שלהם המגלם את משחקי הפלייאוף ולא יבקשו את הכסף חזרה. אם יכניסו רק חלק מהאוהדים ויבחרו כמה אלפים בכל משחק, זה עלול ליצור התעוררות מאסיבית של בעלי מנויים שירצו את כספם בחזרה כי לא זכו לראות את כל הפלייאוף.

ומה עם העיתוי? אין שום סיכוי שמשרד הבריאות יאשר קהל בעוד 12 ימים בפתיחת הפלייאוף. התסריט האופטימי מהבחינה הזו, כפי שפרסמנו אתמול, הוא סביב תחילת חלקו השני של הפלייאוף העליון, כלומר ב-23 ביוני. וכאן עולה גם שאלת הספורטיביות - הרי מכבי תל אביב לא תארח את מכבי חיפה עם קהל במחזור ה-28. למה שמכבי חיפה תארח את מכבי תל אביב עם קהל בביתה כעבור חמישה מחזורים? כבר אתמול נשמעו לא מעט טרוניות של אוהדים שקראו על האפשרות הזו ודיברו על אי שוויוניות.

עניין נוסף הוא היכולת של הקבוצות לאכוף את חובת הריחוק החברתי ביציעים. אם משרד הבריאות ייתן אישור, תהיה בקשה לשמור על מרחקים ביציעים בין אוהד לאוהד. גם בכיסאות ואולי גם בשורות. מדובר בבקשה אפשרית כל עוד אין גולים, אבל התרחיש שבו אוהדים מתחבקים ביציעים אחרי שער ולא שומרים על מרחק מטריד את מנוחתם של בכירים במנהלת וגם ראשי הקבוצות יצטרכו לקחת אחריות על כך.

אז מצד אחד כל ראשי הכדורגל הישראלי היו רוצים לראות את האוהדים במגרשים החל ב-30 במאי. אבל במתכונת הצפויה של כמות נמוכה מאוד, יש שלל של סיבות שלא מושכות את קודקודי הענף להתאבד על כך. וכפי שהיה באשר לחזרת הליגה, הכל תלוי בסופו של דבר במה שיקרה בחו"ל. אם בעוד שבועיים הקהל יחזור בבונדסליגה בגרמניה, גם לאוהדים הישראלים תהיה סיבה אמיתית לקוות שבכל זאת חלקם יוכלו לראות כדורגל מהיציעים ולא רק מול המסך. אבל כל זמן שאין ליגה באירופה שחזרה לשחק עם קהל וכשאין כוונה להחזיר כאן את כל הקהל יחד, מידת העניין אצל מנהלי הכדורגל הישראלי בנושא תישאר נמוכה.