סינדרלה בשמלה אפורה: המוח שמאחורי ולנסיה חושף את סוד ההצלחה

בווידאו: נבחרת ישראל חוגגת את הניצחון על פולין

"לפעמים, גם כשאתה מנצח, אתה לא יודע אם אתה מסוגל להמשיך", הודה מאמן ולנסיה, ג'אומה פונסרנאו, ברגע נדיר, כשעיניו דומעות וקולו חנוק, בתחילת העונה שעברה. "מה שאני רוצה לעשות עכשיו זה לחזור הביתה למשפחה שלי ולתת נשיקה לאשתי ולילדים. אני רוצה להזכיר להם שאמנם אבא עקשן, ומאוד רוצה להיות מאמן, אבל שלא ישכחו שהם נמצאים אצלי בעדיפות הראשונה".

כשפונסרנאו ילחץ הערב (שישי, 22:00) את ידו של יאניס ספרופולוס, בצידי הפרקט ב"לה פונטטה", הוא יוכל להציג בפניו חגורה מרשימה וכבדה. גולגולותיהם של ריק פיטינו, ז'ליקו אוברדוביץ', שרונאס יאסיקביצ'יוס, אאיטו גרסיה רנסס, ז'ואן פלאסה, ולימיר פראסוביץ', דיאן ראדוניץ' וזבזדאן מיטרוביץ' כבר מונחות עליה; בעונתו הראשונה ביורוליג, המאמן האלמוני יחסית ניצח את כל אלה והפך עצמו ראוי לתואר השורד האולטימטיבי.

ואם פונסרנאו יכול היה לזכות בקלות בהישרדות VIP, אז קבוצתו נראית כמועמדת לגיטימית באודישנים לסינדרלה. עשרה מחזורים לסיום העונה הסדירה, היא צועדת בראש חץ של שבע קבוצות במרוץ על שני הכרטיסים האחרונים לפלייאוף; אצלה מדובר במאבק גורלי - מאחר שהתברגות בטופ 8 היא זו שתקנה לה את המקום לעונה הבאה ביורוליג; ואצלה מדובר בעיקר במאבק לא מובן מאליו, לאור המכשולים והמהמורות שעברה בדרך.

שבוע בתוך העונה, ולנסיה שקעה בקרקעית היורוליג עם שתי תבוסות בהפרש מצטבר של 51 נקודות; בתום המחזור החמישי היא עמדה על 0 מ-5; ורק במחזור התשיעי נחלצה מהמאזן הגרוע במפעל. כעת, ערב המשחק נגד מכבי תל אביב, היא מדורגת שביעית, ואם תשלים את המסע ותגיע לנקודת היעד - היא תוכתר לסינדרלה שונה ומוזרה.

למה שונה ומוזרה? כי היא כזו שאין לה כוכב על הקווים (בניגוד, למשל, לשאראס בז'לגיריס קובנה) ואין לה כמעט כוכבים על המגרש (בניגוד, לדוגמה, ללוקומוטיב קובאן המפתיעה מ-2016, עם מלקולם דילייני, אנתוני רנדולף וכריס סינגלטון). וזה, בעצם, מה שהופך אותה לכל כך מיוחדת.

להשאיר את פונסרנאו בתפקיד, למרות הפתיחה המזוויעה והמדאיגה, ולמרות שליד הטלפון ישבו צ'אבי פסקואל ויורגוס ברצוקאס ורק המתינו שמישהו יתקשר, זו פעולה שאינה מובנת מאליה. אבל מאחורי ההחלטה הזו עמד מנהל ספורטיבי מסוג אחר, צ'צ'ו מולרו שמו.

"בתפקיד שלי יש שחקני עבר רבים, עיתונאים לשעבר, פרשנים, סוכנים ומורים, אבל מעטים עברו את המסלול שלי", מספר מולרו (52) בראיון לוואלה! ספורט. במשך 20 שנים הוא שימש עוזר מאמן בליגה הספרדית, ועמד מאחורי כמה מהשמות המוכרים ב-ACB, דוגמת וויין בראבנדר, סרג'יו סקאריולו, פוטיס קציקאריס, נבן ספאחיה, סווטיסלאב פשיץ' ופראסוביץ'. הוא מכהן בתפקיד שש שנים, ורק פעם אחת נפרד המועדון ממאמן באמצע העונה.

