סיפורו של האדם היחיד שקיבל אישור לרוץ על החוף במיאמי

בווידאו: הטריילר לסרט התיעודי של רוברט קראפט לפני כמה שנים

רוברט "רייבן" קארפט - לו אין קשר לרוברט קראפט המיליארדר - חלם על קריירה מוסיקלית, אבל כשזו לא המריאה, הוא חזר לבית הוריו בסאות' ביץ', מיאמי. החודש היה ינואר והשנה הייתה 1975 ועכשיו היה עליו לחשב את מסלול חייו מחדש. "לפחות הוא היה יכול לרוץ קצת על החוף בזמן הזה", כתב לפני כמה ימים קליף הוקינס, בכתבה בסוכנות הידיעות AFP.

וקראפט בהחלט רץ. הוא החליט שבשנת 1975 הוא ירוץ מדי יום וכך יצא באופן קבוע ב-17:30, מאותו מגדל הצלה על החוף ויצא לריצה של שמונה מייל. משום שכל כך נהנה, הוא הפך את הריצה הזו לחלק משגרת יומו גם אחרי ש-1975 הסתיימה. והוא לא נתן לשום דבר לעצור את הרוטינה. גם לא לנגיף הקורונה.

קראפט שמכונה "רייבן" (עורב) רץ כך לאורך שנים. תמיד באותה שעה, תמיד באותו מסלול. עד כדי כך שהוא הפך לחלק בלתי נפרד מהנוף בחופי מיאמי. בשנות ה-80 הוא הקים קבוצת ריצה שנקראה "Raven Run" ובמרוצת השנים תיירים שנחתו בעיר מדרום פלורידה, מיהרו להצטלם איתו ואפילו להצטרף אליו.

בשלב מסוים, בעצתה של בת זוגו באותה תקופה, הוא התחיל לכתוב את שמותיהם של כל הרצים שהצטרפו אליו וסיימו איתו את המסלול. "הרשימה הזו הפכה למפלצתית, יש בה 3,090 שמות", סיפר לפני שנה.

קראפט הפך לאטרקציה של ממש, עד שב-2013 צולם עליו סרט תיעודי. ארבע שנים לאחר מכן, לורה לי האטנבך, כתבה עליו את הספר "Running with Raven: The Amazing Story of One Man, His Passion, and the Community He Inspired". או בתרגום חופשי: "לרוץ עם רייבן: הסיפור המדהים של אדם אחד, התשוקה שלו והקהילה ששואבת ממנו השראה".

בסרט התיעודי עליו ב-2013, קרפאט אמר: "אני נאבק בכאבים בכל יום. פעם הרגשתי שאי אפשר לעצור אותי, שאני בלתי מנוצח. הרופאים אמרו לי לא לרוץ, אבל אני עדיין רץ". אז איך אפשר להגיד לאדם כזה להפסיק?

כמו בכל ארה"ב, נגיף הקורונה הכה גם במיאמי: 109 מתים נכון לכתיבת שורות אלו. בעיר יש מבנים רבים שמותאמים לאוכלוסיה מבוגרת - אנשים שנמצאים בקבוצת סיכון - וכמו בכל מקום, ההנחיות הן להישאר בבית. החוף נותר מיותם, אבל אדם אחד מתייצב עליו לריצה של 8 מייל בכל יום ב-17:30. ואם מישהו מודאג: הוא קיבל אישור.

במיאמי הראלד כתבו השבוע: "דבר לא מנע מרוברט 'רייבן' קראפט לרוץ את 8 המייל שלו כל יום במשך 45 שנה. לא סופות הוריקן, לא סופות ברקים, לא הרעלת קיבה, לא דלקת ריאות. ועכשיו, למרות שהחוף האהוב שלו ריק, גם לא הקורונה".

"אני יוצא לריצות לבד", אמר ל-AFP, "אני מכיר את המצילים ואת השוטרים והם מאפשרים לי להיות שם בחוץ, במקום אליו אני שייך. אני רוצה לתת לאנשים תקווה, שהם יסתכלו עלי עושה את מה שתמיד עשיתי ויבינו שהעולם לא התהפך".

בגיל 69 גם קראפט נמצא בקבוצת סיכון, אבל הסכנה האמיתית מבחינתו היא שלא יאפשרו לו לרוץ על החוף. לפני כמה שנים, הרבה לפני התפרצות הקורונה, אמר: "אני לא רוצה להיות בעולם אם לא אוכל לרוץ יותר. אני אוהב להיות שם בחוץ, קרוב לטבע ולאלוהים. זו הדת שלי".