גל מקל: "ספרד הייתה שאננה יותר מאיטליה. לא אתפלא אם נדבקתי בקורונה"

בווידאו: דינו מנגין במסר לאזרחי ישראל

"אני לא מרגיש יותר מדי פאניקה ברחובות איטליה, ובסך הכל החיים מתנהלים כרגיל. אולי יש קצת פחות תנועה ממה שהתרגלנו. אתה לא תראה אנשים מסתובבים עם מסכות, אבל ברור שמדברים על זה הרבה. הם טוענים שכאן התגלו יותר מקרים של קורונה רק בגלל שהם עושים בדיקות קפדניות מאוד. הם מתייחסים לנגיף הזה כאל שפעת קצת יותר חריפה, כשההבדל הגדול הוא בקלות שבה הוא מדבק".

את התיאור הזה סיפק גל מקל לפני כשלושה שבועות בסך הכל, בשיחה מרג'ו אמיליה. במבט לאחור מקבלים דבריו משמעות מצמררת - מעין עדות בזמן אמת לשאננות האיטלקית שהתבררה כקטלנית. בסוף השבוע חצה מספר הקורבנות בארץ המגף את 10,000 המתים, בעוד יותר מ-92 אלף בני אדם נדבקו בנגיף, כ-2,000 מהם במחוז שבו התגורר הישראלי ושיחק.

למחרת אותו ראיון עזב מקל במפתיע את רג'ו אמיליה והושאל עד תום העונה לאוניקאחה מלאגה. הוא הספיק לשחק רק פעם אחת במדי האנדלוסים, ואף תרם תשע נקודות ושמונה אסיסטים בניצחון בבדאלונה, אבל אז הופסקה גם הליגה הספרדית - והוא שוב מוצא עצמו בהסגר, כשהמדינה כולה נראית בדרך לקריסה דומה לזו שחווה איטליה, ואיבדה כמעט 6,000 אזרחים, כשקצב התמותה הולך וגובר, ומגיע לכ-700 ביום.

"חשבתי שעזבתי בזמן את איטליה, אבל הקורונה הגיעה גם לכאן, כמו לכל המקומות בעולם", מספר מקל בראיון לוואלה! ספורט. "האיטלקים היו בשאנטי, אבל כשהגעתי למלאגה מצאתי מצב קיצוני עוד יותר. זו עיר מתוירת מאוד, וראיתי אנשים בחוף, בעיר ובקניונים. כנראה גם פה לא הבינו לקראת מה הולכים".

- ולאחר קריסת מערכת הבריאות באיטליה, ומה שנראה כמו קריסה גם בספרד, אתה לא חושש להישאר שם?

"לא. ברור שבארץ ארגיש יותר בטוח, אבל אני משתדל לשמור על עצמי כמה שיותר. אני פחות קרוב לקבוצת הסיכון, ואני גם לא אתפלא אם נדבקתי בקורונה. עוד כשהייתי באיטליה, עברתי כמה ימים שבהם לא הרגשתי כל כך טוב. היו לי קצת קשיים בנשימה, וזה עבר".

- איך ישראל נראית משם?

"בדרך כלל אני לא צופה הרבה בחדשות, אבל בתקופה האחרונה אני רואה לא מעט. בהתחלה, כמו שאמרתי לך בראיון הקודם שקיימנו, זה נראה כאילו אנחנו בפאניקה, אבל מתברר שזה היה מוצדק. אל מול השאננות העולמית, ישראל לקחה את העניין בצורה רצינית, ונקטה צעדים בשלב מוקדם יותר ממדינות אחרות. אני מקווה שנצלח את זה טוב יותר, ברמה הבריאותית וגם ברמה הכלכלית. באמת עצוב לראות אנשים שעבדו במשך שנים בשביל משהו, והוא מתרסק לנגד עיניהם".

- כיצד נראים חייו של ספורטאי במדינה זרה בסיטואציה הזו, כשאין אימונים ומשחקים?

"היחס של מלאגה לשחקנים זה דבר שלא נתקלתי בו בשום מקום אחר באירופה. הקבוצה פנתה לכל שחקן ושאלה אותו אילו מכשירי כושר הוא רוצה, ודאגה שנקבל אותם במשלוח הביתה. מאמן הכושר עשה לנו תוכנית מפורטת, והתזונאי בנה לכל אחד תפריט שבועי ומעביר לנו משלוחים של כל המזון. אני נשאר בבית, מתאמן לפחות שלוש שעות ביום, לומד ספרדית, קורא, עושה דברים שאין לי זמן אליהם בשגרה. פעם ירדתי עם כדור לרוץ בחניון של הבניין שבו אני מתגורר, ואחת השכנות צעקה עליי. הרגשתי שוב כמו תלמיד בתיכון... אבל יש גם קושי מאוד גדול".

