בווידאו: קווין דוראנט מתאמן לקראת החזרה למגרשים
בן גורדון, שכיכב ב-NBA במשך 11 שנים עד ש"נעלם" מהליגה בשנת 2015 כשהוא בן 31 בלבד, חושף: מאז הפרישה סבלתי מדיכאונות קשים ואפילו ניסיתי להתאבד.
במאמר אמיץ וחושפני ב"פליירס טריביון", סיפר גורדון בן ה-36 על מצבו. "היה שלב מסוים שחשבתי להרוג את עצמי מדי יום במשך שישה שבועות שלמים. הייתי עולה לגג של הבניין בו התגוררתי בארבע לפנות בוקר, נשען קדימה, מביט למטה וחושב לעצמי, 'אני באמת הולך לעשות את זה. אני עומד לברוח מכל החרא הזה", כתב.
"זה היה בדיוק אחרי העונה האחרונה שלי ב-NBA, וגרתי בדירה קטנה בהארלם. איבדתי את הקריירה, הזהות והמשפחה פחות או יותר באותו זמן. הייתה מדוכא לגמרי. לא אכלתי, לא ישנתי, וכשאני אומר שלא ישנתי, אני מתכוון לנדודי שינה רציניים. שם השדים התחילו לצאת. אתה קם באמצע הלילה, בחוץ הכל שקט, אתה לבד עם המחשבות שלך, ומתחילה פסיכוזה".
"בשלב מסוים התחילו התקפי חרדה. בכל פעם שהם באו, הרגשתי שמגיע חור שחור ושואב אותי פנימה. הנשמה שלי היתה חנוקה. נהגתי לשבת על הרצפה בחדר ולצרוח את נשמתי, כמו חיה, ובנקודה הזו כבר לא הרגשתי שאני חי. הרגשתי שעליתי לעולם הבא. אמיתי לגמרי".
גורדון, שהיה אחד הקלעים הבולטים ב-NBA בעשור הראשון של המילניום וזכה בתואר השחקן השישי של העונה ב-2005, עבר ארבע קבוצות בליגה: לשיאו הגיע בשיקגו, הקבוצה שבחרה אותו שלישי בדראפט 2004, ולאחר מכן נדד בין דטרויט, שארלוט ואורלנדו, עד שנפלט מהליגה ב-2015. בסך הכל הוא רשם 744 הופעות ב-NBA וקלע 15 נקודות בממוצע למשחק.
היום הוא מודה שסיום הקריירה המוקדם מדי גרם לו נזק נפשי עצום, ושהיה צריך לטפל בעצמו מלכתחילה.
"לא הבנתי מה לעזאזל קורה איתי. לא ראיתי פסיכולוג מעולם, אז ההסבר היחיד שהיה לי למצב הוא שאלוהים מעניש אותי. חשבתי שמגיע לי למות. לעזאזל, הפכתי להיות אובססיבי לגבי המוות שלי. זה כל שהתעניינתי בו, כל מה שחשבתי עליו, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. לילה אחד עליתי עם חבל כרוך סביב הצוואר. עמדתי לעשות את זה, כי לא יכולתי לשאת את הסבל הזה יותר. למזלי, הצלחתי להתפכח".
עוד בוואלה! ספורט
- ה-NBA חזרה: 50 נקודות לטריי יאנג, 39 לאמביד, מילווקי ויוסטון הביסו
- "מהרכזים ההגנתיים הטובים בעולם": ים מדר ממשיך לחלום על ה-NBA
- אבידל עונה למסי: "כן, ברצלונה מספיק טובה כדי לזכות בליגת האלופות"
- סינדרלה בשמלה אפורה: המוח שמאחורי ולנסיה חושף את סוד ההצלחה
- גבר, הגיע הזמן לשפר את התפקוד המיני ואת הזוגיות שלך
כך נראה גורדון לפני כשנתיים, כשהוא מאיים על אישה בחדר כושר בניו יורק
לטענתו, הקשיים הנפשיים שחווה אחרי הפרישה לא נוצרו יש מאין, אלא התחילו עוד כשהיה שחקן מצליח ב-NBA. "לאורך כל הקריירה הסתרתי את מי שאני, את הבעיות שלי, את המחשבות שלי. הן היו שם כל הזמן, גם בשיא ההצלחה, אבל הדפתי אותן. כשהציעו לי ללכת לפסיכולוג, לראות מישהו, להיעזר, הגבתי כמו גבר שחור טיפוסי. 'מה לי ולחרא הזה', אמרתי לעצמי. אז המשכתי להיות זאב בעור כבש. וכשלקחו ממני את הכדורסל, הזאב התחיל לצאת. לא היה אכפת לי איך אני נראה. לא הסתפרתי, לא התגלחתי, רק התרכזתי במחשבות שהתרוצצו לי בראש".