"אני לא יודע אם העובדה שאני בא מתחום האימון נותנת לי יתרון על פני מישהו, אבל היא בוודאי הופכת אותי יותר סבלני כלפי מאמנים. אני קודם כל מסתכל עליהם, וכנראה גם מבין אותם. עבורי, ההחלטה להשאיר את ג'אומה בתפקיד הייתה קלה מאוד. אני נמצא בכל האימונים, אני רואה את העבודה שלו, אני רואה איך השחקנים אוהבים אותו ועובדים בשבילו, ואני מאמין בו, כך שלא הייתה מבחינתי סיבה להחליפו. הוא פחות מפורסם באירופה, ואין לו אופי 'משוגע' כמו למאמנים אחרים, אבל הוא מאמן גדול עם פילוסופיה משלו, ואנחנו ניסינו להביא שחקנים שיתאימו לשיטה שלו".

ולנסיה הפכה בשני העשורים האחרונים למלכה הבלתי מעורערת של היורוקאפ. 12 אלופות שונות הוכתרו במפעל המשני מאז הקמתו ב-2002, והקבוצה הספרדית היא היחידה שהניפה את הגביע יותר מפעמיים; לפני עשרה חודשים עשתה זאת בפעם הרביעית, ונשבעה שהפעם תמצא את הדרך לעשות את הצעד הבא ולהפוך לחברה לגיטימית במועדון הסגור של הגדולות באמת.

אלא שהמשימה הזו אינה פשוטה, ומולרו חושף טפח מהתסכול שהוא וקבוצתו חווים. "אומרים שכדי להצליח ביורוליג, אתה צריך שחקנים פיזיים ואתלטיים מאוד, אבל אני רואה את ננדו דה קולו וסרחיו רודריגס ופליפה רייס, ומבין שצריך משהו אחר. צריך המשכיות. וכאן בעצם מגיעה הבעיה שלנו: אנחנו משחקים עונה אחת ביורוליג, ואז שנתיים ביורוקאפ, ואז שוב ביורוליג, ושוב ביורוקאפ. אנחנו לא יכולים אפילו להתחיל לחשוב על הבנייה לעונה הבאה, כי אין לנו מושג באיזה מפעל נשחק, וברור לנו שהשחקנים המובילים רוצים לשחק ביורוליג. עבור 13 מקבוצות היורוליג, העתיד מובטח. אנחנו נישאר באפלה עד אפריל לפחות.

"תסתכל על המסע שאנחנו עוברים. היו שני משחקים שבהם היינו ממש גרועים, ואלה היו שני המשחקים הראשונים, בבית נגד צסק"א מוסקבה ובחוץ נגד אולימפיאקוס. מאז עברו 22 מחזורים, ובכולם שיחקנו טוב והיינו תחרותיים, גם אם הפסדנו. היורוליג שונה מכל דבר שהכרנו, ובכל שבוע אנחנו למדים דברים חדשים על ההתמודדות הזאת. אני משוכנע שאם נישאר עונה נוספת, אנחנו נצליח עוד יותר".

כל קבוצות הצמרת ביורוליג תלויות, מי יותר ומי פחות, בסופרסטאר כזה או אחר, ולרוב מדובר בגארד. שיין לארקין באנאדולו אפס, פקונדו קמפאסו בריאל מדריד, מייק ג'יימס בצסק"א מוסקבה, סקוטי ווילבקין במכבי תל אביב, ניק קלאתיס בפנאתינייקוס, ויוצא הדופן הוא ניקולה מירוטיץ' בברצלונה. לוולנסיה, שמדורגת מיד אחרי השישייה הזאת, אין כוכב בסדר הגודל הזה.

