אבן הדומינו הראשונה: ההשפעה המהותית של עזיבת אלונה ברקת על ליגת העל

בווידאו: אלונה ברקת מודיעה על כניסה לפוליטיקה בפברואר 2019

אתמול, אי שם בשעות ערב, יצא לי לעיין במגזין "פנאי פלוס" מה-7 במרץ שמונח על השולחן. ככה זה בתקופה האפרורית הזאת, הסלון הופך לחדר המתנה לרופא שיניים. באותם ימים יפים מפעם, נזכרתי, הייתי בבידוד אחרי חזרה מספרד. הקורונה כבר הייתה על סדר היום, אבל ב"פנאי פלוס", להוציא פסקה קטנה על הבידוד של תום יער, לא נתקלתי באזכור שלה. למחרת, ב-8 במרץ, שיחקו הפועל ירושלים ומכבי תל אביב לעיני 9,000 צופים בארנה. נראה היה שהעסק יצליח, איכשהו, לזרום.

מי היה מאמין ששלושה שבועות לאחר מכן העולם יהיה שומם כל כך. הרחוב הספורטיבי, אותו ביטוי מוכר שעיטר את מדורי הספורט בסבנטיז ובאייטיז, התרוקן, תרתי משמע, ואתו גם הכיסים של עוברי האורח בו. מי היה מאמין לפני פחות מחודש ששחקני ברצלונה - ברצלונה הגדולה! - יקצצו 70 אחוז מהשכר? מי חשב שכדורגל בלי קהל יהיה פתאום חלום רטוב שלנו? ומי ידע שבאחר צהריים שגרתי ונטול קסם תודיע אלונה ברקת שהיא מוסרת את הפועל באר שבע לידי נאמן?

יש משהו מאוד אירוני במילה "נאמן". הרי אין יותר נאמנים מאוהדי כדורגל. "האישה כבר אמרה לי/זה או אני או מכבי", מביעים אוהדי מכבי תל אביב את העמדה הרטורית באשר לאפשרות להחליף את הקבוצה שלהם או אפילו לוותר על משחק שלה, והם לא שונים מאוהדי כדורגל אחרים. "נאמן" ברמה המשפטית הוא מושג שמייצג את ההפך הגמור - בעל מקצוע קר ומנוכר שאין לו שום ערך רגשי לקבוצה והוא ממונה לנווט בין ההריסות האדמיניסטרטיביות והכלכליות שהושארו לו. רגע אחד הקבוצה בידיים של ברקת, האישה שהפכה את באר שבע לאימפריית כדורגל, וברגע אחר היא ערימת מסמכים על השולחן של עו"ד "הנאמן" יצחק יונגר. לא משהו שקל להכיל.

סיבותיה האמתיות של ברקת לעזיבה שמורות עמה. האם אלה באמת השחקנים שהרגיזו אותה? האם חשה מיאוס מהמצב וחיפשה את הדרך החוצה? ואולי זה הגב הכלכלי שנפגע בעקבות המצב ודחף אותה? כנראה שהכול מהכול, מה יותר ומה פחות. הנה, כולם נזכרים עכשיו שברקת בעצם כבר עזבה את באר שבע פעם אחת, לפני קצת יותר משנה, וחזרה בגלל 1,400 קולות חסרים בקלפי. גם אז זה נראה כמו הסוף, אבל היא שבה בתנופה והאדרנלין המשיך להציף אותה בכל פעם שהגיע חלון ההעברות.

המהלך של ברקת נדיר, משום שלא נהוג להעביר לנאמן קבוצה ללא חובות. כשיואב כץ לקח מאונגר את הפועל חיפה בתחילת המילניום הוא לא שילם שקל בגלל מצבה הכלכלי הרעוע של הקבוצה. באופן כללי, יש בעיה עם משפטית עם הליכה לפירוק לחברה שלא נמצאת במצב של חדלות פירעון, ולכן לא ברור מה ההליך שאליו הפועל באר שבע נכנסת עכשיו. זה יכול להסתיים בקיצוץ, במסירה לידיים אחרות וכן, בתסריט קיצוני גם בפירוק. צריך רק לקוות שסיטואציה סבוכה מהסוג הזה לא תהיה מנת חלקן של קבוצות אחרות.

לקוות זה נחמד.

בין שלל הידיעות שפורסמו היום, התחבא ציטוט של מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב, שאמר בבוקר ל"קלמן-ליברמן" בכאן ב' כי "שנת הלימודים לא תחודש אחרי פסח". גם אם בר סימן טוב אינו הפוסק הסופי או אפילו האמצעי בנושא, האמירה הזאת כבדת משקל. "אחרי פסח" הוא צומת הדרכים של המשבר. לא מעט משפחות תולות בו תקוות. אם ילדים לא יחזרו ללמוד, המשמעות היא שגם המשק לא ישוב לסדרו ובכלל זה הכדורגל.

כרגע, כולם מנסים לשמור על הגחלת הקטנה שעוד בוערת במדורה. אף אחד לא ממהר להכריז שהעונה הסתיימה, גם אם די ברור שכן. אפילו אם היא תחודש באיזושהי קונסטלציה, לא יהיה לכך כל ערך. חזרה מהחופשה הכפויה הזאת תהיה קשה לאין ערוך משיבה מפגרת הקיץ, פיזית ומנטאלית. אולי עברו פחות משלושה שבועות מאז שהכדור האחרון בגביע נבעט, אבל ממד הזמן השתנה. נראה כאילו חלפו שנתיים.

כחלק מהמאמץ הכביר של כל הגורמים בכדורגל העולמי, גם במנהלת הליגה ובהתאחדות מקווים שהעונה תגיע לסיומה, אלא שזה לא תלוי בהם. אם אכן לא נשוב בקרוב לפעילות סדירה, גם ליגת העל תחזור להיות מושבתת. במבט-על זהו התסריט הכי הגיוני כרגע. כשמסתכלים קצת יותר מקרוב מגלים תרחיש די קטלני, משום שעבור חלק מהבעלים עלול להיווצר פה מכשול בלתי-עביר. הם לא יוכלו לחכות לספטמבר.

כרגע מדינת ישראל משלימה עם מצב התרדמת בגלל החג הבא עלינו לטובה (?), אבל השעון ממשיך לתקתק. בשבוע שעבר אמר עידן ורד בריאיון: "השחקנים לא יוכלו להרוויח את אותה המשכורת, מי שלא יפנים את זה יהיה בבעיה". יש דברים שכבר השתנו, יש לא מעט דברים שעוד ישתנו. הכדורגל, כשיחזור, כבר לא יהיה אותו דבר והמהלך של ברקת אתמול הוא ההוכחה הכי מוצקה עד כה. ייתכן שבעוד שבועיים יתברר שהמצב בבאר שבע הוא רק אבן הדומינו הראשונה.