בשנים שאחרי הפרישה גורדון היה מעורב גם בכמה פרשיות פליליות. ביוני 2017 נעצר אחרי שפתח באש בבניין מגורים בלוס אנג'לס, וכמה חודשים לאחר מכן נעצר בשנית והועבר לאבחון פסיכיאטרי אחרי שתקף אישה באגרופים ופצע אותה בניו יורק. בנובמבר אותה שנה נעצר שוב - בפעם השלישית - אחרי שתקף קבלן דירות במנהטן, שלף לעברו סכין ושדד ממנו אלפי דולרים. הוא שוחרר בערבות ומשפטו עדיין מתנהל.
במאמר הוא נזכר באשפוז הפסיכיאטרי, ומודה שגם אז, כשהיה בשיא השפל, האמין שמצבו טוב. "לא הבנתי מה רוצים ממני בכלל. זה היה כמו בסרטים - אני בחדר לבן, ריק, והרופאים והאחיות קושרים אותי למיטה. הם תוקעים בי כל מיני מחטים, מזיזים אותי ממקום למקום, והכל בזמן שאני חושב לעצמי, 'אני פה בלי שום סיבה, זו סתם אי הבנה'".
עדיין יש לו את זה: צפו בגורדון מתאמן בחודש שעבר
נקודת המפנה, לדבריו, הגיעה בעקבות האשפוז ההוא שבסופו של דבר גרם לו להבין שהוא חייב לקחת את עצמו בידיים.
"פתאום הבנתי שיש אנשים שיכולים לעזור לי, וזו לא בושה. מחלות נפש נמצאות בכל מקום, בכל קהילה, בכל אדם. זה יכול לקרות לי, לך, לשכן ממול, לאהובה שלך, לבני משפחה. הדעיכה שלי היתה איטית והדרגתית, ובסופו של דבר זה יצא משליטה כי לא קיבלתי עזרה. הייתי בטוח שאישאר תקוע במצב הזה כל החיים, עד שאמות. זה מה שגרם לי לתכנן את ההתאבדות שלי, לשים חבל על הצוואר, לעלות לגג ולחשוב איך אני קופץ.
"אני לא חושב שבאמת רציתי למות, אבל לא יכולתי לשאת את הכאבים האלה. באופן מוזר, מה שהציל אותי היתה דווקא המעצר שלי. נעצרתי ארבע פעמים בחמישה חודשים, איבדתי את שיקול הדעת, אז השופט פסק על טיפול פסיכיאטרי של שנה וחצי. בהתחלה חשבתי שזה חסר טעם, אבל לאט לאט הבנתי שזה חבל ההצלה היחיד שלי.
"אני יודע שאנשים אומרים כל הזמן, שמעתם מה קרה לבן גורדון? האיש השתגע!' אולי זה נכון, אבל היום אני מרגיש הרבה יותר טוב. למדתי להכיר את עצמי, ואני עדיין מנסה להשתפר מדי יום, כי הטראומה עדיין קיימת.
"עבורי, המכתב הזה הוא התחלה חדשה. אני מקווה שמישהו שם בחוץ ייעזר בזה. אם אתם בבעיות, אם יש לכם צרות, אל תגיבו כמוני. תלכו לקבל עזרה. כי אתם לא משוגעים, אתם לא דפוקים, אתם בסך הכל אנושיים, כמו כולם".