- הריחוק מהמשפחה.

"בדיוק. הבן שלי, דן, היה בשבוע שעבר בן שבעה חודשים, ולא ראיתי אותו כבר יותר מחודש. אנחנו נמצאים הרבה בפייסטיים. להיות רחוק ממנו זה הכי קשה בעולם. הוא ילד בכור, בדיוק בגיל שבו הוא מתחיל לתקשר ולהביע רגשות. אשתי דניאל מקבלת הרבה עזרה מהמשפחה, וזה מרגיע אותי".

המהלך שהוביל את מקל מרג'ו אמיליה למלאגה היה מהיר, והוא מודה שהוא עצמו הופתע. "זה היה ביום ההולדת שלי, ועד הצהריים בעיקר קיבלתי בעיקר שיחות והודעות של ברכות. בדיוק נכנסתי לאכול ליד הבית, והסוכן שלי התקשר ואמר 'מזל טוב, יש לי מתנה'. שלוש שעות מאוחר יותר הכל היה סגור, ולמחרת בבוקר כבר טסתי לברצלונה, פגשתי את הקבוצה ועברתי בדיקות. אחרי יומיים שיחקתי במדי מלאגה".

- לקחת בחשבון שהמשחק הראשון יהיה גם האחרון?

"זה אפילו לא עבר לי בראש. גם אחרי המשחק בבדאלונה, הספקנו להתאמן עוד שלוש או ארבע פעמים ולהתכונן למשחק הבא, וביום אחד הייתה הידרדרות שהביאה להפסקה של המון ליגות, ובהן גם הספרדית".

- מה גרם לך לעשות את הצעד הזה?

"הליגה האיטלקית כבר נכנסה לסוג של הקפאה והייתה בחוסר ודאות. היה לי תאקל עם רג'ו אמיליה, שלא רצתה שאשחק בנבחרת בגלל פציעה שסחבתי לאורך כל העונה, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות כי הרגשתי טוב. הגישה שלי הייתה שהם לא באמת יכולים להגיד לי אם לשחק או לא, בטח כשמבחינתם זה הגיע יותר מהצד הכלכלי. הם בסך הכל רצו לחסוך קצת כסף ולקבל אותו מהביטוח. אז היה בינינו קצת מתח, וכשההצעה מהספרדים הגיעה - מועדון צמרת, עם מאמן [לואיס קאסימירו] שכבר אימן אותי [בגראן קנאריה] ועיר שכיף לחיות בה, לא היה מקום להתלבטות. הייתי קרוב מאוד למלאגה כבר בקיץ, אבל אז זה לא קרה".

- יש עוד סיכוי שהעונה תחודש?

"ממה שאני מבין, הליגה הספרדית נחושה להשלים מתישהו את המשחקים. דחיית האולימפיאדה נותנת עוד דרייב ומאפשרת להאריך את העונה לתוך חודש יוני ואפילו ליולי. בינתיים אנחנו יושבים בבית ומחכים. בעיקרון אנחנו אמורים לחזור להתאמן ב-12 באפריל. כמה זה ריאלי? אני לא יודע".

- לא מעט שחקנים באירופה, בעיקר הזרים האמריקאים, אומרים שזה לא ריאלי והעונה כבר גמורה.

"הבריאות מעל לכל, ואם יש איזשהו ספק או סיכון, אז אין ספק ואסור לשחק. אם תהיה אפשרות לחזור לפעילות, זה יכניס הרבה אור וכיף למציאות הלא נעימה שכל העולם נמצא בה עכשיו. זה יעשה טוב לאוכלוסייה מאוד גדולה. כספורטאי, ברור שאני תמיד רוצה לשחק ולהתחרות, בטח בקבוצה כמו שלנו שיכולה להתחרות על התארים, אבל שוב, רק אם זה לא יסכן אף אחד".

- בפעם שעברה שהתראיינת כאן, עברת למחרת לקבוצה אחרת. לאחל לך שזה לא יקרה הפעם?

"זה בסדר", צוחק מקל, "גם אם הייתי רוצה, לא היה לי איפה לחתום".