דייגו מראדונה הוא אחד הכדורגלנים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל העולמי. מספר 10 האגדי, כיום מאמנה של חימנסה לה פלאטה, הוא קודם כל האיש שהביא במו רגליו (וידו) לארגנטינה את הגביע העולמי ב-1986, ועל כך הוא סיפר היום (שישי) בראיון לערוץ של התאחדות הכדורגל הארגנטינאית שבו חשף כמה אנקדוטות מהמונדיאל ההוא, כולל כמובן התייחסות לשני השערים המפורסמים לרשת אנגליה.
"היינו נבחרת ממוצעת אז", הזכיר דייגו. "היה לנו לפני כן משחק הכנה בברנקאייה ולא עברנו את החצי. היינו איומים. ולא רק זה, למקסיקו סיטי הגענו בלי מדים להחלפה. למונדיאל! כשהביאו לנו חולצות נוספות, התברר שאין עליהן מספר. היו שם נשים שהתחילו להדביק מספרים עם נצנצים. נכנסתי לחדר ופאסקולי אמר לי: 'היי, איפה היית? בילארדו אישר לך לצאת?'. שאלתי למה והוא ענה: 'יש לך נצנצים על הפרצוף'. ברור, הייתי צריך לחכות לחולצות כי בילארדו אמר שאני חייב להישאר שם, אחרת הנשים האלה לא יעבדו ויכינו אותן".
על "יד האלוהים", הרגע הבלתי נשכח בו הקדים את פיטר שילטון בכדור גובה, כבש בעזרת היד וקיבל את אישור השופט הטוניסאי ברבע הגמר מול אנגליה, אמר מראדונה: "ההגנה שלהם הייתה כמו סלע. טרי פנוויק, טרי בוצ'ר - כולם היו ענקים. גם קני סנסום שממנו הכדור הגיע אליי. צפיתי מה הוא הולך לעשות. הוא רצה למסור לשוער שלו, ואנגליה לא הייתה נבחרת שנוהגת לעשות את זה. כשראיתי את הכדור באוויר, החלטתי לתקוף אותו עם הראש ועם היד. כשנפלתי על הדשא, לא ראיתי לאן הכדור המשיך. ואז שמתי לב - הוא ברשת! התחלתי לצעוק 'גול, גול' ופתאום סרחיו באטיסטה, צ'צ'ו האידיוט, שאל אותי אם השתמשתי ביד. אמרתי לו: תסתום, אידיוט, תחבק אותי! ואז כולם הגיעו לברך אותי. גם חורחה ולדאנו שאל אם נעזרתי ביד, ועניתי לו: 'אני אספר לך אחרי המשחק - תפסיק לבלבל בביצים'".
עוד בוואלה!
ב-2015 פגש מראדונה בדובאי את שופט אותו משחק, עלי בין נאסר. "הוא אמר לי משהו מאוד הגיוני", נזכר מראדונה. "הוא אמר: 'אני אישרתי את השער, הקוונים שלי אישרו את השער, אבל היו במגרש עוד 80 אלף איש שלא הבינו שהשער הובקע עם היד. אתה מבין? לא רק אני טעיתי אלא כל מי שהיה באצטקה'".
ארבע דקות לאחר מכן, מראדונה השלים צמד עם מה שלימים הוכתר כ"שער המאה" ולמעשה סגר את המשחק. "השער השני הוא כל מה שרק אפשר לחלום עליו", התגאה. "כל מי שמשחק כדורגל חולם על גול כזה. לקחתי את הכדור באמצע המגרש עם רגל שמאל והתקדמתי. פיטר ריד הגיע וראיתי שהוא מתנשף, שהוא לא יכול יותר. אמרתי לעצמי: הוא שלי. הטעיתי את בוצ'ר ואז פנוויק ניסה להפיל אותי, אבל הייתי כמו בולדוזר באותו רגע וגם רכבת לא הייתה עוצרת אותי. כשהייתי מול שילטון, שכמה אני מסכן שהוא לא הזמין אותי למשחק ההוקרה שלו, עשיתי לו הטעייה קטנה והסטתי פנימה לפני שבוצ'ר גלש. בכל כדור אחר הוא כנראה היה שובר לי את הקרסול, אבל פה כבר הספקתי לשים את הכדור ברשת"