אלא שיש לה סמל, ושמו בויאן דובלביץ'. הוא קולע פחות מ-15 נקודות למשחק (14.2 ליתר דיוק), ובשני המשחקים שהחמיץ היא אפילו ניצחה בחוץ; אבל כמו שאומר מולרו בחיוך, "כל הזמן שואלים אותי איך הוא נשאר כאן כל כך הרבה זמן, ואני עונה שאם מישהו מעוניין לקנות אותו ממנו, הוא יצטרך לקנות גם את הקתדרלה של העיר".

הסנטר המונטנגרי רק בן 28, וזו עונתו השמינית בוולנסיה. הוא הזר הוותיק ביותר בקבוצת יורוליג, לצד אנטה טומיץ' בברצלונה, ושכרו גבוה בהרבה משל כל אחד אחר במועדון - מיליון יורו וחצי על פי ההערכות. "אני זוכר שראיתי אותו כשהיה בן 19 באליפות אירופה לנבחרות עתודה, והוא קלע 15 מ-15 מהעונשין נגד אוקראינה", מתרפק מולרו. "ושנה אחר כך, בבילבאו, כולם דיברו על מירוטיץ' ופורקאן אלדמיר ונמניה נדוביץ', שכל אחד מהם גדול בפני עצמו, אבל בשבילי הוא היה הכי מיוחד".

בקיץ יסיים דובלביץ' את חוזהו הרביעי בקבוצה, ומולרו מודה: "'דובי' נהדר וגדול. הוא הסמל שלנו, וכבר יש לו חלק ענק בהיסטוריה של המועדון. אני מקווה שהוא יישאר איתנו עוד הרבה שנים, אבל ברור לי שהפעם זה יהיה קשה. כל הקבוצות המובילות ירצו אותו".

ייתכן שהכתרתה של ולנסיה לסינדרלה מוקדמת מדי. היא אמנם ניצחה ב-11 מ-17 משחקיה האחרונים, וגברה על ברצלונה ברבע גמר גביע המלך בשבוע שעבר, אבל ביורוליג עוד לא הצליחה לנצח אף אחת מחמש הגדולות. למעשה, פנאתינייקוס היא היחידה שמדורגת מעל הספרדים והפסידה להם באולמם.

תקציבה של ולנסיה עומד על 16.1 מיליון יורו. הוא אמנם לא מגיע אפילו למחצית ההון שיש לריאל ובארסה (כ-40 מיליון לכל אחת), אבל משתווה לזה של באסקוניה, וזו כנראה המטרה הנסתרת של הכתומים/סגולים/אפורים: להפוך לאורך זמן לקבוצה השלישית בטיבה בספרד. לדברי מולרו, "אם נישאר בעונה הבאה ביורוליג, אני בטוח שנצליח להגדיל את התקציב".

קבוצת הגברים של ולנסיה היא ספינת הדגל של המועדון, אבל מאחוריה אוניות רבות נוספות. סביב הפאבליו מוניסיפל דה סן לואיס ("לה פונטטה" בלשון העם) עומד מתחם ענק ומעורר השראה, שכולל 13 מגרשי כדורסל לילדים. 18 מיליון דולר הושקעו בבנייתו, וגם קבוצת הנשים עולה ומטפסת בצמרת, כשהכוכבת שלה היא תמרה אבלדה, אחותו של אלברטו, הפורוורד שיתמודד הערב מול דני אבדיה ואנג'לו קלויארו. "הבנות שלנו יתמודדו בתוך שנתיים או שלוש שנים על תואר אלופת אירופה", מבטיח מולרו.

בקיץ תחל בנייתו של אולם חדש בעיר, שיכיל כ-15 אלף מושבים (בניגוד ל-9,000 שיש בלה פונטטה). "בקיץ יתחילו העבודות, ואני מאמין שבמהלך עונת 2022/23 נוכל להתחיל לשחק בו. כשזה יקרה, אני מניח שיהיה לנו קל יותר להתקדם גם מבחינות אחרות", מקווה מולרו.